ייחוס העובר מפונדקאות

סימן מט

בדין הוציאו זרע מן הבעל כדי להפרות אשתו בביצה מושתלת מאשה אחרת, אחרי מי מתייחס הולד שיולד כתוצאה מכך

תשובה

לא אתייחס בכאן בקשר לשאלה הרביעית, כי כבר כתבתי מזה באריכות בספרי שו"ת ציץ אליעזר חלק ט"ו סימן מ"א, ע"ש וכן בח"ט סי נ"א ש"א פרקים א' וב' יעו"ש. קחנו משם. אתייחס איפוא ליתר הסעיפים.

א) בנוגע לסעיפים א' וב', הנה אם האשה התורמת איננה מסתרסת עי"כ אזי בודאי ובודאי דעדיפא שהאשה התורמת תהא ישראלית מכמה וכמה בחינות המובנות.

ואם היא כן מסתרסת עי"כ, אע"פ שג"כ יתכן להתיר זה במקרה כזה שזה לא דרך השחתה וחבלה סתמית כי אם להפרות עי"כ אשה אחרת, בהיות והרבה פוסקים סוברים דאין איסור סירוס בנקבה, ואפילו האוסרים הרבה מהם סוברים דליכא אבל איסור תורה, ואפילו הסוברים דאיכא איסור תורה, אבל מודים דמלקות ליכא, עיין מכל זה באה"ע סימן ה' סעיפים י"א י"ב ובנו"כ, ומהמובא מזה באוצה"פ שם, וכתבתי מזה גם בספרי שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ד סימן צ"ו, ומה גם אם העקירה תיעשה ע"י גוי, שהרבה סוברים שבן נח אינו מצוה על הסירוס, יעוין בהנ"ז ובספרי שם.

בכל זאת יתכן דמבחינה זאת עדיפא שהתורמת תהא בכה"ג נכרית, וגם הרופא שיבצע את העקירה יהא גם כן גוי. אבל אין זה לעיכובא.

ב) ובזה אני בא לשאלתו הג', דמה יהא דין הילדים שיוולדו בדרך זו לענין יחוס, דבמקרה זה מי נחשבת לאם, והאם אין לחוש שישא אח את אחותו וכו'.

והנה לפענ"ד נראה שהולד מתייחס לאשה המולידה את הולד – בנידוננו היא אשתו של הבעל נותן הזרע.

ובשאלה כעין זאת מצינו שכבר נשאל על כך בספר שו"ת אבן יקרה (להאבד"ק טשערנאוויץ והגליל) בחלק ג' סימן כ"ט, הוא נשאל ע"ד תחבולה אשר המציאו הרופאים לחתוך כלי ההולדה מאשה חיה ולחברם בגוף אשה עקרה ועי"כ תהי' מוכשרת להוליד, מי היא אם-הילד אשר יולד ע"י תחבולה זו הראשונה או השניה, והשיב וז"ל: הנה לכתחילה בודאי אסור לעשות כן אף אם לא יהיה סכנה בדבר מטעם סירוס האשה הראשונה, שגם סירוס האשה אסור .עכ"פ מדרבנן, ולדעת קצת באיסור עשה, אך אם עברו ועשו לענ"ד הולד הוא בן של האשה השניה לכל דבר, והמקור נפתח להלכה זו לענ"ד הוא הדין המבואר בש"ס סוטה ד' מ"ג ע"ב ילדה שסבכה בזקנה לענין ערלה. ועיין היטב רש"י שם ור"ן פ"ק דר"ה עכ"ל.

וא"כ דון מינה ה"נ לכגון נידוננו שמשתילים את הביצה של האשה האחרת לאחר מיכן בגופה של האשה – אשתו של הבעל נותן הזרע והיא המולידה לאחר מיכן את הולד, שדינא הוא שהולד מתייחס אחרי אשתו של הבעל. באשר שעיקרית היא בהריון ובלידה, ואין כל מקום ליחסו אל גוף כזה – היא תורמת הביצה – שכבר נפרדו ממנו תכלית פירוד, ואשר כל ההפריה של הביצה כבר היתה בשעה שכבר נפרדה מגוף האשה התורמת, וכבר לא היתה לה כל יחס לגוף-החיות שנוטלה משם, ויעוין ברמב"ם במורה נבוכים ח"א פרק ע"ב שכותב שאי אפשר שימצא אברי אדם בפני עצמם והם אברי אדם באמת ע"ש, ובודאי איפוא שנחשב הוא אל האדם שחוברו אליו [אם חוברו] ומקבלים ממנו החיות החדש, וק"ו איפוא לאל כגון נידוננו שהגמר מלאכה של ההריון והלידה נעשית ע"י האשה מקבלת השתלת-הביציה היא בנידוננו אשתו של הבעל נותן הזרע. שבודאי מתייחס הולד אחריה. [ומ"ש האבן יקרה אודות איסור סירוס של התורמת, לענ"ד בזה כמו"ש למעלה באו"א].

אציין גם לדברי ספר שו"ת צור יעקב (אבד"ק פראבוזנא) סימן שנגע ג"כ בזאת השאלה של האבן יקרה, ומביאו, וכותב דאין להסתפק בזה כלל ובודאי שהולד מתייחס למולידה אותו, מפני דאטו כלי ההולדה מוליד הולד, הוא רק גורם שיקלט הזרע להוליד, אבל עיקר הלידה מזרע האב והאם וכו' א"כ פשיטא דהולד של השניה שמזרעת ויולדת ע"ש, ויש להאריך. [עיין בספרי שו"ת צ"א חי"ט סימן מ' עיי"ש].

ג) לזאת לענ"ד נראה ברור הדבר שהולכין בזה בעיקר בתר הלידה, ומי שמולידה את התינוק היא אמה של התינוק, ובנידוננו היא אשתו של הבעל נותן הזרע.

ומכיון שכן תו אין כבר כל חשש בכגון דא שישא אח את אחותו וכו', מכיון שיוצא שהולד שיולד יחשב לבנו של הבעל ואשתו, ככל ולד שמולידים בעל ואשה בדרך הרגילה.

 

בכבוד רב

אליעזר יהודא וולדינברג