תקלות העלולות לצמוח מהשתלת עוברים

הרב זלמן נחמיה גולדברג

תקלות העלולות לצמוח מהשתלת עוברים

ראשי פרקים

א. איסור "ומלאה הארץ זימה"

ב. "אל תחלל את בתך להזנותה" כגורם לאיסור עריות – שיטת הרמב"ן

ג. אין אוסרין עריות של קורבה מספק

ד. ביטול איסור ברוב לכתחילה – בעריות

ה. אין לחוש לשמא ישא אחותו אלא בדבר המצוי

ו. חשש לתקלה באיסור הבא מחמת ספק

ז. ביטול איסור לכתחילה כשספק אם יגיע לידי איסור

ח. חששות ליוחסין

ט. סיכום

א. "ומלאה הארץ זימה" – החשש שמא אח ישא את אחותו – הוא טעם לאיסור "אל תחלל את בתך להזנותה" (לרמב"ם), ואינו מצוה.

ב. איסור נשיאת אשה שניה במקום רחוק הוא רק מדרבנן, הן לרמב"ם והן לרמב"ן.

ג. אין אוסרין עריות של קורבה מספק. ולכן מי שאין אביו ידוע מותר בכל הנשים.

ד. אין לאסור השתלת עובר מחשש תקלה שמא ישא את אחותו, שכן השתלת עוברים היא דבר שאינו מצוי.

ה. אף מדרבנן אין לאסור, מכיון שהעלינו כי הולד מתייחס לאם היולדת, ורק לחומרא יש לאסור לישא אחותו מהראשונה, אך אין לחוש לכך מראש.

ו. אם בעלת הביצית היא גויה, יש לחוש לתקלה, שכן מן הדין הולד צריך גרות, ואינו מתייחס אחר אביו. לכן במקרה כזה יש לפרסם כי בעלת הביצית אינה יהודיה.

ז. אין לחוש שמא בעלת הביצית היא פסולת קהל.

כל מה שצידדנו למצוא היתר לביצית או לעובר שהושתלו, הוא רק בשעת דחק גדול. אבל לכתחלה מן הראוי שההשתלה תיעשה בפיקוח הרבנות. בינתיים מצוה להתאמץ לידע מי היא האם בעלת הביצית, כרי שלא נבוא ח"ו למקרה של נשיאת בת או אחות או אשת אח. גם אם הרופאים מסתירים מטעמים שלהם זיהוי אותה האם, אם אפשרי הדבר יש לברר סימנים חלקיים (בראשי תיבות של השם, מאיזו עדה האם וכיוצ"ב). כך יוכל אותו ולד להזהר ולהתרחק מכל חשש של מכשול, וכל שיש לתקן בודאי צריך לתקן.

 

 

1. בעיקר הדבר, שאין האונס והמפתה עוברים בלאו, לא נתברר מהיכן פשיטא להרמב"ם לומר כן. ואם קשה ליה להרמב"ם. אם עוברים בלאו מרוע משלמים, והרי קיי"ל אינו לוקה ומשלם (ובאמת כך הקשה במגיר משנה פ"א מאישות ה"ד, ובהערה שם כתוב שבדפוס ווינציא ליתא לקטע זה. וכך מסתבר, שהרי הדברים כתובים ברמב"ם עצמו. בהל' נערה בתולה ב,יז. ובודאי לא נעלמו מהם"מ דבור הרמב"ם), יש ליישב כי מה שאונס ומפתה משלמים מדובר בלא התרו בהם. שאז אינם לוקים. ואולי קשה להרמב"ם לרעת ר"ל (כתובות לד,ב) הסובר שחייבי מלקות שוגגים אינם משלמים. ואף שאין הלכה כר"ל, מ"מ מזה שלא מצינו בגמ' שהקשו כן לר"ל הוכיח הרמב"ם, שבאונס ומפתה אין מלקות של קרישה. וממילא גם לר' יוחנן כך הדין, שאין מלקות באונס ומפתה גם בהתרו בו. ועוד יותר מזה למר מכאן הרמב"ם. שאם אנס או פיתה במקום שיש איסור לאו. אינו משלם גם בלא התרו בו. שמסתבר שלא הענישה התורה ממון אלא במקום שאין עונש אחר מצד איסור אלא משום שפגע באשה, אבל במקום שיש עליו איסור במה שאנס או פיתה, בזה לא חייבה תורה כלל עונש ממון.

