לא תעמוד על דם רעך – הדין והחוק – החוק
ב. החוק
חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח _ 1998*
1. (א) חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.
(ב) המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה לענין חוק זה: בסעיף זה, "רשויות" – משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירות הכבאות.
2. (א) הוראות סעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט1979-[1], יחולו גם כאשר המזכה פעל מכוח חובתו על פי הוראות סעיף 1.
(ב) בית המשפט רשאי לחייב את מי שגרם לסכנה שהניצול נקלע אליה, לרבות את הניצול עצמו אם גרם לסכנה זו, לשפות את מי שהושיט עזרה בהתאם לחובתו לפי הוראות סעיף 1 על ההוצאות והתשלומים הסבירים שהוציא.
3. בכפוף להוראות סעיף 2(א), אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין.
4. העובר על הוראות סעיף 1 לחוק זה, דינו – קנס.
5. שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה.
6. תחילתו של חוק זה בתום 90 ימים מפרסומו.
בנימין נתניהו צחי הנגבי
ראש הממשלה שר המשפטים
עזר ויצמן דן תיכון
נשיא המדינה יושב ראש הכנסת
ג. דברי הסבר
הצעת חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ג – 1992*
הצעת חוק זה מקורה בצו התורה הקובע הלכה מוסרית גדולה "לא תעמוד על דם רעך אני ה'" (ויקרא י"ט ט"ז).
ובגמרא במסכת סנהדרין פורשה הלכה זו בצורה מוחשית:
"מנין לרואה את חברו טובע בנהר או חיה גוררתו, או ליסטים באים עליו, שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר: "לא תעמוד על דם רעך".
יתר על כן: בתלמוד שם למדים מפסוק זה שעל האדם להציל את חברו גם אם הדבר כרוך בטרחה רבה ובהוצאות כספיות מצידו, וכך נפסק להלכה ברמב"ם "ביד החזקה" בהלכות רוצח ושמירת נפש (פרק א' הלכה י"ד).
ובטור חושן משפט (סימן תכ"ו סעיף א') הוסיף כי במקרה שיש לניצול ממון הוא חייב לשלם למציל (הלכות אלה פורטו בדרך שיטתית בספרו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה פרופ' נחום רקובר, "עושר ולא במשפט", עמ' 175-194).
הצעת חוק זה באה, איפוא, לעגן הלכה יהודית זו בחוק המדינה ואף לשתף את המדינה באחריות-על ויישום של עקרונות מוסריים אלה, הן בתחום הממוני – בקביעה כי אם אין לניצול אפשרות לשלם למציל תשא המדינה בהוצאות ההצלה, והן בתחום הענישה – בקביעה כי מי שיימנע ביודעין מלהגיש עזרה לנפגע הנמצא בסמוך לו צפוי לעונש של עד שנת מאסר.
אמנם אין מקובל בדרך כלל להעניש על עבירה המתבצעת באופן פסיבי ב"שב ואל תעשה". אך דומה כי "עמידה על הדם" באפס מעשה אינה רק עמידה פסיבית אלא יש בה ביטוי בוטה וחמור להתנכרות וזלזול בחיי אדם, ולפיכך ראויה היא לענישה הולמת במידת הצורך.
* נתקבל בכנסת ביום כ"ח בסיון התשנ"ח (22 ביוני 1998); הצעת החוק ודברי הסבר פורסמו בהצעות חוק 2398, מיום ד' בניסן התשנ"ה (4 באפריל 1995), עמ' 456.
[1]. ס"ח התשל"ט עמ' 42.
ספר החוקים 1670, ו' בתמוז התשנ"ח, 30.6.1998.
* מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת חנן פורת, תנ"ו, הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ט בכסלו התשנ"ג – 14.12.92.