רפואת נשים ותמותת תינוקות ב"ספר חסידים"

ד"ר דניאל מלאך

רפואת נשים ותמותת תינוקות ב"ספר חסידים"

א. מבוא

ב. נדה

ג. כרות שפכה

ד. עקרות

ה. תשמיש

ו. אמצעי מניעה

ז. התעברות

ח. הריון ולידה

ט. הפלה

י. תורשה

יא. תמותת תינוקות

יב. סיכום

אנו מוצאים בס"ח דעות ואמונות הקשורות לרפואת נשים, מילדות ותמותת תינוקות וילדים. שני המקורות העיקריים לדעות המחבר הם התלמוד הבבלי והשפעת הסביבה הגרמנית הנוכרית. נראה לי שהשפעת חז"ל על המחבר רבה יותר, כך שרק כאשר אינו מוצא הסבר לתופעה מסויימת בדברי חז"ל הוא פונה להסברים מתחום הפולקלור.

ראינו כי בגוף האשה מצויים כוחות מזיקים אשר מתבטאים בעיקר בזמן נדתה, אך לעיתים רחם האשה גורם בדרך מסויימת למיתת בעליה.

נהגו לבצע נתוחים להסרת אבן מדרכי השתן. הנתוח היה מבוצע באבר המין, ולכן הפך לפעמים את המנותח לכרות שפכה. נראה שלעיתים היתה נשארת פיסטולה בשפכה ולעיתים הפצע היה נסגר והמנותח היה מחלים לחלוטין. המבחן האם אדם זה הינו אכן כרות שפכה הוא האם יכול להוליד, או אם מתו נשותיו.

כאשר לא נראתה סבה גלויה לעין לעקרות כגון כרות שפכה, או אשה מבוגרת, או אלמנה ששהתה עשר שנים ללא בעל, תלו פעמים רבות את סיבת העקרות בכשוף.

מטרת התשמיש היא להוליד ילדים, אך גם למנוע הרהורים רעים, ולכן מותר לאדם לשמש עם אשתו כדרכה ושלא כדרכה, וכן בזמן שהיא מעוברת או זקנה. מסיבה זו הדין עם האשה אם רוצה לשמש בלא בגדים.

בגלל האמונה כי להגברת הפוריות יש צורך שיהא הזרע יורה כחץ, על האשה לגרות את בעלה ולחמם את יצרו כאש. כמו כן לא ראוי לבעל להרהר בדברי תורה בזמן תשמיש, אלא רק בעניינים המגבירים את התאוה. מאידך יש לבעל להשהות את הזרע כדי שאשתו תזריע תחילה ויהיו לו בנים. מכאן ברור שהכוונה באשה מזריעה – שיש לה אורגזמה.

מוזכרות סגולות שונות להגברת התאוה, והן מותרות בשמוש כל זמן שמדובר במאכלים כשרים או באשה כשרה. לאדם נשוי אין לתת תרופות להפחתת התאוה, אך בחורים יכולים לבטל התאוה ע"י רחצה במים קרים.

אשה הרואה מחמת תשמיש – יש לבדוק אם אין הדבר נובע מחמת פצע הנמצא עמוק בנרתיק או על צוואר הרחם, ואז אם לא יבעל בכוח, ולא יגיע עד אותו מקום – האשה לא תדמם.

בעל ס"ח רואה ערך רב בהולדת ילדים, ולכן הוא מתנגד לשימוש באמצעי מניעה. זוג שטרם הוליד בן ובת, ולכן לא קיימו עדיין מצוות פרו ורבו – ראוי שהאשה לא תניק מעבר לזמן המוכרח, כדי שלא לעכב את ההריון הבא. אסור גם לעכב הריון מסיבות כלכליות כי הקב"ה נותן לכל ילד את חלקו ופרנסתו. כמו כן מתנגד בעל ס"ח בתוקף לנשואי קטינות מכיון שע"י כך מתעכבים בהולדת ילדים. השימוש במוך כאמצעי מניעה מוזכר בס"ח, אך הוא דוחה שימוש באמצעי זה אף בשעת הסכנה ומן השמים ירחמו.

התפיסה של ראשית ההריון כפי שבאה לידי בטוי בס"ח היא כי במשך 40 יום הראשונים הזרע הנכנס לגוף האשה יוצר תמיסה מסויימת אשר לאחר מכן יתפתח ממנה העובר. לכן אשה יכול להתעבר מכמה גברים, ואז התמיסה הזו מכילה זרע של כולם שהתערבב, ולעובר יהיו אבות רבים. תכונותיו של עובר זה תהיינה תערובת של כל אבותיו. אם התמיסה הזו מתחלקת לכמה חלקים לפני שנוצר עובר – נוצרים אח"כ תאומים או מספר רב יותר של עוברים.

