דיני החולה בשבת – כללים לטיפול בחולים לסוגיהם
כללים לטיפול בחולים לסוגיהם
חולה שיש בו סכנה.
יז. חולה שיש בו סכנה המסרב לחלל את השבת להצלת חייו, או שאינו רוצה שאחרים יעשו כך להצלתו, יש לשכנעו שחילול שבת לצורך פיקוח נפש הוא מצוה, ואם אינו משתכנע – אף כופין אותו 45.
יח. נותנים לו כל טיפול הדרוש כדי לרפאותו, כדי לצמצם את הסכנה, או כדי שלא יחמיר או יכבד עליו חוליו, ואפילו אם קיים רק חשש לכך. ועושין לו כל הדרוש גם אם כרוך הדבר בחילול שבת באיסורי תורה, ואפילו כאשר אין בטחון שהמעשה אמנם יעזור לסילוק הסכנה או לצמצומה 46 וגם כאשר סיכויי ההצלחה קלושים ביותר 47.
יט. מחללין את השבת להצלת חיי אדם, גם אם קיים ספק שנשקפת סכנה לחייו, ודינו כאילו הוא ודאי מסוכן 48.
כ. כל דבר שהרופא אומר שצריך לעשותו לצורך רפואתו של חולה המסוכן, או של חולה שיש בו חשש סכנה, וכן דבר שהרופא אומר שצריך לעשותו כדי למנוע את החמרת מצבו של חולה זה ושאין לדחות את עשייתו עד לאחר צאת השבת – יש לציית לפקודתו ואפילו באיסורי תורה, גם כשאין הרופא שומר שבת, או שהוא גוי 49.
כא. כל דבר שאינו קשור במישרין לרפואתו של החולה המסוכן, אך יש בו צורך גדול כדי להקל עליו את מצבו או כדי לחזק ולרענן את גופו – עושין אותו בשבת גם כאשר עשייתו כרוכה באיסורי תורה ואף אם ברור שאין במניעת הדבר ההוא מן החולה המסוכן בכדי להגדיל במישרין את הסכנה הנשקפת לחולה 50. כמו כן, בכל דבר אשר אם לא יעשהו יש חשש שמא תיטרף דעתו של החולה, דהיינו שרוחו תדוכא מחשש שאין מטפלין בו כראוי, ואפילו אם החולה עצמו אינו מבקשו – מותר לעשותו אפילו תוך כדי חילול שבת באיסורי תורה 51.
כב. יום-טוב שחל להיות בערב שבת, מוטב להמתין ואל יעבור על איסור קל, מלאכה ביום-טוב, אם אין ודאות שעקב ההימנעות מטיפול ביום-טוב יגיע החולה לידי סכנה בשבת. אבל אם ודאי הוא, שלמחרת היום יהיה בו משום פיקוח נפש, מוטב לחלל את היום-טוב, שאין בו אלא איסור לאו, ולא להמתין עד שיגיע למצב של פיקוח נפש בשבת 52.
חולה שאין בו סכנה
כג. אין כל הבדל בין שבת לבין יום-טוב לגבי טיפול בחולה שאין בו סכנה, וכל מה שאסור לעשות בשבת אסור לעשותו גם ביום-טוב 53.
כד. אסור לחלל את השבת במלאכה גמורה האסורה מן התורה, עבור חולה שאין בו סכנה, אפילו סכנת אבר, כל שברור שלא תתפתח מזה סכנה לכל הגוף.
אשר לעשיית צרכי החולה בדבר שאין בו אלא איסור דרבנן:
(1) מקרה שיש בו סכנת אבר (שודאי אין בו סכנת כל הגוף, ראה לעיל סע' י) – מותר לעשות כל דבר הכרוך באיסור דרבנן הצריך לרפואתו גם מבלי לשנות מהרגיל בימות החול.
(2) מקרה שאין בו סכנת אבר – מותר לעבור על איסור דרבנן רק אם הדבר ייעשה בשינוי ממה שרגיל לעשות בימות החול. ואם אי אפשר לשנות מהרגיל – יעשנו על ידי גוי, ורק אם אין גוי – יעשנו יהודי אף בלי שינוי 54.
כה. אם אין אפשרות לעשות את הנחוץ לו על ידי יהודי בהיתר (וכנ"ל סע' כד), עושין לו על ידי גוי, לרבות דבר שהוא מלאכה גמורה מן התורה, והוא שצריך לאותם הדברים בו ביום. לעומת זאת, כל שמותר ליהודי לעשות איסור דרבנן לצורך רפואתו של החולה שאין בו סכנה, מותר לו לעשותו גם אם נמצא גוי במקום 55. וראה "תינוק וילד קטן" סע' קסט-קעה.
45. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ב סע' ה.
46. שם סע' יח.
47. שם סע' כ.
48. שם סע' יט.
49. שם סע' כא.
50. שם סע' כב.
51. שם סע' כו.
52. שם הערה קג. וראה לעיל חאו"ח סי' שכח ס"ק א.
53. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ג סע' כד.
54. שם סע' ב.
55. שם פרק ל"ח סע' ד.