נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

שיכוך כאבים שמקצר חיים; טיפולי פוריות לפסולי דין; קדימויות בחולים מסוכנים – שו"ת

אויערבאך, שלמה, ושמעון גליק. "שיכוך כאבים שמקצר חיים; טיפולי פוריות לפסולי דין; קדימויות בחולים מסוכנים – שו"ת" חוברת אסיא נט-ס, עמ' 46-51.

שיכוך כאבים שמקצר חיים; טיפולי פוריות לפסולי דין; קדימויות בחולים מסוכנים – שו"ת

הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל

פרופ' שמעון גליק

 

שיכוך כאבים שמקצר חיים; טיפולי פוריות לפסולי דין;

קדימויות בחולים מסוכנים — שו"ת[1]

ב"ה, ערב שב"ק ב' ניסן תשל"ו

לכבוד הפרופ' ר' שמעון גליק הי"ו

אחרי תת ברכה כיאות, הנני משיב לו על מכתבו שהגיעני אמש, כסדר דבריו על ראשון ראשון.

 

א.    שיכוך כאבים שמקצר חיים

הואיל וייסורים קשים מאד לאדם וא"א לסובלם וכמאמרם אלמלי נגדוה לחנני' וכו'[2], מסתבר שצריכים לרחם על החולה ולהקל עליו את סבלו ולהשקיט במעט את הכאבים, ובפרט דגם אפשר שכאבים חזקים מחלישים ומזיקים לאדם[3] יותר מהתרופות. אך אם החולה הוא בהכרה חושבני שצריכים להודיע לו על כך אם הוא בלא"ה יודע את מצבו. אך אפי' אם אינו יודע, מ"מ מצינן בגמ' סנהדרין פ"ד ע"ב ועיי"ש ברש"י שכתב: ואהבת לרעך כמוך, לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו עכ"ל. ובנדון זה שלפנינו הרי כל חולה מבקש ומתחנן להשקיט הכאבים ואע"פ שזה מזיק. וכיון שכן גם מסתמא אנן סהדי דניחא לו.

כמובן דכל זה דווקא אלא באופן שהכוונה היא אך ורק להשקטת הכאבים, ומזה שזה עלול לקרב קיצו הוא כעין פסיק רישא דלא ניחא לו (כוונתי בהזכרת הענין של פס"ר היא רק על דרך המליצה[4]). גם מצינן בש"ס בכמה מקומות על הרבה דרכים שהם ממש קרוב לסכנה ואפי"ה כיון דנהוג עלמא לעשות כן אמרינן "והאידנא שומר פתאים ד'".  וכיון  שדרך של כל החולים  הוא  בכך יתכן דשייך שפיר לומר דבר זה גם בנד"ד וצריכים שפיר להשקיט הכאבים, וד' ירחם.

 

ב.    טיפולי פוריות לפסולי דין

נראה שאם הבעל פקח הרי חייב הוא בפו"ר, אך אם גם הוא מפגר, חושבני מסברא שאם אחד מבני הזוג מצטער מזה והוא דורש ומבקש רפואה, צריכים שפיר לעזור להם בדרך הרגילה. אבל לא לעשות תחבולות ואמצעים כעין הזרעה מהבעל וכו'. ואם רק הסבתא וכדומה מבקשת את זה, יותר טוב להמנע. כל זה כתבתי מסברא בלי שום יסוד מהש"ס.

 

 

ג.     קדימויות בחולים מסוכנים

כתב הפמ"ג בריש סי' שכ"ח במש"ז: "אם יש אחד שודאי מסוכן עפ"י הרופאים וכדומה, וזה ספק, ורפואה אחת אין מספקת לשניהם – הודאי דוחה הספק" עכ"ל, ולכן צריכים בעיקר להתחשב עם גודל הסכנה ועם הסיכויים להצלה. התחשבות ב"גיל" לא בא כלל בחשבון. ועיין בסוף מס' הוריות במשנה ובגמ' סדר של עדיפות בענין הצלה משבי וכן לענין צדקה וכדומה. אך חושבני שבזמננו קשה מאוד להתנהג לפי זה. אולם להעביר מכשיר נשימה מחולה לאחר שהוא במצב יותר קשה או שיש לשני יותר סיכויים להצלה  –  מסופקני  מאד. כי יתכן  דחשיב  כאילו  הראשון  כבר  זכה  במכשיר, והחולה עצמו ודאי פטור מליתן מכשיר שלו לאחר אף אם השני יותר מסוכן. וכן אם כבר התחיל הרופא להתעסק עם חולה מסוכן מסתבר דכמו שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, כך הוא פטור – ואולי אסור – מלהניח את הראשון ולהתעסק עם השני כששניהם בסכנה, אף אם יש יותר סיכוי להציל את השני.

