דיני החולה בשבת – הדלקת אור וכיבויו

הדלקת אור וכיבויו

 

קו. חייבים להדליק מבעוד יום אור סמוך לחדר החולה, כדי שיוכלו לטפל בו לעת הצורך גם בשעות הלילה 167.

 

חולה שיש בו סכנה

 

קז. בכל מקרה שאין אפשרות לעשות את הדרוש להצלת החולה שבסכנה מפאת החשיכה או בגלל תאורה שאינה מספקת, מותר להדליק אור. וכן מותר להדליק אור כדי שהחולה שבסכנה לא יפחד מחשכת הלילה או כדי שירגיש ששמים לב אליו, ולא תהיה לו הרגשה של הזנחה וטיפול שלא כראוי העלולים להשפיע לרעה על מצב בריאותו 168.

 

קח. אם אפשר הדבר, ידליק את האור בשינוי, שלא כדרך שעושה בחול, כגון שידליק את מאור החשמל במרפקו או בגב היד או בגב האצבע 169. וראה לעיל סע' ה.

 

קט. אפילו אם החולה עיור, מדליקין את האור בחדרו אם הוא מפחד או כדי שירגיש ששמים לב אליו, ואם אפשר ידליקנו בשינוי 170, דהיינו במרפקו או בגב היד או בגב האצבע. וזה דוקא כשהוא מבין שצריך אור, למעט הולה בלי

הכרה 171.

 

קי. אם יש צורך באור בחדר החולה, ובחדר אחר נמצא נר דלוק – יעבירנו (אם ניתן) מחדר לחדר ולא ידליק נר אחר. ואם תאורת הנר שבחדר השני אינה מספיקה או שהזמן דחוק וכל עיכוב עלול לסכן את החולה, ידליק את הנר שבחדר החולה (אם אפשר בשינוי) 172. וראה לעיל סע' ה.

 

קיא. אם אפשר להדליק במתג אחד נורה אחת בלבד ובמתג אחר שתי נורות, וצריך לנורה אחת בלבד, ידליק במתג המדליק נורה אחת. וכן, אם צריך להדליק את החשמל באמצעותו של מתג ראשי (כגון שעון שבת) – יסגור תחילה (אם אפשר – בשינוי) את המתגים שבשאר החדרים, כך שלא תידלקנה שם הנורות עם הפעלת המתג ורק אחר כך ידליק במתג הראשי 173. וכל זה רק כשאין צורך דחוף בתאורה והאיחור בהדלקה לא ישפיע לרעה על החולה או על טיפולו, שאם לא כן – ידליק כרגיל את הנורה שבחדר החולה.

 

קיב. כשביקש מגוי להדליק אור עבור חולה שיש בו סכנה, אם הוא עושה זאת באמצעות מתג ראשי, אין צורך שהגוי יסגור תחילה מתגים אחרים שבבית. ואם בעקבות זאת נדלק אור בחדר אחר בבית, או נדלק תנור חשמלי ועל ידי כן מתחממים מים או אוכל, מותר לבריא ליהנות בשבת מהאור הנוסף ומהאוכל החם 174.

 

קיג. שתי נורות, אחת קטנה והאחרת גדולה, והוא צריך להדליק אתת מהן משום פיקוח נפש – מוטב להדליק את הקטנה 175.

 

קיד. אור שהודלק בשבת בשביל חולה שיש בו סכנה, מותר לכל אדם ליהנות ממנו, ומותר ליהנות מהאור גם כאשר הודלק באמצעות המתג הראשי, שעל ידיו נדלקים כל האורות שבדירה, אם לא היתה אפשרות לסגור תחילה את המתגים שביתר התדרים 176.

 

קטו. מותר לכבות את האור כדי שהחולה שבסכנה יוכל לישון (אם אפשר בשינוי, כדלעיל), אלא אם כן אפשר בנקל להעביר את החולה לחדר אחר, או להעביר את המנורה למקום אחר או לכסותה, או אפשר לכוון שעון שבת המופעל מערב שבת כך שהאור יכבה תוך זמן קצר 177. ואם ניתן להנמיך את האור על ידי סיבוב של כפתור העמעם (dimmer) – עדיף מאשר לכבות 178. כשיקיץ החולה וזקוק לאור, מותר לשוב ולהדליק את האור בשבילו. ובכל זה, אם גוי מזומן לפניו ואפשר לעשות באמצעותו בלי איחור, יעשה על ידו 179.