יש נשים שמתעברות סמוך לטבילתן ויש המתעברות סמוך לווסתן ויש לכך השלכה הן לגבי זמן קיום יחסי מין והן לגבי התנוחה בזמן היחסים.

העובר מקבל כוח וחיות מהעצמה שבה יורה הזרע, ולכן אם הזרע יורה כחץ נולד ילד חזק, ולאנשים זקנים נולדים וולדות חלשים.

הכוונה שמכוונים בני הזוג בשעת תשמיש משפיעה על טיב העובר. בנוגע להריון לקח המחבר את רוב המידע מהתלמוד, כגון משך ההריון, צורת העובר ברחם, תנוחת עובר זכר ונקבה בתוך הרחם וקביעת מין העובר.

המחבר מזכיר את המילדות בהקשרים שונים. הוא אומר שאין להן להתענות כדי שהדבר לא יפגע ביכולתן לילד בכל עת, כמו כן מזהיר אותן לערוך בדיקות טובות לנשים המעוברות כדי לאבחן הריון תאומים לפני הלידה ולהכין צוות מתאים ללידה.

הפלות יכולות לנבוע מכך שמדינה מסויימת אינה טובה לזוג הורים מסוים, או מנטיה משפחתית אצל משפחת האם להפיל. לפעמים אשה מפילה בעלי מום שונים אשר לחלקם יש צורות של בעלי חיים. עוברים אלו הם אכן בעלי חיים אחרים, והמפלת אותם טמאה לידה רק אם יש בהם חלק מצורת אדם, בעוד שהמפלת צורת נחש טמאה לידה מכיון שגלגל עינו דומה לשל אדם, ולכן נפל נחש כדין נפל אדם. היו משקאות מסוימים שהשתמשו בהם לגרימת הפלה, והמחבר מתנגד כמובן לשמוש במשקאות כאלה, ורואה בכך חטא חמור.

היילוד מקבל תכונות רבות מהוריו, אך רוב בנים דומים לאחי האם, ורוב זכרים אחר זקנם, ורוב בנות אחר אמם. הוכחנו כי הכלל שרוב בנים דומים לאחי האם אינו בגלל השפעה סביבתית אלא השפעה מטפיזית כלשהיא. לפעמים התורשה באה מהורי האם, ואם יש אב ואם בעלי תכונות שונות – השפעת הרע חזקה יותר. חלק מתכונות היילוד מוקנות לו כבר בזמן ההתעברות, עקב הכוונות של הוריו בזמן התשמיש. בצוואת ר"י החסיד נאמר שלא לשאת את בת אחיו או בת אחותו, ואולי יש לכך רקע גנטי.

תינוקות הנמצאים בסיכון גבוה למיתה הם תאומים, פגים ותינוקות הנולדים בכיסים. בקשר לפגים סובר בעל ס"ח כי יילוד בחדש שמיני אין לו סיכוי לחיות, ולכן אין להתפלל עליו שיחיה כי זה בנגוד לטבע. לתינוקות הנולדים בכיסים (של מי שפיר) יש סכוי להפגע ממזיקים בעת סופת ברקים. יש מחלות מסוימות או אף מות תינוקות שנגרמים ע"י כשוף, ויש גם תרופות לילדים המסוגלות לגרום להחלמה מהירה או למות מהיר של הילד.

מחלות ילדים מדבקות אמנם נגרמות בעת שמתקבצות הנשים עם הילדים, ולכן סכויי ההדבקה גדלים, אך הנזק נגרם לפי תפיסת הזמן ההוא בגלל מלאכים המשלחים על הילדים אותן החלאים. לפעמים תינוקות מתים בגלל שאינם מתאימים לאותה מדינה. כמו כן מתים תינוקות בגלל עברות אבותיהם כגון חוסר זהירות במצוות נדה, בעוון נדרים, בעוון ביטול תורה ובעוון מזוזה. אם ההורים נזהרו במצוות אלו ובכ"ז מת להם ילד, הרי שצער מיתתו יכול לפדות את הוריו מן המות ומן הצרות, וזהו שנאמר "בכל עצב יהיה מותר".

