נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

הצלת עובר המצוי בגופה של נפטרת – היבטים אתיים

שטיינברג, אברהם. "הצלת עובר המצוי בגופה של נפטרת – היבטים אתיים" ספר הכינוס הבינלאומי השני לרפואה, אתיקה והלכה – אסופת מאמרים לקראת הכינוס (תשנ"ו-1996), עמ' 727-726.

הצלת עובר המצוי בגופה של נפטרת – היבטים אתיים

היבטים אתיים

ד"ר אברהם שטיברג

1. קביעת מותה של האשה – אם אין מקבלים את המוות המוחי כמגדיר את מותו של האדם, יש מקום לשקול האם מוצדקת התערבות ניתוחית בגוססת, שמטרתה להציל את העובר, אך היא עלולה לקרב את מותה של האשה.

2. אכן, קביעת רגע המוות על פי קריטריונים של מוות מוחי, נתקבלה בכל העולם (פרט ליפן) – הן בחוגי הרפואה, והן בחוגים משפטיים-חוקתיים ואתיים. גם בישראל נתקבל המוות המוחי כמוות חוקי בהנחיות מנכ"ל משרד הבריאות, ועל ידי בית המשפט העליון1 . כמו כן נתקבלה הגדרת המוות המוחי על פי ההלכה על ידי הרבנות הראשית לישראל2 .

לאור זאת, אין כל פגם מוסרי בביצוע ניתוח קיסרי, באשה שאובחנה כמתה על פי קריטריונים של מוות מוחי; ומאידך יש ללא ספק הצלה של העובר בפעולה זו.

3. ניתוח קיסרי באשה מעוברת שמתה, על מנת להציל את חייו של העובר, או על מנת לקוברו בנפרד, היה נורמה חברתית-מוסרית מקובלת כמעט בכל התרבויות3 .

יש לציין, כי עד ראשית המאה ה-16 היה הניתוח הקיסרי מיועד כמעט אך ורק להוצאת תינוק – חי או מת – מאמו המתה.

פעולה זו אמנם איננה מוזכרת כלל בכתביהם הרפואיים של היפוקרטס, גלינוס או סורנוס. אכן, המיתולוגיה היוונית ייחסה לאלים את הניתוחים האלו, כי היתה בה מיסטיות רבה4 .

הרומאים הקדמונים דרשו שייעשה נסיון להוציא את העובר החי מאמו המתה5 .

הנצרות ראתה בחיוב רב ניתוח זה, ואף דרשה להוציא כל עובר מרחם אמו המתה, אף אם העובר הוא מת, על מנת להטבילו לנצרות לפני קבורתו6 .

ביהדות היה ניתוח זה ידוע, לא היתה כל הסתייגות לגביו, וייתכן שהיהודים היו הראשונים שהצליחו לבצע ניתוח זה באשה חיה, אשר נותרה בחיים7 . אכן, ללא ספק היתה תמותת האמהות בניתוח כזה בשנים אלו גדולה ביותר, עד שאין להניח שהוא הצליח אלא במקרים יוצאים מן הכלל8 .

4. הניתוח הקיסרי בצורתו המודרנית, היינו הוצאה כירורגית של תינוק חי מאם חיה, (אם על מנת להציל את העובר, או על מנת להציל את האם, או על מנת להציל את שניהם), התפתח רק בשנים מאוחרות יותר. כיום נוסף מימד חדש לניתוח זה, והוא הוצאת עובר חי, מאם שמתה מוות מוחי, על ידי החזקתה במצב ביולוגי מתאים עד ללידה.

5. אכן, יש הבדל מוסרי רב בין ניתוח קיסרי מיד לאחר מות האשה, על מנת להוציא עובר חי, לבין הארכת החיים הביולוגיים של אשה מעוברת למען העובר, עד לניתוח קיסרי. הצורה הראשונה אפשרית רק כאשר האשה מתה בשלבי הריון מתקדמים, והיא היתה האפשרות היחידה עד לפני זמן לא רב. המקרה שלפנינו שייך לצורה זו, וכאמור לעיל היה הוא מקובל כמעט בכל התרבויות והדתות, ואין הוא מעורר בעיות מוסריות9 .

6. נקודה נוספת לדיון מוסרי היא ההשוואה לדיון על הפלות. עצם הויכוח המוסרי ביחס להפלות איננו נוגע לעניננו, ולכן לא נדון בו כאן. אך גם הדוגלים בכיבוד מלא של זכות האשה לעשות בגופה כרצונה, ולאפשר לה הפלה מלאכותית לפי בחירתה יסכימו שקיים הבדל מהותי בנידוננו, שכן כאן אין עוד זכויות לאם, שהרי היא מתה, ונשארת איפוא זכות העובר לחיות כזכות בלעדית. יתר על כן, גם בענין ההפלות מוסכם על רבים, כולל אלה המצדדים בזכות האשה להפלה חפשית, שבשלב שהעובר הוא בר-קיימא אין לבצע "הפלה", שכן זו היא בעצם לידה מוקדמת. על כן בנידון דנן, שאין לדבר על זכויות של האשה, ובודאי לאור הנתונים הידועים לנו כיום, שיש לעובר כזה פוטנציאל רב לחיים, וקרוב לודאי שהוא יהיה נורמלי, הרי שאי-הולדתו של העובר בגיל הריון שהוא בר-קיימא היא גרימת מותו.

