האם שהייה ליד חולה מאושפז דוחה שבת?
האם שהייה ליד חולה מאושפז דוחה שבת?
לכבוד העורך,
בענין רב קראתי את מאמרך "האם שהייה ליד חולה מאושפז דוחה שבת?", ואת מסקנתך החד-משמעית שעצם שהיית בן משפחה ליד מיטת חולה שיש בו סכנה יכולה להשפיע על הצוות הרפואי המטפל להתאמץ יותר למען החולה, ושלפיכך אירגון שהייה ליד חולה שיש בו סכנה מוגדר כפעולה של פיקוח נפש בשבת. קודם לכן הידגשת שההשפעה החיובית והתמריץ לצוות הרפואי להקדיש מאמץ מוגבר לטובת החולה המסוכן, מעצם היות בן-משפחה לידו, אינו מתמקד דווקא ברופאים קלי דעת – אלא נכון גם לגבי רופאים ואנשי צוות רפואי נאמנים, הגונים ואף בני-תורה, עקב הלחץ והעומס שבו הם נמצאים תדיר.
רציתי להוסיף על כך פסק הלכה מפורש, ו"מעשה רב", של הפוסק הידוע הרב יהושע י. נויבירט שליט"א. לפני מספר שנים נפצע קשה נער בתאונה סמוך לכניסת השבת בדרכו להתארח אצל בני-משפחה בעיר אחרת, ואושפז בבית-חולים קרוב. להוריו הודיעו על-כך אנשי משטרה רק בשבת בבוקר. בהיותם תושבי בית-וגן הם פנו לרב נויבירט שליט"א בשאלה מה לעשות, והוא פסק להם מיד לנסוע בעצם יום השבת לאותה העיר להיות ליד מיטת בנם הפצוע-קשה. וכך הסביר לי כעת את הדבר: "פשוט כביעתא בכותחא דאינו דומה טיפול בחולה שיש בו סכנה אם נמצא קרוב ליד המיטה – או לא. בנוסף על כך, יתכן מאוד שחסרה אינפורמציה מסויימת החשובה לחולה שיש בו סכנה, והקרוב יכול להצביע עליה". הוא ביקשני לפרסם פסק זה.
ועוד: בספר "איש צדיק היה", המתאר את דמותו של הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין זצ"ל, מתוארים מקרים רבים בהם "המציא" קירבת משפחה לחולי גוף וחולי נפש, כדי לשפר את הטיפול בהם. ועל-פי הנ"ל לא היה בדבר רק "שינוי משום דרכי שלום" – אלא לפעמים גם משום פיקוח נפש !
בכבוד רב
הרב יואל קטן
שעלבים
(מקור: אסיא נז-נח (טו, א-ב), כסלו תשנ"ז, 206)