הראינו בעבודה זו את השפעת המסורת התלמודית על התפיסה הרפואית של בעל ס"ח, וכן את ההשפעה של הסביבה הגרמנית על תפיסתו בנוגע לגורמי המחלות ולרפויין.

ברוב ההתייחסויות לנושאים רפואיים מוצא בעל ס"ח מקורות בחז"ל, לפעמים הוא מצטט בלבד, ולעיתים הוא מפרש את דברי חז"ל בהסבר מקורי וחדש. רק כאשר אינו מוצא הסבר לתופעות טבע מסוימות או לטיפולים רפואיים במקורות חז"ל הוא מסתמך על מקורות גרמניים-פולקלוריסטיים להסבר התופעה ולהמלצה כיצד להתנהג במצבים שונים.

יחד עם זאת המחבר מכיר ומסביר כי יש שני מישורים שונים בענייני רפואה. קיים המישור הפיזי בו יש מחלות ודרכים שונות להילחם בהם, וקיים המישור הרוחני אשר הוא הקובע האמיתי את גורל האדם. כל אדם יקבל את המגיע לו לפי מידת שכר ועונש, והגורמים האמיתיים לצרות ולמחלות הבאות על האדם הם כוונותיו ומעשיו.

 

1 . ראה במבוא לס"ח מהדורת וויסטינעצקי – פריימאנן, הוצאת ווארמאנן (מקיצי נרדמים), פרנקפורט ענ' מיין, תרפ"ד, עמ' י'.

2 . עפשטיין אברהם: ר' שמואל החסיד, ברדיטשוב, תרס"ד, עמ' 14. מצוטט בקובץ "דת וחברה במשנתם של חסידי אשכנז" ערך איבן ( ישראל) מרקוס. מרכז זלמן שזר, ירושלים תשמ"ז. עמ' 37.

3 . ראה במבוא של פריימאנן לס"ח מהדורת וויסטונעצקי – פריימאנן, ובמבוא של ראובן מרגליות לס"ח במהדורתו.

4 . ראה למשל בקובץ "דת וחברה במשנתם של חסידי אשכנז" – ראה לעיל בהערה 2. וראה במאמרו של ש. קוטק : רפואה והלכה בספר חסידים, ספר אסיא ה', עמ' 34.

5 . ראה גם ד. שפרבר: מנהגי ישראל, כרך ב'. הוצ' מוסד הרב קוק, י-ם, תשנ"א עמ' צד' – צח'.

6 . ראה י.מ. תא-שמע : מנהג אשכנז הקדמון. ירושלים תשנ"ב.

א. גרוסמן : חכמי אשכנז הראשונים, ירושלים תשמ"ט(2) עמ' 57.

א. גרוסמן : זיקתה של יהדות אשכנז הקדומה אל ארץ ישראל, שלם ג' תשמ"א.

7 . סי' תתשא' (תתתקא בשינויים).

8 . סי' תסד' (תתתרסה'), סי' תסה' (תתתרסו'), וסי' תסו' (תתתרסז').

9 . סי' תסט'.

10 . ראה למשל סי' תסב' (תתתרסב'), וסי' תסג' (תתתרסג').

11 . לדוגמא סי' תסז' (תתתרסח').

12 . סי' תתשעט בכי"פ.

13 . ירושלמי שבת פ"ב הל"ב.

14 . ב"ר ספי"ז, ובמקבילות.

15 . שולמית שחר: האשה בחברת ימי הביניים – המעמד הרביעי, ת"א תשנ"א, עמ' 85.

16 . סע' תתשכו' (תתקפא') ועיין שם ב"מקור החסד" המצטט את הרמב"ן על התורה ומקורות נוספים. הרמב"ן כותב שאם נדה מסתכלת זמן רב במראה מופיעות על המראה טפות דם. שולמית שחר מביאה מקורות מימי הביניים הטוענים כי המראה תתעמעם או תסדק. (ש. שחר – עמ' 72) ודעה זו נאמרה כבר ע"י אריסטו.

17 . שם.

18 . רמב"ן על התורה, ויקרא יח' יט'.

19 . סי' תעז' (תתתתרע').

20 . סי' תתשכב' בכי"פ).

21 . אמנם עניין זה נזכר בתלמוד הבבלי (יבמות סד: ונדה סד.) אך ראה למשל התייחסות הרמב"ם להלכה זו בתשובות הרמב"ם, מהדורת בלאו תשובה ריח'. לעניין האם הבעל עלול לגרום שאשתו תמות ראה בפרק על כרות שפכה.

22 . סי' תעח' (תתתרעא').

23 . ראה "תרומת הדשן" תשובה ריא'.

