עד מתי גזרו על דם בתולים?
הרב יעקב אריאל
עד מתי גזרו על דם בתולים?*
לכבוד הרב יואל קטן שליט"א
שו"ר וכ"ט
לשאלתך בדבר כלה שבביאה שניה לא ראתה דם וביאה שלישית ראתה, ולדעת הרופאה נשארו לה עדיין שיירים מהבתולים ודם זה הוא דם בתולים. ולדעתך מאחר ובביאה שניה לא ראתה דם פקעה ממנה גזירת דם בתולים, ויש להתייחס לדם שראתה בביאה שלישית כדם פצע ולהתירו.
אכן יש הגיון רב בדבריך, אך למעשה הדברים צ"ע. במס' נידה דף סד ע"ב במשנה, תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת, בית שמאי אומרים נותנין לה ד' לילות, ובית הלל אומרים עד שתחיה המכה. הגיע זמנה לראות ונישאת, בש"א נותנין לה לילה הראשון, ובה"א עד מוצ"ש ד' לילות. ובגמ' איתמר, בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם, ר' חנינא אמר טמאה ור' אסי אמר טהורה. ר' חנינא אמר טמאה דאם איתא דהוה דם בתולים מעיקרא הוה אתי, ור' אסי אמר טהורה דילמא איתרמי ליה כשמואל (שהיה בקי בהטיה).
ולכאורה בעייתנו תלויה במחלוקת ר"ח ורב אסי, שלר' חנינא אם אכן דם זה בא מהבתולים מדוע בביאה שניה לא ראתה? אלא על כרחך אין זה דם בתולים. מיהו ר' חנינא לא אמר כן אלא מסברא. אך כאשר רופא אומר שעדיין יש בתולים גם הוא יודה לר' אסי שבביאה הקודמת לא פגע בבתולים (או שהיה אולי קצת דם אלא שהזרע חיפהו ולכן לא ראתה), ועתה בביאה השלישית פגע. מיהו כל זה מהתורה, אולם שם בדף סה ע"ב רבותינו חזרו ונימנו בועל בעילת מצוה ופורש, ומדרבנן גזרו על דם בתולים למרות שמהתורה הוא פצע. וא"כ י"ל שלכו"ע אם ידוע לנו שהדם בא מהבתולים חלה הגזירה שדם זה מטמא.
והנה, בטעם גזירה זו כתב בשו"ת הגאונים שערי תשובה סי' קסח בשם רב האי גאון שכשהיא נבעלת פעם ראשונה אוחזתה חלחלה ויש לחוש שמא פירסה נידה, וכמו שמצינו באסתר במגילה טו ע"א. וצ"ע בכוונתו. האם הביאה הראשונה בחייה היא הגורמת לחלחלתה, או הבתולים? וא"א לומר שהביאה הראשונה, שא"כ גם מוכת-עץ שנשרו בתוליה מאליהם תהיה אסורה אחרי ביאה הראשונה! וי"ל אין הכי נמי שמוכת עץ צריכה לחוש לדם בתולים, וכמו שכתב בדרכ"ת סי' קצג ס"ק ה בשם הזרע אמת (ח"ב פ"ד), אלא שהוא נימק זאת בכך שלא כלו בתוליה לגמרי ולא מחמת ביאה ראשונה. ואכן מפוסקי דורנו פסקו שאם הרופא הסיר לגמרי את קרום הבתולים בניתוח אין לחוש עוד לדם בתולים והכלה טהורה (עיין אג"מ יו"ד ח"א סי' פז, ויבי"א ח"ד יו"ד סי' י). ועוד, אם נאמר שהביאה הראשונה היא המביאה חלחלה ולא הבתולים היינו צריכים לומר שאחרי הביאה השניה תהיה מותרת, והרי הדין הוא שכל עוד שרואה דם גם בביאה שניה ושלישית היא אסורה.
מאידך, אם נאמר שהבתולים הם הגורמים לחלחלה היה מקום לאסור גם דם בתולים ללא ביאה, והפוסקים הנ"ל לא אסרו אותה אחרי שהוסרו בתוליה בניתוח. וצ"ל שרק צירוף שני הדברים, ביאה ראשונה וקריעת הבתולים, הוא הגורם לחשש שמא ראתה גם דם נידה. ולכן לא רק הביאה הראשונה עצמה אוסרת אותה, אלא כל עוד לא נגמרו הבתולים זהו המשך הביאה הראשונה.
