נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

הצלת עובר המצוי בגופה של נפטרת – היבטים דידקטיים

ארנד, משה. "הצלת עובר המצוי בגופה של נפטרת – היבטים דידקטיים" ספר הכינוס הבינלאומי השני לרפואה, אתיקה והלכה – אסופת מאמרים לקראת הכינוס (תשנ"ו-1996), 1996, עמ' 717-722.

הצלת עובר המצוי בגופה של נפטרת – היבטים דידקטיים

היבטים דידקטיים

פרופ. משה ארנד

1. הקדמה

2. סיפור המעשה והיבטיו השונים:

3. הנפשות המעורבות:

4. המקורות העיקריים להכרעה ההלכתית:

5. הנחייה מיתודית למורה:

5.1 כל מה שנאמר עד כאן אינו בבחינת מערך-שיעור להוראה, אלא בבחינת מאגר, שמתוכו ישאב ויבחר המורה במגמה לתת את שיעוריו בצורה נבונה, מקורית ומותאמת לאוכלוסיית היעד ולנסיבות.

5.2 בכיתה, שאינה אמונה על דיונים משפטיים או רפואיים-אתיים (ואולי אפילו בכיתה שכזאת!), אנו ממליצים להראות תחילה את הסרט כולו, ללא הפסקה. מיד לאחר הצפייה בסרט יתקיים דיון חופשי, שבו יוזמנו הלומדים "להגיב" בארח ספונטאני ולהעלות את שאלותיהם, הערותיהם והשגותיהם, אף להביע את דעתם; אך כל זה ייעשה בהנחייה מכוונת של המורה, ש"יכניס סדר" בדבריהם ויעלה בהדרגה – על הלוח – את סיכום הבעיה על צדדיה השונים. כך, למשל, יבורר ויירשם:

א. מי הן הנפשות המעורבות במקרה, ולאן "מושכת" מעורבות זו את כל אחת מהן (ראה לעיל, 3);

ב. מה הם ההיבטים השונים, לפיהם "מביטים" על המקרה שאירע (לעיל, 2), ומה הן השאלות המעשיות העיקריות, העומדות להכרעה (לעיל 2.4).

5.3 רצוי מאד, שבמשך הדיון הזה (או בשלב שלאחריו) יחזור המורה ויסריט חלקים מסויימים של הסרט, העשויים להמחיש ולהחיות עניינים מופשטים שעלו בדיון. הנה שתי דוגמאות לכך:

א. להמחשת המושג "מוות מוחי" טוב להראות פעם שניה את הקטע, שבו רואים אדם הנמצא במצב זה והמחובר אל מכונת הנשמה ואל מכשירי מדידה שונים;

ב. לצורך המחשת "התנגדות האב" רצוי להעלות שוב את הסצינה, שבה מר א. מרצה את טיעוניו, זועק את זעקתו (בחיי אשתו הוא רוצה, לא בחיי העובר!) ומביע התנגדותו ליילוד העובר.

5.4 לאחר הפסקה, אולי אפילו ביום אחר, נגיע אל המשימה להעלות את הפתרון התואם את ההלכה. אך מכיוון שאין אנו מעוניינים בפתרון זה למעשה, אלא לשם לימוד תורה ועיצוב השקפה תורנית ואתית, לא נתעכב בעיקר על שיקוליהם המכריעים של פוסקי ימינו (כגון הרבנים וולדינברג ו-וואזנר מצד אחד, הרבנות הראשית מצד אחר), אלא על המקורות המקראיים והתלמודיים, המלמדים את הלכות-היסוד של פיקוח נפש, איסור שפיכות דמים וכיו"ב על השתמעויותיהן החמורות והמפליגות. כך, למשל, נבליט ונתאמץ להסביר כראוי את הסברא המועלית בסנהדרין ע"ד ע"א5, (סעיף 4.4 לעיל). – ניסינו לפרט מקורות אלה (לעיל 4.1 עד 4.6) – חלקם כלשונם ממש וחלקם בדרך סיכום. כמובן, כל מורה רשאי לבחור כהבנתו, אלא, שלפי דעתנו, אין צורך ואין אפשרות ללמד את כל הכלול במאמרו של הרב שפרן, ובוודאי שאין צורך ללמד את פרטי הטיעונים המשפטיים שבחוות-דעת בית המשפט המחוזי. לפיכך גם לא נגענו בדברינו בדברי הגאונים (במאמר הנ"ל, סעיף 2), ולא בדברי בעל שבות-יעקב (שם, סעיף 4), לא בתמיהה על פסק דינו של הרב וולדינברג (שם, סעיפים 16-14) ואף לא במעמד העובר על פי ההלכה (סעיפים 26-17) ובשאלת סמכות בית המשפט (סעיפים 33-32).

