תשובות הלכתיות בנושא פוריות הגבר
הרב שלמה דייכובסקי
חבר בית הדין הרבני העליון
פוריות הגבר – תשובות הלכתיות
נושאי השאלות:
שאלה א:
שאלה ב:
תשובה:
שאלה ג:
תשובה:
לצורך שאלה זו, יש להגדיר תחילה את מעמדו ההלכתי של אדם הסובל מ"איןאונות" (אימפוטנציה). אם מעמדו כבריא לכל דבר, אין מקום להתיר חילול שבת אפילו באיסור דרבנן, אולם אם מעמדו כ"חולה שאין בו סכנה", יש מקום להתיר. וביתר דיוק השאלה היא: האם אי-תיפקוד של אחד מאברי הגוף נחשב כחולי.
מצאנו בספריהם של פוסקי דורנו ש"אי-תיפקוד" נחשב למחלה:
בשו"ת "ציץ אליעזר" (חי"ב סימן מ"ה) נשאל על אדם כבד פה שנצטווה ע"י הרופא לעשות תרגילי נשימה רצופים מידי יום ביומו, כולל בשבת, ע"מ להעלות לו ארוכה. וכתב:
"לדעתי ברור שאיש כזה הוא כן בכלל חולה, הגם שאין בו סכנה, דהא חולה הנהו באברי כלי הקול, וכל דבר שחסר לאדם להיותו שלם כיתר בני האדם נקרא חולה, ולא משנה אם זה מתבטא בצורה של כאבי ראש, ידיים או רגליים וכדומה או בצורה של דיפעקט (חסרון, מום) באיזה אבר מרמ"ח אבריו המונע ממנו למלאות תפקידו המיועד לו. ולכן עלינו לגשת לבעיה כאל חולה שאין בו סכנה." ועיין גם בשו"ת "ציץ אליעזר" חלק יא סימן ל"ז שהתיר לקחת תרופה בשבת למניעת הריון לאישה שמצווה על כך. וכן פסק בספר "שמירת שבת כהלכתה" פרק ל"ד, י"ט.
גם בשו"ת "חלקת יעקב" (חלק ג סימן כ"ג) פסק כי מותר לאשה לקחת תרופות בשבת בכדי לאפשר לה להכנס להריון. בדרך דומה הביא בספר "נשמת אברהם" (או"ח סימן שכ"א ס"ק ב) להתיר לכלה לפני חתונתה ליטול תרופות בשבת להסדרת הוסת.
לשאלה מסוג דומה השיב גם ה"מנחת יצחק" (ח"א סימן ק"ח), בהיתר לחולה-לב ליטול תרופה בליל שבת לפני תשמיש ואחריו. ה"מנחת יצחק" עוסק אמנם בליל טבילה, אבל ה"ציץ אליעזר" (ח"ח סימן ט"ו, פרק ט"ו, י"ד) העיר שהיתר זה שייך גם שלא בליל טבילה, כי גם אז מקיים מצוה. גם ה"באר משה" (ח"א סימן ל"ג, ט') התיר בחולה מאותו טעם.
למרות שתשובות אלו עוסקות בחולה לב, הרי ברור שאילולי התשמיש לא תהיה לו כל סכנה, ואעפ"כ התירו לו ליטול תרופות בשבת, לצורך כך בכדי למנוע מלהכניס עצמו למצב של חשש סכנה.
לאור זאת יש לקבוע כי הסובל מ"אין אונות" יכול להחשב לפי ההלכה כ"חולה שאין בו סכנה", עקב אי תיפקוד של אחד מאבריו. לפי פסק ההלכה של ה"משנה ברורה" (סימן שכ"ח, ס"ק, קכ"א) מותר לחולה שאין בו סכנה ליטול תרופות בשבת, כיון "דאין בזה משום סרך מלאכה, דהא לבריא מותר, ורק למי שיש לו מיחוש גזרו משום שחיקת סממנים, בחולה גמור לא גזרו".
עתה נבדוק את נושא ההזרקה. בענין זה הובאו גירסאות שונות ביחס לדעתו של ה"חזון איש". בשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק ח' סימן ט"ו, פי"ד, ט') הביא את דברי החזו"א לד"ר שלזינגר ש"זריקות שעושים רק מתחת לעור ולא לתוך הוריד, מותר לעשותן בשבת לכל חולה שהרופא קבע שזקוק לכך, אפילו שאין בו שאלת סכנה". ביחס לזריקות הנעשות לתוך הוריד, קיימות גירסאות שונות. ב"ציץ אליעזר" (ח"ט סימן י"ז, פרק ב', כ') כתב כי החזו"א לא חווה דעתו בזה, ורק אמר שבזריקה שלא בתוך הוריד בודאי יש להתיר. ואילו ב"שמירת שבת כהלכתה" פרק ל"ב, הערה קנ"א הביא מהגר"י אברמסקי זצ"ל לאסור בזריקה לתוך הוריד כי צריכים להוציא מעט דם לפני ההזרקה וחייבים משום דישה, וכתב שכן אמר לו ד"ר שלזינגר ז"ל. ועיין עוד ב"ציץ אליעזר" ח"י סימן כ"ה.
בנדוננו ההזרקה מתבצעת לתוך המחילות הספוגיות של הגיד, ולא לתוך הוריד, ולכן אין צורך להוציא מעט דם לפני ההזרקה ואם כן ברור שאין בה כל הוצאת דם. על כן, אם נראה את הסובל מ"אין אונות" כחולה שאין בו סכנה, ניתן להתיר לו להזריק לעצמו זריקה תוך-מחילתית לצורך קיום מצות עונה בליל שבת.