ספר ט 307 פיקונ של עובר
בעניין פיקוח נפש של עובר – על מעמדו של עובר בהלכה

הרב אהרן הלוי סולוביציק

בענין פיקוח נפש של עובר

על מעמדו של עובר בהלכה *

סוגיית הש"ס במסכת ערכין

ובגמרא שם :

שיטת הרא"ש דעובר הוא "ספק נפש"

 ההבדל בין "ספיקא דדינא" ל"דין ספק"

שיטת רש"י והר"ש דעובר אינו נפש עד שיצא

שיטת הרמב"ם דגם עובר הוא בכלל נפש משעקר לצאת

 ועיין בחידושי הגר"ח שכתב : 2

איסור הריגת עובר – סיכום שיטות הראשונים

חילול שבת על העוברין

חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה

 

והנה הרמב"ן ביומא דף פ"ב מביא שיטת בעל הלכות דאפילו בשביל עובר פחות ממ' יום צריכים אנו לחלל את השבת, אע"פ שהוא כמיא בעלמא ואינו נכלל בו "וחי בהם" ולא שימות בהם. מכל מקום מחללין עליו את השבת מצד הדין של חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה. וזה  מלמד אותנו שאפילו אם אין בעובר חלות שם נפש כלל אפילו לא נפש כל דהו, מ"מ כיון שע"י חילול השבת יעשה לנפש אנו צריכים לחלל את השבת.

 

ועיין בתוספות במסכת ב"מ דף קי"ד ע"ב ד"ה אמר ליה, שהקשו דכיון דאליהו הוא פנחס והוא כהן, איך היה רשאי להחיות את בן הצרפתית, הרי עבר על איסור טומאה? ותירצו בתוספות שם "שהיה ברור לו שיחייהו, לכך היה מותר משום פיקוח נפש". והרי שם בן הצרפתית היה מת גמור ולא היה בו דין נפש כלל, ואע"פ כן כתבו בתוספות שהיה מותר לאליהו לטמא עצמו משום פיקוח נפש. הרי חזינן דשיטת התוספות היא כמו שיטה זו שהביא הרמב"ן דאפילו על עובר פחות מארבעים יום צריכים אנו לחלל את השבת מצד חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. אבל קשה דהרי שיטת התוספות היא כמו הראשונים שסוברים דעל עובר גמור אין מחללין את השבת, והא דאמרינן ביומא דעוברה שהריחה מאכילין אותה ביום הכיפורים הוא משום סכנת האם בלבד, ואם כן איך אומרים התוספות דאליהו היה רשאי לטמא עצמו לבן הצרפתית משום פיקוח נפש ?

 

אלא שנראה שמחלוקת הראשונים ביחס לעוברה שהריחה שמאכילין אותה ביום הכיפורים, היא רק בנוגע לחששא רחוקה של פיקוח נפש, כמו בעוברה שהריחה שרוב המריחים אינם מתים אלא מיעוטא דמיעוטא. ורק שבנוגע לאם שהיא נכללת בגזה"כ של "וחי בהם" ולא שימות בהם, מחללין אפילו על חששא רחוקה של פק"נ, כמו שמפורש בתוספות יומא דף פ"ה ע"א ד"ה ולפקח, דגזירת הכתוב של "וחי בהם" ולא שימות בהם מביע לנו שאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב. אבל בנוגע לעובר שאין נכלל לפי שיטת התוספות בכלל הגה"כ של "וחי בהם", אין מחללין עליו את השבת כשיש חששא רחוקה גרידא, שחששא רחוקא אינה נכללת בהגזה"כ של חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. אבל במקום של ודאי סכנה, כמו בבן הצרפתית, אז בודאי שמחללין את השבת אפילו בעובר פחות ממ' יום מצד הדין של חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. והראיה לזה הוא ממה שאמר שמואל ביומא דף פ"ה ע"ב : "דידי עדיפא מדידהו. (דאי משום האי, ר"ל חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה) – אשכחן ודאי. ספק מנלן?". הרי מבואר דהגזה"כ של חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה מביעה רק שמותר לחלל את השכת על ודאי לא על ספק 7 . ונראה שהבטוי "ספק מנלן" מתכוין רק לחששא רחוקה לא לספק השקול, כי בספק השקול מותר לחלל מצד הדין הכללי של ספק נפשות להקל.

 

 

(מקור : אסיא סא-סב (טז, א-ב), ניסן תשנ"ח, 94-85)

 

 

 

* מתוך פרח מטה אהרן, חידושים על הרמב"ם, ספר מדע (מו"ל: תרגום הוצאה לאור בע"מ, עורך: דוד אפלבום, ירושלים, תשנ"ז), 113-119, בתוספת פיסוק, כותרות והערות, מאת עורך אסיא.

1 . ערכין ז, א, שטמ"ק, אות ה] ד"ה ישבה על המשבר.

2 . רבנו חיים הלוי סאלאווייציק, חידושים וביאורים על הרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש פ"א ה"ט. ההסברים שבסוגריים הם תוספת של נכד הגר"ח – כותב המאמר.

3 . המנ"ח במצוה רצו [כד] כתב שאין כאן דין יהרג ואל יעבור משים שאין כאן סברת "מאי חזית" דעובר אינו נפש. הגרא"י אונטרמן בנועם ח"ו עמ' א-יא (תשכ"ג), והגר"מ פיינשטיין באגרות משה, חו"מ, ח"ב, סי' סט, סק"ד, למדו שעובר הוא נפש, ולכן הסתפקו בדין יהרג ואל יעבור על הריגת עובר.

4 . תורת חסד ח"ב, אבן העזר, סי' מב, ז] ; יט].

5 . הרב משה הלוי סולוביציק, בנו של הגר"ח מבריסק.

6 . עיין בספר אסיא ח, עמ' 299, הערה 25, בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, ואכמ"ל.

7 . כעין זה כתב הנצי"ב מוולאזין, בהעמק שאלה, שאלה קס"ז ס"ק י"ז, כי על אדם ילוד מחללין את השבת בין בודאי פיקוח נפש ובין בספק. ואילו על עובר מחללין רק בודאי פיקוח נפש. אולם הנצי"ב לא הבדיל בין ספק שקול לבין חשש רחוק. לכן לשיטתו על עובר מחללין את השבת רק בודאי פיקו"נ ולא בספק, גם אם הספק שקול.