נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

הפסקת תהליכי הפריה חוץ גופית לפי דרישת בן הזוג

אריאל, יועזר. "הפסקת תהליכי הפריה חוץ גופית לפי דרישת בן הזוג" חוברת אסיא סז-סח, עמ' 102-125.

הפסקת תהליכי הפריה חוץ גופית לפי דרישת בן הזוג

הרב יועזר אריאל   א. שאלת מבוא ו. מסקנות

*    שותף אינו יכול לפרק את השותפות ללא הסכמת חברו, לפני המועד שנקבע לסיום השותפות.

*    הורה אינו יכול לדרוש את הפסקת הפריית הביצית, ללא הסכמת ההורה השני.

*    פועל שהפסיק עבודתו באמצע היום, רשאי מעסיקו לשכור פועל אחר, ולנכות משכרו של הראשון, אם הפועל השני דורש תוספת.

*    פועל שהפסיק את עבודתו באונס, אין המעסיק רשאי לנכות משכרו לצורך שכירות פועל אחר.

*    מוכר וקונה שנאנס אחד מהם ולא קיים את התחייבותו, אינו יכול להוציא ממון מהצד שכנגד.

*    הראשונים נחלקו, אם החובל באלמנה מעוברת, משלם דמי וולדות לאלמנה, או ליורשי הבעל.

*    קיימת מחלוקת ראשונים, אם לאב יש בעלות ממונית על העובר שעברו עליו ארבעים יום, או שהעובר נחשב ליישות עצמאית, ואין לו בעלים.

*    לאב ולאם יש בעלות על הזרע או על הביצית, כל עוד אינם רוצים להפקירם.

*    אשה שלא זכתה להיפקד בזרע של קיימא בגלל הבעל, והיא מעונינת בילד, כופים את בעלה לגרשה, כשאינה מנמקת את סיבת הגירושין במצוות פריה ורביה.

*    אשה שלא זכתה לילד יכולה לדרוש מבעלה, לגרשה או לתת את זרעו להפריית מבחנה.

*    זוג חשוך ילדים, והאשה אינה רוצה להרות באמצעים מלאכותיים, בעלה יכול לגרשה בעל כרחה.

*    הבעל אינו יכול להפסיק את תהליך הפריית המבחנה, גם אם גירש את אשתו אחרי התחלת תהליך ההפרייה.

*    בעל שנתן מתנה לאשתו וגירשה, אינו יכול לדרוש ממנה את המתנה בחזרה.

*    הפוסקים הסתפקו אם מצות פריה ורביה מחייבת שימוש באמצעים מלאכותיים.

*    העברת זרע לאשה נכריה, יש בה איסור משום חילול קדושת הזרע, אבל אינה אסורה משם השחתת הזרע.

*    העברת ביצית מופרית לאם פונדקאית נכריה, אסורה לדעת הפוסקים שסוברים שהוולד מתייחס אחרי האם הפונדקאית.

 

 


1.    חוות בנימין ג, סי' קח, סעיף ג; אנציקלופדיה הלכתית רפואית כרך ד,  עמ' כז-מד.

2 .   חו"מ קעו, טו, יז.

3.    לא, ב.

4.    חו"מ קעו, יז.

5.    שותפים פ"ח, א.

6.    שלוחין ושותפין ד, א.

7.    חו"מ קעו, א.

8.    שם.

9.    חוות בנימין ג קח, סעיף ג, ס"ק ה, יא ,יב, יג, יד.

10.  עז, א.

11.  תורת המשפט חלק א, קרית ארבע, תשנ"ז. עמ' 29, 30.

12.  ראה כתובות, ב, ב.

13.  קידושין דף כה, א, בדפי הרי"ף, ד"ה ולענין מקדש על תנאי.

14.  קידושין פ"ג ה"ב.

15.  חו"מ כא, א.

16.  תורת המשפט חלק א, קרית ארבע, תשנ"ז. עמ' 29, 30.

17.  כתובות מז, ב, ד"ה שלא.

18.  שם, עמ' 31-47.

19.  תורת המשפט חלק א, קרית ארבע, תשנ"ז. עמ' 29, 30.

20.  ב"מ פ"א, א.

21.  נדרים מה,  ב ד"ה השותפין.

22.  תחומין יז, עמ' 184-185.

23.  ב"מ עז, א ד"ה נותן.

24.  ב"מ עו, ב, ד"ה אין להם.

25.  שם פרק ו, ב.

[26]. ראה תורת המשפט א, עמ' 75.

27.  ב"ק, מג, ב בדפי הרי"ף.

28.  חו"מ, שפח, ג.

29.  חו"מ, שפו, ו.

30.  ח"ג, סי' קח, סעיף ג ס"ק יז.

31.  שם ס"ק כב.

32.  מט, א.

33.  ראה גם מאמרו של הרב יצחק לוי הלפרין שליט"א דברי משפט חלק א, עמ' כח, כט; ומאמרו של מו"ר הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, תחומין ט, עמ' 53, 54.

34.  ב"ק, פ"ה, ה.

35.  חובל ומזיק פ"ד, ב.

36.  חוות בנימין ג, סי' קח, סעיף א, ס"ק ט.

37.  שם.

38.  שם.

39.  ראה גם מה שכתב מו"ר הגאון רז"נ גולדברג שליט"א, תחומין ט, עמ' 55.

40.  ב, ב.

41.  נזקי ממון פרק י, ד.

42.  תוס' ב"ק ד, א, ד"ה כראי האדם.

43.  תחומין יז, עמ' 348.