ויתכן לומר עוד, שבאמת מעיקר הדין דם בתולים הוא דם פצע, והחשש שמא גם דם נידה בא עמו הוא רחוק, ורבנן חששו למיעוט זה. אך זהו רק כאשר רואה דם אז יש לחוש (ובביאה ראשונה אנו אומרים שבוודאי היה דם אלא שהזרע חיפהו), אך כשלא רואה דם אין לחוש. ולכן כל עוד רואה דם מחמת בתוליה יש לחוש שמא יש בו גם דם נידה. אם כי י"ל שמאחר ולא ראתה בביאה שניה הרי מעתה ואילך אינה צריכה לחוש עוד. ואפילו לערוה"ש בס"ס קצג שחושש לבדוק ב' וג' פעמים, יודה שאם פעם אחת לא ראתה יותר אינה צריכה לחוש (ועיין בטהרת הבית להגר"ע יוסף שהביא פוסקים רבים החולקים על ערוה"ש וסוברים שאינה צריכה לבדוק לכתחילה בפעם השניה והשלישית, ורק אם ראתה טמאה). וא"כ מה שראתה בפעם השלישית אחרי ההפסקה אין לו דין דם בתולים, ואפילו אם הרופאה ראתה שיש עדיין שיירי קרום בתולים אין לו דין דם בתולים אלא דם פצע בעלמא. אמנם בסברה אפשר לומר כן, אך מאידך י"ל שכל עוד שם בתולים עליהם הגזירה במקומה עומדת1 .
והנה, גם הפוסקים שכלה שהוסרו בתוליה בניתוח טהורה, אם בכל זאת מצאה דם, תולה בדם בתולים, וצריכה לפרוש ולספור ז' נקיים (עי' אג"מ שם ויבי"א שם). ולכאורה מדוע, הרי דינה דומה לכלה רגילה בביאה שניה שאין לחוש יותר לדם בתולין, שהרי הרופא הסיר בניתוח את קרום הבתולים והכלה בחזקת מוכ"ע שאין לחוש לה, וא"כ הדם שמצאה הוא דם פצע ולאו שם בתולים עליו! אלא ע"כ כל עוד נשארו שיירי בתולים דין דם בתולין יש להם. ולכן למעשה נלענ"ד לחוש לכך, וצ"ע2 .
אמנם יש לחלק ולומר שאותה כלה שנותחה, בעילתה הראשונה כביאה שניה בכלה רגילה, שלכתחילה אינה חוששת ואם מצאה טמאה. ואילו בנ"ד לא ראתה בביאה שניה א"כ הביאה השלישית אין לה דין של ביאת בתולים. אך מאידך כיון שלפי דין תורה נותנין לנערה ד' לילות ולבוגרת כל הלילה ואפילו כמה בעילות, נמצא שגם ראיה שלישית מעיקר הדין יש לה דין ביאת בתולים. אמנם לקולא, אולי ה"ה יש לה דין ד"ב מדרבנן לחומרא.
ולמעשה צ"ע.
* הרב יואל קטן העביר את השאלה הנדונה גם לרב יעקב אריאל, רבה הראשי של רמת-גן. הרב אריאל שלח את תשובתו ואישר לפרסמה ב"אסיא". — העורך.
1 . לכאורה דבר פשוט הוא ש"שם בתולים" קיים על הקרום רק טרם קריעתו ולא אחר כך. שהרי כמעט תמיד הקרום רק נקרע בבעילות ראשונות, ואינו נעלם ממקומו אלא נשאר חודשים ארוכים.
ואם כך, מסתבר שגם אם חלק מהקרום שכבר הפסיק לדמם בזמן תשמיש, מתחיל לדמם שוב מאוחר יותר, אין עליו יותר שם בתולים, ואין מקום לקיום הגזירה. — העורך.
2 . לכאורה קשה להשוות דם משיירי בתולים של מוכת עץ בביאה ראשונה לדם משיירי בתולים בביאה חוזרת אחרי הפסקה. שהרי גם בוגרת שלא כלו כל בתוליה אלא מיקצתן, אם ראתה דם בביאה ראשונה. הרי זה דם בתולים. והוא הדין במוכת עץ שכלו מקצת בתוליה. ולכן אם אחרי פעולת הרופא עדין רואה דם בביאה ראשונה, הרי היא כבוגרת או מוכת עץ, שכלו רק מקצת בתוליה, ואין מכאן ראיה לדימום משיירי בתולים לאחר הפסקה. — העורך.