דיני הרופא בשבת וביום-טוב

דיני הרופא בשבת וביום-טוב

 

מבוא

 

            יש לדעת שבכל מה שהובא להלן אין הבדל בין שבת ליום-טוב, לכן בכל מקום שנכתב "שבת" הכוונה גם ליום-טוב, אלא אם כן נאמר אחרת. ולגבי מלאכת הוצאה ראה הפרק "הוצאת מכשירים מרשות לרשות" (להלן, סעיפים פ-פה).

            כמו כן אין הבדל עקרוני בין יום-טוב ראשון ויום-טוב שני של גלויות, וכן לא בין יום-טוב שני של שלש רגלים לבין יום-טוב שני של ראש השנה. אולם, לצורך רפואה, כל דבר שאסור לעשותו ביום-טוב ראשון, אם אין בו אלא איסור דרבנן, מותר לעשותו ביום-טוב שני של גלויות, אבל לא ביום-טוב שני של ראש השנה 1.

                       

הקדמה

 

א. מצוה לחלל את השבת – אפילו באיסורי תורה – בכל מקרה בו קיים מצב של פיקות נפש 2 ואפילו של ספק פיקוח נפש 3; וכל הזריז הרי זה משובח והשואל הרי זה שופך דמים 4 והמתחסד וירא לחלל את השבת כי אם על פי מורה הוראה, הרי הוא שופך דמים, כי בעוד שהוא הולך לשאול, יתכן ויחלש החולה יותר ותגבר הסכנה 5. במה דברים אמורים, בחולה שמסוכן מאד וזמנו בהול. אמנם, בחולה שאין זמנו בהול חייבים לשאול ממורה הוראה איך ובאיזה אופן צריכים לחלל את השבת 6.

 

ב. וזו לשון הרמב"ם 7: כשמחללין את השבת לצורכי חולה שיש בו סכנה, אין עושין לא על ידי נכרים ולא על ידי קטנים ולא על ידי עבדים ולא על ידי נשים 8, כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם, אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם. ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה, שנאמר: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" 9 ולא שימות בהם. הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם, ואלו האפיקורסים שאומרים שזה חילול שבת ואסור, עליהן הכתוב אומר "גם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" 10 עכ"ל. כך פוסק מרן בשולחנו הטהור 11, אך הרמ"א פוסק 12: אם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור על ידי שינוי, עושים על ידי שינוי. ואם אפשר לעשות על ידי אינו יהודי בלא איחור כלל, עושין על ידי אינו יהודי, וכן נוהגין. אבל במקום שיש לחוש שיתעצל האינו יהודי, אין לעשות על ידי אינו יהודי 13, עכ"ל. וכותב המשנה ברורה 14 בשם הט"ז: לאו מנהג ותיקין הוא דאף שיכול לעשות על ידי אינו יהודי, מכל מקום הישראל יזרז בדבר יותר, ולכן אם יש אפילו ספק הצלה ויש סכנה בבירור, כל הזריז הרי זה משובח, עכ"ל.

 

ג. וכן פוסק השמירת שבת כהלכתה 15: חולה שיש בו סכנה, נותנים לו כל טיפול הדרוש כדי לרפאותו, או כדי שלא יכבד עליו חוליו ואפילו אם רק קיים חשש לכך, ועושין לו גם אם כרוך הדבר בחילול שבת באיסורי תורה, ואפילו כאשר אין בטחון שהמעשה אמנם יעזור לסילוק הסכנה או לצמצומה, עכ"ל.

 

ד. מחללין את השבת להצלת חיי האדם גם אם אין במעשהו אלא כדי להאריך את חייו לשעה קלה בלבד 16, ואפילו אם הוא גוסס 17.