44.  דברי משפט חלק א, עמ' כח.

45.  חובל ומזיק פ"ד, ב.

46.   שם.

47.  פרק ד.

48.  ב"ק פרק ד, ד.

49.  שם.

[49]. פרק ג, סעיף 1.

51.  סט, ב

52.  תרומות פ"ח, ג.

53.  מז, ב.

54.  במאסף דברי משפט, עמ' ל.

55.  חוות בנימין ח"ג, סי' קח סעיף ג, ס"ק ב.

[55]. פרק א.

56.  ח, א; שו"ע חו"מ, רסט, א.

57.  ג, ב.

58.  ד"ה בין לרב בין לשמואל.

59.  תחומין יז, עמ' 347.

60.  ז, ב.

61.  יו"ד פא, ג.

62.  יו"ד פג.

63.  ב"ק ג, ב, ד"ה בין לרב בין לשמואל.

[64]. ב, ג.

65.  סה, ב.

66.  רש"י – "עץ שתשען עליו לעת זקנה, ואם ימות יקברנה" ראה גם שו"ע אהע"ז קנד, ו.

67.  אהע"ז קנד, ו.

68.  כדי לדייק נציין שבזמן שהפולמוס המשפטי-ציבורי התרחש, בני הזוג טרם התגרשו אף שנפרדו דרכיהם וחיו כל אחד מהם בנפרד. רק זמן מה לאחר שהסתיים הפולמוס בוצע גם תהליך הגירושין.                                                                                                   — העורך.

69.  אהע"ז צט, ב.

70.  חוות בנימין ג, סי' קח בסוף המאמר.

71.  ראה שם סעיף ב, ב.

72.  כתובות סא, א.

73.  ע"א 5587/93 נחמני נ' נחמני. לכותב השורות נמסר שפסק דינו נכתב על פי חוו"ד הלכתית שקיבל מאחד מראשי הישיבות.

[74]. ראה להלן ה, 5.

75. משנה יבמות עז, א; ראה גם תוספות כתובות ע, א, ד"ה יוציא.

76.  כתובות, פרק ז משנה א.

77.  כוונת השופט טל היא שגם כאן הגירושין עצמם אינם המטרה, אלא אמצעי עקיף כדי לשמֵר את זכות האישה ללדת בנים. ובכך דומה כפיית חז"ל על מי שאשתו באה מחמת טענה לדין כפיית הגט לקיים מצוות עונה. הנימוקים ההלכתיים המלאים התומכים בפסק דינו של השופט טל מובאים במאמרו של הרב שבתי א' הכהן רפפורט, ראש ישיבת שבות ישראל בגבעות, להלן עמ' 126-130.                                                                                — העורך.

78.  יבמות, סא, ב.

79.  אהע"ז קנד, ו.

80.  חוות בנימין סי' קח, ס"ק ב.

81.  חלק ג' אהע"ז סימן א עמ' ט.

82.  נועם כרך א, תשיח עמ' קנז.

83.  ע"א, 5587/93.

84.  קי, ב, ד"ה דאדעתא.

[85]. ראה גם לעיל פרק א.

86.  כלל מב.

[87]. הדברים נכתבים להלכה ולא למעשה, כהצעה לגדולי הפוסקים.

88.  חוות בנימין סי' קב, סעיף ג, ס"ק ג.

[89]. הנושא נידון גם בבית המשפט ע"א 5587/93, פרק ה סעיף 2.

90.  כדאי לציין שבסופו של הפולמוס המשפטי-ציבורי הוסכם שהאישה תפעל להמשך תהליך הפונדקאות לפי "חוק ההסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד) התשנ"ו – 1996", שהתקבל בכנסת במהלך הפולמוס. לפי סעיף 2(5) בחוק, האם הנושאת (הפונדקאית) חייבת להיות "בת דתה של האם המיועדת". דהיינו – האם הפונדקאית חייבת אף היא להיות יהודיה כמו האם המיועדת.                                                            — העורך.

91.  סעיף ב, ו; סעיף ג, כב.

92.  איסורי ביאה, פי"ב, יא.

93. שם, יג.

94.  שם, יא.

95.  שם, יא.

96.  קי, ב.

97.  בראשית יז, ז.

98.  פוסקים הסוברים שהיולדת היא האם: הרב וולדינברג  שו"ת ציץ אליעזר, חלק כ, סי' מט; הגרי"ש אלישיב  בנשמת אברהם, כרך ד (השלמות לד' חלקי השו"ע), חלק אבהע"ז, סי' ב, ס"ק ב; הרב משה הלוי סולובייצ'יק, "בדין תינוק המבחנה", אור המזרח, גליון ה-100 (תשמ"א), עמ' 122-128; הרב ז"נ גולדברג, "יחוס אמהות בהשתלת עובר ברחם של אחרת", תחומין ה,  248-259. לעומת זאת, לדעת הגרש"ז אויערבאך  בנשמת אברהם, כרך ד' (השלמות לד' חלקי השו"ע), חלק אבהע"ז, סי' ב, סס"ק ב, "אין ראיה ברורה בדבר כדי להכריע מי האם"; ולדעת הרב ש' גורן במכתבו לפרופ' משיח מה-10 בנובמבר 1982 (טרם פורסם) ובמאמרו בעיתון הצופה, י"ד אדר א' תשמ"ד, יש מקום לומר כי האם הגנטית היא האם.                                                                                                                     — העורך.

99.  ח"ג סי' רסח.

100.  לדעת הגר"ש ישראלי זצ"ל והפוסקים המוזכרים בהערה 98 לעיל.

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.