ברכת הרב הראשי לישראל
הרב ישראל מאיר לאו
הרב הראשי לישראל
ברכת הרב הראשי לישראל
כבוד יו"ר הכינוס עו"ד חיים קהן, עמיתי הגדול הראשון לציון הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הגדול מרן הרב אליהו בקשי דורון שליט"א, פרופ' מנחם אלון, ד"ר רם ישי, מנהל המרכז הרפואי שערי צדק ידידי פרופ' יונתן הלוי, כבוד הרבנים, אורחים נכבדים, רופאים, נשיאות נכבדה, מורי ורבותי, לאחר דברי הברכה של עמיתי הראשון לציון שליט"א, לא נותר לי להוסיף אודות השילוב של אתיקה והלכה, וכן להוסיף על השאלה כיצד ניתן לגשר, אם יש צורך בגישור, בין הרפואה להלכה.
למרבה הצער, בניגוד לדברים הנכונים ששמענו, הציבור אינו תופס כך את הדברים ולא רואה אותם כפי שהוצעו כאן. פרשיה כזו או אחרת, לפעמים משולי החיים, עולה והופכת להיות מרכזית וממקדת את תשומת הלב, ויוצרת רושם כאילו הרפואה וההלכה סותרות זו את זו. מכון פאלק שלזינגר זצ"ל לחקר הרפואה על פי התורה, נתיחד בבואו להסביר את הסתירה, כביכול, בין הרפואה להלכה.
צדק בהחלט כבוד הראשון לציון כאשר אמר, וזו תמצית דבריו, לא בלבד שרפואה והלכה אינן סותרות זו את זו אלא כפי שאנחנו בנוסח ספרד, "נותנים באהבה רשות זה לזה" הן משלימות האחת את השניה ויונקות זו מזו.
את הפסוק -ונשמרתם מאוד לנפשתיכם", (דברים ד' ט"ו, יהושע כ"ג י"א) אנו מזכירים כשמדברים על מניעת תאונות דרכים. גם כשמדברים על סכנת העישון או מזהירים מפני עודף כולסטרול מזכירים פסוק זה. בכך אנו מוציאים לכאורה את המקרא מדי פשוטו על ידי עצם ההנחה שהפסוק מדבר על שמירת הגוף – בריאות הגוף, בשעה שהפסוק הזה בפשטות לשונו "ונשמרתם מאד לנפשתיכם" – מדבר על שמירת הנפש. אנו הפכנו את זה בצורה מטפורית לדבר שגור על פינו – לשמירה על הגוף, על אברי הגוף ועל המשך קיומו הפיסי של האדם.
הסיבה לכך, כנראה, שאי אפשר להפריד בין הדברים הללו. הגוף הוא נרתיק לנשמה שהיא נקודת הכובד ביצירה האלוקית של האדם. "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א' כ"ו), השאלה היא מי אומר למי נעשה בלשון רבים. מבאר הרמב"ן: הקב"ה פונה לאדמה, תירמי את הגוף ואני אתרום את הנפש, "נעשה אדם בצלמנו" – הצד הפיסיולוגי, "כדמותנו" – הצד הרוחני, כיוון שאי אפשר להפריד בין הדבקים. החיוב של "ונשמרתם מאד לנפשותכם", קשור גם לפסוק נוסף שנאמר "ורפא ירפא" (שמות כ"א י"ט) (עיין ברכות ע"א, בבא קמא פה ע"א). החיוב נובע גם מפסוק נוסף שנכתב על דרך השלילה, "לא תעמד על דם רעך" (ויקרא יט, טז). וכתב השלחן ערוך ביו"ד (ס"י שלו סע' א) שהמונע עצמו מלרפא את חבריו הרי זה שופך דמים.
בגמרא (סנהדרין עג ע"א) מבואר שהפסוק "והשבתו לו" (דברים כ"ב ד), הוא המקור למצוות השבת גופו מן התורה. כתוב בתורה (שם) "לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך" "וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם". יש מצות עשה של השבת אבידה, ויש לאו של "לא תוכל להתעלם" מממון זולתך, כגון שור ושה, חמור ושלמה וכל אבידת אחיך.
וכשהאדם עצמו בסכנת אבדון, אומרת התורה "והשבתו לו". לא רק "השב תשיבם" בממון, אלא גם השב את האדם אל עצמו, כלומר את החיוניות שבו. אל תתן לו לאבד אותה. אלה הכתובים המנחים אותנו לאותה מסקנה בלתי נמנעת של "כל המציל נפש אחת כאילו קיים עולם מלא", דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו שהזכיר הראשון לציון.
עמיתי הזכיר את דברי הרמב"ן בספרו תורת האדם שנזקק גם הוא לשאלה, מדוע צריך את ההיתר של "רפא ירפא" שהתורה נתנה רשות לרופא לרפאות. הרי די במה שנאמר "לא תעמד על דם רעך". ואם אני יכול להעלות לו מזור, האם אני צריך היתר מהתורה? ובשלחן ערוך (שם) נזכר שרשות זו שניתנה מצוה היא וחובה. אם כן, למה צריך היתר לדבר שאם אתה נמנע מלעשותו אתה נחשב כשופך דמים?
הרמב"ן כרופא, מסביר את הצד הפילוסופי-רעיוני-מחשבתי-יהודי שהוזכר כאן. האם אין בכך משום התערבות חלילה במעשה השגחה עליונה? זוהי בעצם שאלתו של טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא (בבא בתרא ע"א). כאשר הקדוש ברוך הוא זועק "ראו עתה כי אני אני הוא, … אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל". לכאורה צריך היתר מיוחד מרופא כל בשר לרופא בשר ודם לרפאות.
הרמב"ן כרופא, לא רק כפילוסוף יהודי, מוסיף עוד הערה מהזוית האישית שלו: שמא יאמר האדם, מה לי ולצרה הזאת. מדוע עלי לעסוק ברפואה? עדיף לעסוק במקצוע אחר, שם אני לא אחראי על חיי אדם. יש קושי בלמוד מקצוע הרפואה, ולאחר מכן שמא אמצא אשם בטעות ששגגתו עולה חיי אדם!
לכן התורה באה לעודד ולומר, ברגע שיש לאדם את הכשרון ומודע הוא לכך שיש בעיות אתיקה בעיסוק ברפואה, אם אדם חרד לגורל זולתו ומוכן אפילו לאבד את ההילה של הצלחה ובלבד שלא לפגוע חלילה בסיכוי חיי אדם – זהו עצמו תפקיד ויעוד. לכך נוצרת, ולכן נכתב: "ורפא ירפא". אלו דברי הרמב"ן בתורת האדם. המשתלם ברפואה צריך עידוד מיוחד שתורתנו הקדושה מעודדת אותו בראשית דרכו לעסוק בתחום הנפלא הזה של הצלת חיי אדם. התורה נותנת לו גיבוי מלא שיעסוק ברפואה.
אני מאחל לבאי הכינוס את מירב ההצלחה. הצלחתכם היא הצלחתנו כיהודים, כשומרי מצוות וככלל האנושות כולה. בעית האתיקה העסיקה אותנו הרבה לפני ועידת הלסינקי. אולם ההתקדמות הטכנולוגית המופלאה של העשור האחרון בתחום הרפואי יצרה לנו בעיות חדשות בתחום האתיקה הרפואית.
יהי רצון שהחונן לאדם דעת יחונן אתכם באי הכינוס, המרצים והלומדים, להעלות מזור, תרופה וגהה לכל הזקוקים לו, ותפילה לרופא כל בשר שיפליא לעשות ויתן נועמו עליכם ומעשה ידיכם יחונן.