רופא שטעה
כג
רופא שריפא ברשות וטעה או החליף רפואה והזיק או המית ודין אחות מסדרת זריקות
שם. אבל אם ריפא ברשות וטעה והזיק פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים אם היתה ע"י התרשלותו ולא עיין יפה דאם עיין אין לו שום חטא שהרי מצוה לרפאות וכבר אמר החכם שגגת הרופא כונת הבורא וכו'.
א) בבירורה של הלכה זאת היכא דטעה הרופא אם חייב ובאיזה גוונא חייב, הארכתי כבר בספרי שו"ת ציץ אליעזר חלק ד' סי' י"ג, והעלתי בזה שלש שיטות א) שיטת הרמב"ן והטור והשו"ע דבטעה והזיק ונודע לו חייב בכל גוונא לצאת ידי שמים ובהמית ונודע לו ששגג גולה על ידו. והבאתי לזה גם דברי הב"ח בשם המהרש"ל שכותב דהך דינא הוא באופן שהחולה מת מיד אחר הרפואה, דאל"כ איכא למימר קירב מיתתו ע"י אכילה ושתיה או ע"י נענוע ב) שיטח התשב"ץ דרופא אומן האמור בזה הוא רופא החבורות במלאכת היד, ובזה הוא דחייב בשגג, אבל רופא חולים במשקים ובמשלשיות ובמרקחות ובמרחצאות אינו בכלל זה ואם נתכוון לרפאות ולא נתכוון להזיק פטור הוא אף מדיני שמים שאין לו אלא מה שעיניו רואות. ג) שיטת הר"ן ואחריו הבעל שואל ומשיב לפטור לרופא בכל גוונא אם טעה דאינו כשוגג אלא כאנוס. עיי"ש מה שהארכתי בזה. ואוסיף בזה מה שהתשב"ץ שם (בתשובותיו ה"ג סי'
פ"ב) מסכם להלכה לענין רופא אומן וז"ל: העולה מזה כי רופא אומן ונתנו לו רשות ב"ד לרפאות וטעה והזיק והכירו טעותו רופאים אחרים אומנים חייב הוא בין בשוגג בין במזיד מן הדין כדין חובל ואם הרגיש יש לו דין רוצח. ואם לא טעה ועשה הראוי לו לעשות אלא ששגג בפשיעתו וחבל פטור מפני תיקון העולם ודיגו מסור לשמים ואם הרג גולה, ואם עשה יותר מן הראוי לו הוי מזיק ורוצח ומשלם ונהרג עליו אם התרו בו ואם לא התרו בו דמו מותר לגואל הדם ע"כ.
כן ראיתי כעת בספר מסגרת השלחן על יו"ד שכותב לומר דאם הוא אומדנא דמוכח לפי דברי הרופאים דטעה בדבר משנה שלא למד בכה"ג מודה התשב"ץ דחייב אף הרופא. ע"ש.
ב) ונראה דמסתבר לומר דבטעה הרופא בעשיית זריקה והחליף והזריק לחולה זריקה כזאת שגרמה למיתת החולה או לחבלתו דבכה"ג חייב אליבא דכו"ע, וכן אותו הדבר בהחליף סמי-הרפאה שהיה צריך לתת לו, דדווקא בטעה הרופא וחשב לזריקה זאת או לסם זה למרפא הוא דיש מקום לומר דאנוס הוא ואין לו אלא מה שעיניו רואות או דאין לך ברפואה שלא תהא בה מדת מה של סכנה ומה שמרפא לזה ממית לזה, עיין ברמב"ן בתה"א שם ובר"נ סנהדרין שם ד' פ"ד, ותשב"ץ שם. ואז הוא דיש גם מקום לדמותו לרב המכה את תלמידו או שליח בי"ד שהכה את בעל הדין הנמנע לבוא לבית דין והמיתו בשגגה דפסק הרמב"ם בפ"ו מרוצח ה"ו דפטור מגלות. עיין ערוה"ש כאן. וכן בתשב"ץ שם. ובברכי יוסף ובהגהות יד אברהם על יו"ד כאן. ובספר יד שאול על יו"ד. משום דהא בכל זאת התעסק במצות הריפוי כפי הבנתו בחכמת הרפואה שבידו, אבל משא"כ בגוונא הנ"ל בהחליף הזריקה או סם- המרפא דבזה הרי מתברר דגם לפי הבנתו הוא לא התעסק כלל וכלל במצות הריפוי אלא בפחזותו החליף סם-החיים בסם-המות, וא"כ מסתבר דכל בכגון דא אמרינן דאדם מועד לעולם, דדרכן של רופאים להתבונן בדרכי נתינת סמי-המרפא היטב ולכן שגגתו עולה לו בזה לזדון אליבא דכו"ע.