ואם תשאל, למה ביאר הרמב"ם שאונס ופיתוי לא יקרה אלא מעט, אבל אם היה הדבר בבחירה והסכמה ירבה זה תתפשט. הרי יש לומר שהטעם שאין באונס ומפתה משום איסור קדישה הוא משום שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה. ואין לחוש שתמלא הארץ זימה ולא ישא את בתו ואחותו? ואף שסיים כי "איסור קדישה אחר הוא בין בבתולה ובין בבעולה", והרי בתולה אינה מתעברת, ואם כן איסור קדישה ישנו גם במקום שאין חשש אח נושא אחותו? יש לומר, שמ"מ אסורה גם בתולה, שכל שהכינה עצמה לכך חבוא לזנות גם ביאה שניה, ולכן לא חילקה תורה ואסרה גם ביאה ראשונה. אבל אם לא הכינה עצמה לכך, שאין חשש שתזנה פעמים נוספות, בזה אין איסור. אבל קשה, מ"מ אילו היתה מתעברת מביאה ראשונה היה אסור גם בזה?

יש לומר, שהרמב"ם הוכיח שאין הדבר כן, שא"כ למה לנו למעט אנוסה ומפותה בעולה שאינה בתולה, תיפוק ליה שבזה אין עונש ממון משום שיש כאן עונש מלקות. וכן לדעת הרמ"ה שהביא הטור בסימן קעז, שמוכת עץ יש לה קנס, הרי מוכת עץ מתעברת מביאה ראשונה, וראיה מתמר, ואמאי יש לה קנס? וע"כ צריך לומר, שמה שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה אין זה אלא ברוב, אבל מיעוט יש שמתעברות. ומכל זה יצא לו להרמב"ם שלא חששה תורה למיעוט.

*2. לכאורה יש לחלק: אונס ומפתה לא נאסרו. אך גם לא הותרו; ואילו בנ"ד אנו באים להתיר לכתחילה השתלת עובר. ועדיין יש לומר כי מכיון שהדבר נעשה לצורך (פרו ורבו" או "שבת") אין לחוש למיעוט רחוק. – הע' עורך (א,ו.)

*3. אולם לפי דברי הרשב"א בחולין צג,ב (הובאו דבריו בגליון מהרש"א ליו"ד שם) יש לחלק: בבגד קרוב לודאי שימכור לישראל, ואם כן אין ראיה לאסור בחשש רחוק כבנד"ד. – הע' עורך (א.ו.)

4. כיוצ"ב כתב הרמב"ן בגטין לז, א. כי באיסור דרבנן אין אומרים "וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה".

5. ואם כי בתשובת רע"א סי' סד כתב, שגם בספק בדין אומרים כלל זה, שאף שנתגלגל לדרבנן הולכין לחומרה, פלא בעיני שלא הזכיר את הנזכר בסי' נז הנ"ל.

*6. וכן עולה מדברי המאירי שם: "אלא טעם הדבר מפני שטבילת האם עלתה לו כשאר איברים הנסתרים בה. ואף כשתאמר משום חציצה, לא תיקשי לן חציצת כלו, דשאני עובר דהיינו רביתיה, ואינה קרויה חציצה." משמע שגם בלי צורך בטבילת האם העובר עצמו נחשב כטבל ללא חציצה. – הערת עורך (א.ו.)

7. עמ' 256. וראה מש"כ שם בשם רע"א בכתובות יא,א.