מאבד עצמו לדעת

פרטי מאמר

[social_share_button]

קטגוריות:​

עמודים:​

8

תאריך הוצאה:​

מאבד עצמו לדעת

ד"ר בנימין גזונדהייט      סוף דבר

הדיון ההלכתי במסכת שמחות בנוי באופן אומנותי עם שימוש מושאל בעיקרון המצוטט בסוף היחידה "תהא שמאל דוחה וימין מקרבת": מתוך שלילה מוחלטת לנושא בפתיחת הקטע ("אין מתעסקין עמו בכל דבר") מתגבשת גישה מתחשבת בתוספת דרכי מניעה לתופעת ההתאבדות במישור החינוכי והחברתי. הן התוכן ההלכתי, והן המבנה הספרותי של היחידה מדגימים ומדגישים את הדחייה העקרונית של רעיון ההתאבדות, אך גם את התמיכה האנושית המלאה כשהמת מוטל לפנינו. למניעת ההתאבדות בעתיד ניתנים בסוף היחידה עצות חינוכיות על מנת להוריד פחדים ולחצים, אשר עלולים לגרום למקרי התאבדויות רבים בימים ההם ובזמן הזה[82].

גישה מאוזנת זאת לנושא ההתאבדות, אשר נמצאת גם במקורות אחרים בש"ס, היא ייחודית לחז"ל והתקבלה על ידי הפוסקים הלכה למעשה.

 


*    אני מודה לפרופ' יוחנן סילמן, פרופ' מנחם כהנא, דר' שאול סולברג, הרב אליקים קרומביין, למר עמוס ספראי (אלון שבות) ויצחק קורץ (טורונטו) על הערותיהם המאלפות. מאמר מקוצר של המחבר התפרסם באנגלית:

Gesundheit, Benjamin, Suicide – A Halakhic and Moral Analysis of Masekhet Semachot 2, 1-6, TRADITION – A Journal of Orthodox Jewish Thought, 35 (3); 2001: 34-51. הגירסה הנוכחית אשר מתפרסמת באישור מערכת TRADITION, מפורטת יותר וכוללת בנוסף גם שינויי גירסאות של המקור ממסכת שמחות ב', א-ו.

1.    ראהDurkheim, Emile, Suicide – A Study in Sociology, Paris 1897, translated by John E. Spaulding, 1951, NY, Free Press.

2.  ראהBrody, Baruch A., (ed.) Suicide and Euthanasia: Historical and Contemporary Themes, Dodrecht, Netherlands, Kluwer, 1989; Novak, David, Suicide and Morality: The Theories of Plato, Aquinas and Kant and their Relevance for Suicidology, NY, Scholars Studies Press, 1975.

3.    סיכום מקיף עם מראה מקומות מפורט בנושא נמצא אצל אברהם שטינברג "אנציקלופדיה הלכתית רפואית", ירושלים, הוצאת מכון שלזינגר, תשמ"ח, ערך "אבוד עצמו לדעת", עמוד 7-15; יחיאל מיכל שטרן "איבוד לדעת בהלכה" בתוך "רפואה לאור ההלכה", ירושלים, המכון לחקר הרפואה בהלכה, תשמ"ה, כרך רביעי; Goldstein, Sidney, Suicide in Rabbinic Literature, N.Y., Ktav Publishing House, 1989; Spero, Moshe H., Handbook of Psychotherapy & Jewish Ethics, Jerusalem / N.Y., Feldheim, 1986, pp 257-269.

4.  ראה פ"א הלכות אבל הי"א.

5.  ראה יורה דעה סי' שמ"ה.

6.  זמן חיבורן של המסכתות הקטנות הוא לפי רוב החוקרים הוא לאחר המאה השלישית, אך נתווספו עליהן השלמות יותר מאוחרות; ראה במבוא של מיכאל היגער וזלוטניק; ראה גם רש"י למועד קטן כ"ד ע"א.

7. הטקסט מצוטט לפי הגירסא בש"ס וילנא עם ציון גירסאות אחרות על פי המהדורות המדעיות של מיכאל היגער "מסכת שמחות", נויארק, הוצאת בלוך, תרצ"אMichael) (Higger, Treatise Semahot ושל דוב זלוטניקDov Zlotnick, The Tractate) (Mourning, New Haven and London, Yale University Press,1966.

8.    ראה למטה בניתוח הפרשני של ה"ג.

9.   ראה למטה בניתוח הפרשני של ה"ו.

10.  ראה למטה בניתוח הפרשני של ה"א על תפקיד "הרבים" בהקשר זה.

 

11. מעין הדין של "הלכה ואין מורין כן" במסכת סנהדרין דף פ"ב ע"א.

12.  ראה למטה בניתוח הפרשני של ה"ב ושל ה"ג.

13.  אבות פ"א מ"ו.

14.  במדבר ל"ה, כה; ראה סנהדרין דף ב' ע"א, דף ג' ע"ב, דף ס"ט ע"א, מכות דף י' ע"ב.

15.  ראה למשל "תקנת עגונות" (גיטין דף כ"ו ע"ב), "תקנת השבויין" (גיטין דף מ"ה ע"א), "תקנת השבים" (גיטין דף נ"ה ע"א), ועוד.

16.  לשון ערוך השולחן יו"ד ס' שמ"ה סע"ה.

17.  גליון המהרש"א ליו"ד סי' שמ"ה.

 

18. ראה באנציקלופדיה תלמודית ערכים *אבלות, *ברכת אבלים, *הספד עם דיונים על פרטי הדינים המוזכרים בהלכה זאת.

19.  ראה הגדרה על פי ניתוח לשוני אצלA. Perles, Der Selbstmord in der Halacha in Monatsschrift der Gesellschaft f

מה אתם מחפשים?