 

ה. ודע דבכל מקום שכתבנו בהלכות אלו שישתדל לעשות כל פעולה עבור חולה שיש בו סכנה, על ידי גוי או בשינוי, הכוונה לפי פסק הרמ"א 18 והמשנה ברורה 19, אך לדעת הרמב"ם 20, מרן השולחן ערוך 21 והט"ז 22, יעשה כל מה שצריך לעשות, לחולה שיש בו סכנה, בעצמו וכפי שרגילים לעשות ביום חול.

            וראה גם דעת מרן 23 שעושים לו כל שרגילים לעשות לו בחול, וכותב המשנה ברורה 24 ומשמע אף על פי שאין בו סכנה במניעת הדבר ההוא, כיון שהחולי יש בו סכנה ויש בדבר צורך קצת ורגילין לעשות לו בחול, עושין גם בשבת 25. לעומת זאת, המשנה ברורה עצמו 26 כותב: ועיין בביה"ל שהבאנו מכמה פוסקים דס"ל שאפילו במקום שצריך חילול אין מחללין ע"י ישראל אלא בדבר שיש לחוש בו שאם לא יעשהו יכבד עליו חליו ויוכל להסתכן, אבל כל שברור שאין במניעת אותו דבר חשש סכנה, אע"פ שמ"מ צריך הוא לו ורגילין לעשות לו, אין עושין אותו בשבת אלא ע"י אינו יהודי וכו', וע"כ בודאי מהנכון להחמיר באיסור של תורה, עכ"ל.

            וכותב הגרב"צ אבא שאול שליט"א 27: נראה דעת מרן דוקא צורכיו ממש אבל לרשום מידת חומו וכדומה אף במקום פיקוח נפש לא יעשה לכתחילה אלא על ידי גוי וכו', והוא הדין לשאר צרכים כגון אלו שאינם צרכיו ממש, עכ"ל. וכן שמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל שפעולות שאינן חלק מהטיפול הישיר בחולה, כגון כתיבת דו"ח או כיבוי נר כדי שהחולה שיש בו סכנה יוכל לישון, צריכים להשתדל – גם לדעת מרן – לעשותן על ידי גוי או בשינוי 28.

 

1. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"א סע' כזו-כח.

2. או"ח סי' שכח סע' ב.

3. שס סע' ה ובמשנה ברורה ס"ק יז. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ב הערה ב.

4. או"ח שם סע' ב.

5. משנה ברורה שם ס"ק ו.

6. ראה בערוך השולחן שם סע' ב.

7. הלכות שבת פרק ב הלכה ג.

8. ראה נשמת אברהם כרך א או"ח סי' שכח ס"ק לד (עמ' קפח).

9. ויקרא יח,ה.

10. יחזקאל כ,כה.

11. או"ח סי' שכח סע' יב.

12. שם, לדעת הריא"ז מובא בשלטי הגבורים, יומא פרק ח, ד ע"ב בדפי הרי"ף.

13. תוספות, יומא פד ע"ב ד"ה אלא.

14. או"ח שם ס"ק לז.

15. פרק ל"ב סע' יח.

16. סי' שכט סע' ד. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ב סע' ב.

17. סי' שכט סע' ד ביאור הלכה ד"ה אלא. שמירת שבת כהלכתה שם הערה יב.

18. סי' שכח סע' יב.

19. שם סוף ס"ק יד וס"ק לה.

20. מובא לעיל סע' ב.

21. או"ח סי' שכח סע' יב.

22. ס"ק ה, מובא במשנה ברורה ס"ק לז.

23. שם סע' ד.

24. ס"ק יד.

25. ביאור הלכה ד"ה כל.

26. מ"ב שם.

27. שו"ת אור לציון חלק ב פרק ל"ו הערה ב. וראה בסי' רעח משנה ברורה ס"ק א שגם לדעת הרמב"ם, אם צריך לכבות את הנר כדי שחולה שיש בו סכנה יוכל לישון, ישתדל לעשות זאת בדרך היתר או באיסור קל.

28. וראה בנשמת אברהם לעיל חלק או"ח סי' שכח ס"ק ב.