פסיכיאטריה והלכה – הבדל בין גישה מצמצמת של חז"ל לבין גישה מרחיבה של מטפלים פסיכיאטרים
ב. הגדרת השוטה ג. מחלות נפש: מודל רפואי מול מודל הלכתי ד. התנהגות ופשרה ה. רמיסיה, החלמה ושיקום
חכמינו ציטטו דוגמא של מי שהוא "עתים חלים עתים שוטה", ואמרו[12]: כשהוא חלים, הרי הוא כפקח לכל דבריו. כשהוא שוטה, הרי הוא שוטה לכל דבריו.
בשעה שהוא שפוי, הרי מעמדו החברתי-משפטי הוא כמצבו של אדם בריא.
מצב משתנה זה במעמדו של השוטה, איננו הדוגמא היחידה. דוגמא נוספת ניתן לראות במצבו של חולה אפילפטי, שתיארו הרמב"ם[13]: "הנכפה בעת כפייתו פסול [לעדות]. ובעת שהוא בריא כשר. ואחד הנכפה מזמן לזמן או הנכפה תמיד בלא עת קבוע, והוא שלא תהיה דעתו משובשת תמיד, שהרי יש שם נכפים שגם בעת בריאותם דעתן מיטרפת עליהם. וצריך להתיישב בעדות הנכפים הרבה".
דוגמא נוספת למעמד משפטי משתנה של החולה, מצינו בגמרא[14]: מי שאחזו קורדייקוס[15] ואמר "כתבו גט לאשתי" לא אמר כלום. שהרי אין דעתו מיושבת בזמן שאחוז בקורדיקוס ולכן אין תוקף לאמירתו.
ככלל, אדם צריך להיות כשיר גם בזמן הציווי לכתוב את הגט וגם בזמן מסירת הגט לאישה. מכל מקום, לדעת ריש לקיש מי שאמר "כתבו גט לאשתי" ואחזו קורדייקוס, למרות שבזמן מתן הגט הוא עדיין איננו ברמיסיה (הפוגה). בכל זאת ניתן למלא את הוראתו ולתת גט לאשתו. הסיבה לקולא זו היא כי מעמדו של חולה הקורדייקוס דומה מאד למעמדו של אדם ישן. בשני המקרים הוא אינו נמצא בהכרה צלולה, ובשני המקרים המצב הזה הוא זמני. הישן אמור להתעורר וחולה הקורדיקוס אמור לקבל תרופה ולחזור להכרה צלולה[16]. לעומתו סובר ר' יוחנן[17] שיש הבדל בין אדם ישן לבין חולה קורדייקוס. מי שישן ומתעורר בכוחות עצמו אינו דומה למי ש"מתעורר" רק בעזרת טיפול.
על כל פנים, הכל מודים שכל מי שמבריא אחרי טיפול תרופתי, במצב ההחלמה הוא חוזר להיות מוגדר כבר דעת, אין לתייגו או להפלותו לרעה, והוא כשיר מבחינה הלכתית משפטית ככל אדם בריא.
* ראה עוד:
א. צלילות הדעת בימי הזקנה. שלמה אבינר, אסיא לט (י,ג) תשמ"ה, 9-19.
ב. המושג של משוגע והשלכותיו בספרות התלמודית ומפרשיה (בצרפתית) ד"ר מישל גרנק.
Annales Medico-Psychologiques Paris. t.s 1340 Année No 1.
1. רמב"ם, הלכות עדות, פרק ט, הלכה י.
2. תשובת רב שרירא גאון, אוצר הגאונים כרך י, על גיטין סה, ב, תשובה שעו. וראה: מ' הלפרין, מדע ורפואה בתלמוד – קבלה או אקטואליה, אסיא עא-עב (יח, ג-ד) תשס"ג, 90-102. — העורך.
3. חגיגה דף ג, ב.
4. תוספתא תרומות פ"ג הלכה א, הובאה במסכת חגיגה ג, ב.
5. הובאה במסכת חגיגה, שם.
6. הובא בבית יוסף סי' קיט.
7. ראה הרב משה מרדכי פרבשטיין, משפטי הדעת (מו"ל: מכון שער המשפט והנהלת בתי הדין הרבניים, ירושלים תשנ"ה) עמ' לט-מא. — העורך.
8. הלכות עדות, פרק ט, הלכה ט.
9. ראה משפטי הדעת, שם.
10. רב הונא, חגיגה ג, ב.
11. ר' יוחנן בגמרא שם.
12. מסכת ראש השנה, כח, א.
13. רמב"ם, פרק ט מהלכות עדות, הלכה ט.
14. מסכת גיטין סז, ב.
15. הרמב"ם (בפירוש המשנה, גיטין ז, א) פירש שקורדייקוס הוא "חולי מתחדש ממילוי חדרי המוח, ומתבלבל הדעת מפני כך, והא מין ממיני חולי הנופל". טרם הבנתי את דברי הרמב"ם. אולי מדובר בתסמונת הקשורה ליתר לחץ מקומי תוך גולגולתי.
16. גיטין ע, ב.
17. בגמרא שם.