בנוגע למכשיר הנשמה חושבני שתלוי בשיקול דעת של הרופא ואם עפ"י רוב זה כבר ללא תועלת מוטב להעביר את זה לשני.[5]

אגיד לו נאמנה שאין אני קובע מסמרים בכל מה שכתבתי כי השאלות הן חמורות מאד, ואינני יודע ראיות ברורות.

 

בברכת חג כשר ושמח וכל טוב סלה

לו ולכל ביתו

 

שלמה זלמן אויערבאך

 

 

 

 

מכתב שיחזור השאלות

לכבוד העורך,

לצערי אין לי את מכתבי אל הרב. אנסה לשחזר את שאלותי :

א.      בחולה סופני סובל, האם מותר לתת משככי כאבים ביודעין שקיים סיכוי רציני לקיצור החיים עקב הטיפול?

ב.      חולה מפגרת שבאה עם אמהּ בגלל בעיה אנדוקרינית אפשרית שאולי תורמת לעקרות שלה. היא נשואה, אך אני מטיל ספק ביכולתה לטפל בצורה סבירה בילדים אם יוולדו. האם להגיש לה טיפול רפואי על מנת לאפשר הריון?

ג.       השאלה לא זכורה לי בדיוק, אבל באופן עקרוני הנדון מתיחס לסדרי עדיפות בטיפול נמרץ, כולל העברת חולים והעברת מכשירי הנשמה מחולה אחד לשני.

מצטער שאיני יכול להיות יותר ספציפי מכיון שאיני זוכר את הפרטים.

בברכת חג כשר ושמח

פרופ' שמעון גליק

 

 


[1].    בשנת תשל"ו שלח פרופ' שמעון גליק שלוש שאלות קשות הנוגעות לטיפול רפואי בחולים. תשובות הגרשז"א לשאלותיו של פרופ' שמעון גליק נכתבו בחודש ניסן תשל"ו והן מופיעות להלן בדפוס מול הפקסימלה. מאחר והשאלות המקוריות אבדו, שיחזר פרופ' גליק את עיקרן במכתב לעורך אסיא בשנת תשנ"ו (עשרים שנה לאחר כתיבתן). מכתב השחזור מופיע בתחתית עמ' 51.

הכותרות, תוספת הפיסוק והערות השוליים לתשובות הגרשז"א – נוספו על ידי העורך.

[2].    כתובות לג, ב.

[3].    ראה הערות הגרשז"א זצ"ל לספר לב אברהם, חלק א' עמ' טו (על פרק ו' סעיף ה). וכעין זה כתב גם הגרמ"פ זצ"ל באגרות משה, חו"מ ח"ב, סי' עג, ט.

[4].    ראה: הרב אביגדר נבנצל, מתן סמים משככים לחולה מסוכן, ספר אסיא ד, 262-260.

[5]. וכן כתב באריכות חתנא דבי נשיאה  הרב זלמן נחמיה גולדברג, בשו"ת עמק הלכה    אסיא (הוצאת מכון שלזינגר וקרן עמק הלכה, ירושלים תשמ"ו) עמ' 83-64.

ויעויין בספר אסיא ז, עמ' 148ב – 148ד, דעת הגרשז"א שניתוק ממכונת הנשמה     אינה רציחה בידיים אלא הסרת המונע, עייש"ה.  וכן הובא  בנשמת אברהם   כרך ד' חלק יו"ד סי' שלט סק"א  עמ' קמב בפסקה ב.

 

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.