וגדולה מזאת ראיתי בספר טוב עין מהחיד"א ז"ל בסי' ט' אות ח' שכותב לומר דבגוונא שמתברר שידע הרופא שלא הכיר החולי ולא התבונן ונתן לו סמים שהיו סיבה להמיתו ופשע דהיה בידו להתבונן ולמידק יודו כו"ע דחייב ע"ש. והיינו דר"ל בגוונא שהרופא מודה אח"כ בעצמו שלא העמיק חקר בקביעת טיב המחלה ועפ"י השערה בעלמא נתן מה שנתן, והרי בגוונא דא נתן מיהת הרופא סמי-רפואה לפי מה שחשב בקביעת סוג המחלה, אלא שמתברר שטעה בהשערתו, וא"כ דון מינה במכש"כ בכגון הנז"ל שמתברר שאף לפי השערתו הוא טעה והחליף סמי-המרפא מסיבת אי שימת לב למה שלוקח בידו ולמה שנותן ומכתיב לחולה, אשר אין לזה בכלל מגע למדע-הרפואי, שבודאי יודו כו"ע דחייב, ואותו הדבר צריך להיות חייב כאשר מאי שימת לב טעה והזריק את הזריקה במקום שלא היה ראוי להזריק שם ועי"ז גרם לחבלתו או מיתתו.
ג) ובנוגע לשיטת הר"ן שהזכרנו לעיל ברצוני להוסיף בזה מה שראיתי כעת בספר צדה לדרך (מאמר ה' כלל ב' פ"ב) שמפרש בכלל את דברי התוספתא במכות שעליה מסתמכים דברי הרמב"ן הטור והשו"ע לחייב בדיני שמים גם ברשות ב"ד, שהמכוון הוא כשהרשו לאינו בקי, דז"ל "ואם הרשו ב"ד ל מ י ש א י נ ו ב ק י פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואם המית ונודע לו ששגג גולה על ידו". הרי שהבעל צדה לדרך מבאר כל האמור בזה בגוונא כשהרשו ב"ד למי שאינו בקי. וכן ראיתי גם שמבאר בכזאת בספר מטה משה עמוד גמ"ח פ"ג ע"ש. וא"כ אם נוכל לפרש כן דברי הטור והשו"ע, [כי בדבריהם אין גילוי לכך אלא כתוב סתמא ואם ריפא ברשות בי"ד, ואילולא החידוש בזה בדברי הצדה לררך משמע בפשטות שהמדובר אפי' בבקי הנזכר מקודם לזה] יצא לנו דבזמנינו ששום רופא אינו מורשה להתעסק במלאכת הרפואה אם אינו בקי וקיבל דעפלאם על כך יודו למעשה כל השיטות לשיטת הר"ן הנ"ל לפטור הרופא בכל גוונא.
ברם אבל לא יועיל לנו כל זה כאשר אחות בבית חולים וכדומה מסדרת זריקה וכיוצא בזה אפילו כשרופא מצוה אותה על כך, ושגגה בעשיה, או בהזרקת חומר רפואי יתר על המדה והזיקה או המיתה בכך את החולה, מכיון שמיהת אין לה רשות רשמית על כך ומכש"כ אלה האנשים המתמחים בעשיית זריקות וכדומה ועל דעת עצמם מקבלים עליהם סידור זריקות לחולים והדומה לזה.
ד) עוד זאת אזכיר בזה דלהנהיג עכשיו גם להעביר רופא ממשרתו ולשלול ממנו רשיונו כשמתברר שאינו מתנהג כפי שהולם למשרתו האחראית ומזלזל בחיי-אדם, יש לזה מקור-קודש מפורש בתנא דבי אליהו רבא פרק כ"ג דאיתא וז"ל: ד"א וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף וגו' רק שבתו יתן ורפא ירפא, וכי יכה איש את עבדו וגו, ומת וגו' נקם ינקם וגו'. אמרתי להם רבותי מכאן לרופא שריפא את החולה ושליח ב"ד שלקה במלקות ארבעים והרב הרודה את תלמידו ודיין וכהן העובד ע"ג המזבח שהרגו את הנפש במזיד כולן יעבר ממלאכתן וילכו ויעשו מלאכה אחרת, ואם חזרו ועשו תשובה מרפאין אותן ואם לאו עונשין אותן אפי' על הממון שלהם שהוא הדבר הקל לכך נאמר וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגו' וכי יכה איש את עבדו וגו' ומת וגו' נקם וגו', עכ"ל.
ועוד יש ללמוד כדבר הזה ממה שמצינו בכמה מקומות בש"ס ושו"ע דמעבירין ממשרת עבודתקדש עבור עבירה בפרהסיא ובמיוחד עבור עבירת מעילה בעצם התפקיד [עיין מ"ש קצת בזה בספרי הלכות מדינה ח"ג שער ו' פ"ב עיי"ש]. וק"ו בעבירת מעילה בעבודת קודש של רופא שחיי נפשות תלויים בו. ועיין גם בב"מ ד' ק"ט ע"א ובב"ב ד' כ"א ע"ב ובחו"מ סי' ש"ו סעי' ח' בהעברת מי שנתמנה ע"י הקהל עיי"ש. ובזה באתי רק לעורר.