24 . סי' תקיח' (תתתתשיא').

25 . סי' תתתתשיב' בכי"פ.

26 . בבלי יבמות סד.

27 . בתורה נאמר "מכשפה לא תחיה" (שמות כב' יח'), ובמשנה "מרבה נשים מרבה כשפים" (אבות פב' מז'), ובגמרא נאמר שרוב הנשים מצויות בכשפים (סנהדרין סז), וראה לדוגמא בפרוש בעה"ט, דברים כא' טו': " כי תהינה לאיש שתי נשים, האחת עושה בכשפיה כדי שישנא השניה". גם בספרות הנוכרית של ימי הביניים אנו רואים כי רוב העוסקים בכשפים היו נשים (ראה ש.שחר, האשה בחברת ימי הביניים, עמ' 246, 242).

28 . סי' תעו' (שפ').

29 . סי' תמז'.

30 . סי'  שצא' (תתשסב').

31 . סי' תקיז' (תתתתשי').

32 . סי' תצא' (תתשיט') וסי' תצג' (תתשיט').

33 . סי' תצג' (תתשיט'), לפי בבלי יבמות לד:

34 . סי' שפט' (תתשמג'), לפי נדה מז.

35 . סי' תקט' (תתשפה') ע"פ בבלי נדרים כ:

36 . ראה משנה תורה לרמב"ם פכ"א מהל' אסו"ב הל"ט ונו"כ, ושו"ע אה"ע סי' כה' סע' ב'

ברמ"א ובנו"כ שם.

37 . סי' שפ' (תתשיא')

38 . סי' תתרפד' בכי"פ.

39 . שם.

40 . סי' שסב' (תתרלא'). בן ארצי במאמרו "הפרישות בס"ח (דעת, חוברת 11 תשמ"ג) מצטט כאילו משפט פרדוקסלי מסימן זה : " ברבות התאוה יהיו הבנים צדיקים לפי שהרהור תורה מבטל תאוה" והוא שואל : אם התאוה גורמת לבנים צדיקים מדוע יש לבטלה? המעין בסימן זה יראה כי החסיד מסביר שם מדוע אין הוא מהרהר בד"ת בזמן תשמיש, וכי התאוה היא דבר חיובי בעת התשמיש.

41 . סי' שנד' (תתרטו').

42 . סי' תתרפד' בכי"פ, בעקבות הבבלי בנדה לא, ועוד.

43 . סי' שד' (תתשסא').

44 . סי' תתשיח' (תתשנט').

45 . סי' תרכ' (עא'). ועיי"ש במקור החסד שמביא את כל המאכלים להקטנת התאוה המוזכרים בתלמודים.

46 . סי' תתקצב' (תשצח').

47 . סי' תתשכג' (תתשפג').

48 . סי' תתשמח' בכי"פ.

49 . סי' שפט' (תתשמג').

50 . סי' תצט' (תתשמד').

51 . שם.

52 . סי' שפ' (תתשיא').

53 . סי' שצא' (תתשסב').

54 . סי' תתשע' בכי"פ.

55 . סי' תקיז' (תתתתשי').

56 . סי' תתשפח' בכי"פ.

57 . שם.

58 . סי' שפט' (תתשמג').

59 . סי' תקכ' (תתתתשיד').

60 . סי' תקטו' (תתתתשז').

61 . וראה במקור החסד שם שהביא מקור לכך מהגמ' ביבמות צח. וכן הרבה ראשונים ואחרונים הסוברים שלאדם אחד יכולים להיות שני אבות או יותר.

62 . שם.

63 . הויכוח בנושא זה מצוי כבר בתוד"ה מאה פפי בסוטה מב': וראה ברד"ק ש"א יז' כג' שמביא את שתי הדעות החלוקות האם אפשר שאשה תהרה משני אנשים ביחד. וראה ב"מקור החסד" מקורות נוספים.

64 . תיאוריה זו מוזכרת בחזקוני ובבעלי התוס' עה"ת בר"פ תזריע ובאבודרהם בברכת אשר יצר.

65 . "מקור החסד" שם.

66 . נדה לא:

67 . סי' תקט' (תתשפד').

68 . זאת בנגוד לתוד"ה אליבא בסוטה כז שממנו משמע שאותה אשה מסוגלת להרות לפעמים סמוך לטבילתה ולפעמים סמוך לווסתה.

69 . סי' תקט' (תתשפה').

70 . שם.

71 . סי' תתתתשז' בכי"פ.