5.5 תלמידים הרגילים ללמוד גמרא (או שלמדו בנעוריהם) ילמדו איפוא את שתי הסוגיות העוסקות במצות פיקוח נפש (סעיפים 4.1 ו-4.2 לעיל), והמורה ירחיב או יקצר בהתאם לצורך – או בכיוון הלכתי מובהק (כגון עיון ברמב"ם ו/או בשלחן ערוך במקומות המתאימים וזיהוי מקורותיהם בתלמוד, אף עמידה על הבדלי ניסוח וכיו"ב) או בכיוון השקפתי-אתי על "ערך החיים", כרמוז בסעיף 4.3 לעיל. לאחר מכן יעסקו, אולי בדרך-הוראה שונה, באיסור שפיכות דמים וילמדו את שלוש המשניות ואת קטעי הגמרא המועתקים לעיל (סעיף 4.4). יודגש, שעם כל חשיבותה הגדולה של מצות פיקוח נפש, לא יעלה על הדעת שיהרגו אדם חף מפשע6, כדי להציל אדם אחר, אלא שבנידון זה – וכנראה בנידון זה בלבד – אין העובר נחשב עדיין "נפש" ועל כן חיי אמו קודמין לחייו. ומכאן סלולה הדרך למסקנות (סעיפים 4.5 ו-4.6).

5.6 רצוי לסיים את הלימוד בדברי אגדה או מחשבה, והנה כמה רמזים בענין זה. – הקב"ה הוא הנותן חיים (למשל: איוב י', ח'-י"ב), הוא החותך קצבה לכל בריה (פיוט "ונתנה תוקף"), הוא "החותך חיים לכל חי" (פיוט "האוחז ביד"). זכה האדם, הרי הוא חש, שמתנת חסד ניתנה לו; אך מכל מקום – על כרחו הוא נוצר, ועל כרחו הוא נולד, ועל כרחו הוא חי, ועל כרחו הוא מת (ע"פ פרקי אבות, סוף פרק ד'), ואין הוא רשאי לקצר לא את חיי עצמו ולא את חיי זולתו, אלא במקום שהנותן חיים ציווה עליו לעשות כן, כגון בדין רודף (סנהדרין ע"ג ע"א) או בדין המקשה לילד, שעוברה "רודף" אותה (המשנה באהלות ז', ו', המובאת לעיל) או בביצוע פסק דין של מיתה בידי אדם או במקרה של מלחמת מצוה ועוד.

המתת אדם, גם בטרם נולד, מתוך שיקולי נוחיות או כלכלה או מתוך רחמים או מתוך יאוש או לשם פלחן והפגנה – כל אלה וכיו"ב מנוגדים תכלית ניגוד להשקפת יהודי נאמן על משמעות חייו ועל יחסו אליהם. הלה משנן לעצמו יום יום גישה של מאמין עניו ואופטימי.

בלכתו לישון הוא אומר:

כי בידך נפשות החיים והמתים,

אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש,

בידך אפקיד רוחי… ובקומו בבקר הוא אומר:

א-לקי, נשמה שנתת בי טהורה היא.

אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי,

ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני

ולהחזירה בי לעתיד לבוא.

כל זמן שהנשמה בקרבי –

מודה אני לפניך ה' א-לקי וא-לקי אבותי,

רבון כל המעשים, אדון כל הנשמות…

5.7 יש לשקול, אם יש מקום להציע לפני התלמידים "שאלות לעיון ולהעמקה נוספים". מכל מקום ברצוננו להדגים שאלות כאלה:

א. נניח, שהאשה ההרה לא היתה נשואה כלל ושאין כל ידיעה על זהותו של אבי העובר. האם יש בכך כדי לשנות את המצב מבחינה הלכתית, מבחינה אתית ומבחינה משפטית?

ב. נניח, שהמקרה הטראגי לא אירע בשבוע ה-26 להריון האשה, אלא בשבוע ה-18, וכדי לאפשר את יילוד העובר יש צורך להחזיק את האם במצב של הנשמה מלאכותית והזרקת תרופות לגופה במשך כ-10 שבועות! היש בכך כדי לשנות את המצב משלוש הבחינות הנ"ל?

ג. נניח, שהאשה השאירה צוואה, שבה ביקשה במפורש, שבמקרה שלא תזכה ללדת לידה טבעית ונורמלית, לא יילדו את עוברה, אלא יתנו לו למות יחד עמה. כלום ישנה דבר זה את ההלכה?

ד. את המשנה שבמס' אהלות פירש רמב"ם על יסוד דין רודף;

א) הסבר את הדבר ומצא בספרו (משנה תורה) אסמכתא לכך;

ב) עיין בתוספות ר' עקיבא איגר למשנה שבמסכת אהלות וסכם דבריו;

ג) עיין במפרשי הרמב"ם (או בספרי הלכה אחרים) והגן על דעת הרמב"ם בענין זה.

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.