 

מקרר

 

קטז. מותר לפתוח מקרר ולהוציא ממנו צורכי החולה שיש בו סכנה (ומותר בהזדמנות זאת להוציא מאכלים לצורך אחרים), גם אם הנורה שבמקרר תידלק על ידי כך (וודאי שלכתחילה יש להוציא את הנורה לפני שבת, כדי שלא יבוא לידי הדלקתה). אבל אל יסגור את דלת המקרר, שכן בכיבוי הנורה אין משום צורך החולה. ואם צריך לשמור במקרר דברים נוספים לצורך החולה שבסכנה, לאותה שבת, או אפילו אם יצטרך להם לאחר השבת ואם לא יסגור את הדלת – יתקלקלו ואין לו להשיג אחרים במקומם, וגם אין לו מקום אחר שיכול לשמור אותם שם (כגון במקרר של שכן) – יסגור את הדלת, אך תחילה יוציא את הנורה, כך שתיעשה רק פעולה אחת של הדלקה וכיבוי. ומותר לעשות כן גם כשרק ספק הוא אם יצטרך להם עוד בו ביום, או ספק אם יצטרך להם בכלל 180.

 

קיז. אסור להדליק אור עבור חולה שאין בו סכנה, אפילו בשינוי 181. מאידך, מותר לכבות – בשינוי – אור חשמל כי מותר לעבור על שבות דשבות עבור חולה שאין בו סכנה 182. ומותר לומר לגוי להדליק אור כדי לראות מה דרוש לחולה, ולכבותו לאחר מכן כדי שהחולה יוכל לישון.

 

חולה שאין בו סכנה

 

קיח. חולה, אף שאין בו סכנה, והוא מרותק למיטתו, אם בבית החולים ואם בביתו הפרטי, מותר לו להשתמש בפעמון שאינו חשמלי על מנת לקרוא לעזרה, אבל אסור לו להשתמש לשם כך בפעמון חשמלי, אלא אם כן ברור לו שלא תידלק נורה עקב הצלצול ודרושה לו עזרה מידית לצורך רפואתו. אולם אם החולה מסוכן ויש בדבר משום פיקוח נפש, מותר להשתמש אף בפעמון חשמלי, גם אם תידלק נורה עם הצלצול. נצרך החולה לנקביו – אף שאין בו סכנה – ישתדל למצוא מי שיכול לקרוא לעזרה או יבקש משכנו בחדר – אם הוא גוי – שיצלצל הוא בפעמון החשמלי. ואם אין הדבר אפשרי ונצרך הוא מאד – יצלצל כלאחר יד (דהיינו עם גב היד או גב האצבע), והתירו לו דבר זה הגם שנדלק אור, משום "גדול כבוד הבריות" 183.

 

167. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ב סע' סג בהערה.

168. שם סע' סג.

169. שם סע' סד.

170. או"ח סי' של סע' א.

171. כתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

172. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ב סע' סח.

173. שם סע' סו.

174. שמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל, כי פסיק רישא בגוי מותר (עיין בשמירת שבת כהלכתה פרק ל"א הערה א) ואין משום שמא ירבה כי יש כאן גופים נפרדים. וראה בשמירת שבת כהלכתה פרק ל"ב הערה קעד.

175. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ב סע' סז.

176. שם סע' סט.

177. שם סע' ע.

178. שמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל. כי בעת שימוש בעמעס נשאר חוט הלהט שבנורה כשהוא מלובן כולו כל הזמן, וכאשר מגבירים את הזרם – מאיר יותר ולהיפך, ומשום כך אין כאן איסור הבערה כלל, אף לדעת החזו"א.

179. סי' רעח משנה ברורה ס"ק ב וסי' שכח סע' יב בהגה.

180. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ב סע' עא.

181. סי' שכח סע' יז.

182. שם ובמשנה ברורה ס"ק נז. וראה מה שכתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בספרו מאורי אש דף פח עמ' א מובא בנשמת אברהם כרך א או"ח סוסי' רעח (עמ' קיח).

183. שמירת שבת כהלכתה פרק מ סע' יט. וראה בשעה"צ סי' שכב ס"ק יב – שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.