7. הדרישה של הבעל להבטיח לו שהילד יהיה נורמלי היא בלתי אפשרית ברפואה, וגם לא נחוצה, שכן בכל הריון ולידה רגילים יש סיכון מסויים ללידת ילד פגום, ולא יעלה על הדעת לא לאפשר לו להיוולד בשלב מתקדם של ההריון.

8. במאמר על נושא נידוננו שפורסם לאחרונה10 , סוכמה גישת המחבר מבחינה רפואית-מוסרית כדלקמן: כאשר חיוניות העובר מובטחת במידה סבירה, הוצאתו לאויר העולם צריכה להיות טפול רפואי שגרתי ומקובל. בגיל 28 שבועות הריון ומעלה, יש סיכוי סביר להצלחה, ותקוה סבירה שהיילוד יהיה נורמלי. הולדה בשלב זה איננה בגדר טפול נסויי, ומלבד נסיבות יוצאות מן הכלל חובה להמשיך בטפול, היינו בניתוח מוקדם יותר, ויש צורך בהארכת חייה הביולוגיים של האשה וניצולה כאינקובטור אנושי, וכאשר קיימת אי-וודאות ביחס לעתידו של היילוד, יש להתייחס למצב זה כתהליך נסויי, ואז יש צורך בהסכמת קרוב משפחה.

מקורות והערות

1. בלקר נ' מדינת ישראל, ע"פ 341/82 מיום 3.12.1986.

2. ביום א' מרחשון תשמ"ז – ראה: אסיא, מב-מג, ניסן תשמ"ז, עמ' 70 ואילך. וראה א. שטינברג אסיא, מד, ניסן תשמ"ח, עמ' 56 ואילך. מן הראוי לציין, כי ישנם רבנים ופוסקים, אשר אינם מקבלים את ההגדרה הזו למוות.

3. רק האיסלם התנגד בעבר לניתוחים קיסריים, והתייחס למי שנולד בדרך זו כתוצר השדים שיש להמיתו, ראה: YOUNGJH; THE HISTORY OF CAESEREAN SECTIONS, LONDON, HK LEWIS 1944

4. YOUNGJH, THE HISTORY OF CAESEREAN SECTIONS, LONDON, HK LEWIS 1944

5. ראה: LOEWY EH,AM J OBSTET GYNECOL 157:1097-1101, 1987.

6. ראה הערה 4.

7. ראה משנה בכורות ח' ב' – 'יוצא דופן (היינו מי שנולד בנתוח קיסרי) והבא אחריו', כלומר היתה אפשרות שהאשה תלד לאחר הניתוח. אמנם הרמב"ם בפיהמ"ש שם כתב: 'מה שאומרים המגידים, שהאשה חיה אחר שקורעים דופנה ומתעברת ויולדת, איני יודע לו טעם, והוא ענין זר מאד', ועל כן פירש את המשנה באופן אחר, ובעקבותיו הלכו גם מפרשי המשנה האחרים וכתבו, שהאשה לאחר ניתוח קיסרי בוודאי תמות, ולא תוכל להתעבר עוד. אך שיטה זו מוקשה מסוגיות אחרות, ראה בתוספות רעק"א על המשנה שם. וראה בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' עד, שנשתנו הטבעים בזה.

8. ואגב, מענין לציין כי מקור השם ניתוח 'קיסרי' לא ידוע והוא נתון למחלוקת. פעם רווחה הדעה שיוליוס קיסר נולד בשנת 102 לפנה"ס בדרך זו מאמו המתה, ולכן נקרא הניתוח בשם 'קיסרי'. אך השערה זו איננה נכונה, שכן אמו היתה בחיים הרבה שנים לאחר לידתו – GYNECOL WEBER CE, AM J OBSTET 110:158-165, 1971

מקור אפשרי אחר הוא על שם שליטים רומיים אחרים בעלי השם 'קיסרי', אך לא ידוע על אף אחד מהם שנולד בדרך זו – YOUNG JH, THE HISOTRY OF CAESEREAN SECTIONS, LONDON; HK LEWIS; 1944

יש הסבורים, כי מקור השם הוא בחוק הרומאי, שאין לקבור אשה מעוברת שמתה, אלא לאחר הוצאת העובר, וייתכן שניתוח זה כונה 'קיסרי', היינו לפי דרישת השליט=הקיסר –

DILLON WP, ET AL, JAMA 248:1089-1091 ,1982

ההשערה המקובלת כיום היא, שמקור השם הוא במילה הלטינית 'CAEDARE', שפירושה 'לחתוך', היינו חיתוך דופן הבטן של האשה לצורך הוצאת העובר מרחמה. מכאן שהמינוח האנגלי 'CESAREAN SECTION' הוא שימוש כפול באותו מונח – 'חיתוך-חיתוך', והמונח הוא איפוא מוטעה – ראה: GABERT HA & BEY M, OBSTET GYNECOL CLIN N AM; 51:591-605, 1988

9. עם הקדמה הטכנולוגית-רפואית ניתן כיום להאריך חיים ביולוגיים של אשה שמתה מוות מוחי, אך אפשרות זו יוצרת בעיות מוסריות של ניצול ושימוש ביצור אנושי, גם אם הוא מת, עבור צרכים בלעדיים של אחרים, גם אם הם חיים. שאלה מענינת זו איננה רלוונטית לנידוננו, ועל כן לא נידונה כאן בהרחבה. ראה דיון אתי מפורט במאמר

LOEWY BH, AM J OBSTET GYNECOL 157:1097-1101, 1987

10. LOEWY BH, AM J OBSTET GYNECOL 157:1097-1101, 1987