72 . סי' שעג' (תתרפט').

73 . סי' תקסג' (תתקנב').

74 . סי' תקטז' (תתתתשח').

75 . יבמות לד.

76 . סי' תרצט' (רנג').

77 . סי' תקסה' (תתקנד') ע"פ הגמרא בנדה לח:

78 . ראה גם בסי' תקיז' (תתתתשט'), תקסו' (תתקנה') ורסד' (תרב'). לפי הסבר רש"י לגמרא בנדה – משך ההריון קבוע, אך הזרע מתקיים שלושה ימים, ולכן מהתשמיש ועד תחילת ההריון יכול להיות הפרש של יומיים – שלושה.

79 . סי' תתרכב' (תתתתרס') ע"פ נדה כה.

80 . סי' תתשמא' ע"פ נדה לא. עא' ועב' וע"פ ב"ר פ' יז' ובמקבילות.

81 . סי' תשצה' (תקטז').

82 . סי' תשצד' (שם).

83 . סי' תצט' (תתשמד').

84 . סי' שפט' (תתשמג').

85 . סי' תצא' (תתשיט') וסי' תצג' (שם), והוא ע"פ הגמרא בב"ב קיט' סעב: אר' חסדא: ניסת פחותה מבת עשרים יולדת עד שישים. בת עשרים יולדת עד ארבעים, בת ארבעים שוב אינה יולדת.

86 . סי' תצג' (תתשיט').

87 . סי' תצט' (תתשמד').

88 . נדה לא.

89 . צוואת ר' יהודה החסיד, יד'.

90 . סי' תריח' (ס"ח), ע"פ תוספתא תענית, ספ"ב ועיין בבבלי כב:, ועיין ירושלמי דמאי פ"ז הל"ג שאין ת"ח רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים. והמחבר שכולל גם מילדת, בודאי מתכוון גם לרופאים.

91 . סי' תתשפז' בכי"פ.

92 . אזהרה זו צריכה להיות חקוקה באוזני המתנגדים לבצוע בדיקת אולטרסאונד שגרתית בהריון. ידוע כי לפני תקופת האולטרסאונד לא אובחנו כ – 50% מהריונות התאומים וע"י בצוע בדיקה זו ניתן לאבחן את העצמים בבטן המלאה להכין צוות מתאים ואת כל ההכנות הדרושות ללידת תאומים ולהפחית ע"י כך את תמותת היילודים, כפי שצפה המחבר לפני כ800 שנה.

93 . לא זכיתי להבין מדוע חשוב לדעת את זמן עלות השחר.

94 . סי' רמז' (שסז').

95 . לפי המשנה נדה פ"ג מ"ב.

96 . נדה כג:

97 . נדה כד:

98 . סי' תתשסו'.

99 . סי' תתתתשיח', בכי"פ.

100 . סי' רמז' (שסז').

101 . ב"ב קי'.

102 .כגון בסימנים שעד' (תתרצב'), שעה' (תתרצד'), שעח' (תתש'), תפח' (תתרצט'), וכן בכי"פ בסי' תתפרד', תתתתרפא' ותתתתרצא'.

103 . סי' קסז (יט').

104 . סי' רמג' (שסב').

105 . ראה גם בסי' תקנז' (תתרמב').

106 . סי' תתשע' בכי"פ.

107 . סי' שעד' (תתרצא').

108 . כב.

109 . שם, סוף ס"ק לב'.

110 . סי' תקיט' (תתתתשיג') וסי' תקכ' (תתתתשיד').

111 . סי' תשצ"ב (תקיד').

112 . סי' תשצ"ד (תקטז'). נראה מכאן שתפיסת המחבר היא שכל הנולד לשמיני אינו יכול לחיות, שהרי הוא מגדיר את הנולד לשמיני "ברור הוא שאין הולד של קיימא" וראה על כך במאמרו של הרב נריה גוטל באסיא מה-מו', עמ' 97 (ספר אסיא ח' עמ' 300).

113 . סי' צה'.

114 . סי' תסג' (תתתרסג').

115 . סי' תסט' (שעט').

116 . סי' תרפא' (קעד').

117 . סי' תרפ' (קעג').

118 . סי' תסז' (תתתרסח').

119 . סי' תסג' (תרסד').

120 . וראה במקור החסד, סי' תרפא'.

121 . סי' רמז' (שסז').

122 . סי' תקט' (תתשפד').

123 . סי' תעח' (תתתתרע').

124 . שבת לב:

125 . סי' תקא' (תתתתשטז').