דיני הרופא בשבת – טיפול בפצעים

טיפול בפצעים

 

לז. ניקוי פצע שטחי – ישתמש בספוג עשוי מבד סינטטי או ישפוך את הנוזל על הפצע וינקה בספוג יבש. אם יש חשש של זיהום ינקה את הפצע כרגיל, אם לא ניתן לעשות זאת בשינוי 72.

 

לח. מותר לחבוש פצע או להחליף תחבושת ישנה בחדשה בלי לשים משחה 73. את התחבושת יש לקשור בעניבה, בסיכת בטחון או במהדק מיוחד, אך אסור לחתוך אספלנית (פלסטר) לחתיכות או להדביק על קצות התחבושת כדי להדקה 74. ואסור לחתוך תחבושת שהיא ארוכה מדי, וגם לחתוך אותה לאורכה כדי לקשור קצותיה, אסור 75.

 

לט. מותר להשתמש בפלסטר המכוסה גזה (כגון אלסטופלסט) לשם חבישת פצע, אך יש להסיר את הגזה לפני שבת. ושמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל שבשעת הדחק מותר להסירה בשבת, עכ"ד. ואם מכינים את הפלסטר לפני כניסת השבת על ידי הסרת הגזה והחזרתה למקומה מיד לאחר מכן, מותר להסירה שוב בשבת בעת הצורך 76.

 

מ. חולה שאין בו סכנה הזקוק לטיפול במשחה, מותר להוציא את המשחה משפופרתה ולתתה על הפצע, וכן מותר להוציא ממיכלה במקל וליתן אותה במקום הדרוש. יש להיזהר מאד בכל זה שלא למרוח את המשחה על גוף האדם או על הגזה. ומותר להניח תחבושת על המשחה שעל הפצע גם אם על ידי כך נמרחת המשחה על הפצע 77.

 

מא. חולה שיש תחבושת או פלסטר על ידו ובא ליטול ידיו לסעודה וקשה לו להיזהר מלהרטיב את התחבושת או הפלסטר 78, יכסה את היד בכפפה ויטול רק את היד השניה 79 ויברך על הנטילה 80. וצריך להשאיר את הכפפה על ידו במשך כל הסעודה 81.

 

מב. חולה שאין בו סכנה, כאשר אצלו מותר לעבור על איסורי דרבנן (ראה לעיל "מלאכות המותרות – חולה שאין בו סכנה"), צריכים לעשות הכל (ללא איסורי תורה) כראוי, גם להקפיד שלא להשאיר שום פגם ביופי של האדם (כמו חתך בפנים) 82 וכו' 83.

            מאידך, בחולה שיש בו סכנה – למשל נקטעה ידו או אצבעו – יתכן שמותר לשוב ולחברם גם בשבת, כיון שגם בלי זה צריכים לחלל שבת למנוע סכנה של זיהום וכדומה, לכן דינו כחולה שיש בו סכנה שחייבים להציל אותו מסכנה באותו טיפול טוב כדרך שרגילים לעשות בימות החול, הואיל וגם מה שמטפלים בו עכשיו הוא גם כן כדי למנוע סכנה. ואף שעל ידי זה מרבים במלאכות, מכל מקום כל מה שהרופא עושה הוא בגדר של פיקוח נפש 84. מותר בעת תפירת פצע מסוכן להוסיף תפרים כדי לקבל צלקת יפה יותר 85.

                       

מג. חולה המרותק למיטה ועקב כך עלול לפתח פצעי לתץ אם לא מטפלים בו, וכל שכן אם כבר יש לו פצעי לחץ – נחשב כחולה שיש בו סכנה אם לא יקבל את הטיפול המתאים. לכן, מותר למרוח, במקומות הרגישים, משחה נוזלית ואפילו משתה עבה 86.

 

מד. חולה שיש לו כבר פצע לחץ או שיש חשש שיתפתחו אצלו פצעי לחץ, מותר להשכיב אותו על מזרון אויר בשבת אף כשלצורך זה צריכים לחבר את מדחס המזרון לשקע חשמלי כדי שיתמלא אויר 87.

 

 

72. ראה שם פרק ל"ה סע' ב.

73. שם סע' כ.

74. שם סע' כב-כה.

75. שם סע' כא.

76. שם סע' כו. וראה בנשמת אברהם כרך א או"ח סי' שכח סוף ס"ק סב ובהערה 545 ו-546 (עמ' רד). וראה בשו"ת אור לציון חלק ב פרק ל"ו סע' טו שמתיר לכתחילה.

77. שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ג סע' יד.

78. ראה או"ח סי' קסב סע' י.

79. משנה ברורה שם ס"ק סט.

80. שמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

81. שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א. וראה נשמת אברהם כרך ד חלק או"ח סי' קסא ס"ק א (עמ' ו).

82. למשל לבקש מרופא גוי לתפור את החתך (ראה הפרק "תפירה", להלן סע' מה) במקום שרופא יהודי ישתמש רק בפלסטר שיכול לגרום לצלקת לא יפה.

83. הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בשמירת שבת כהלכתה פרק ל"ג הערה כג.

84. הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, נשמת אברהם כרך ב יו"ד סי' שסט סוף ס"ק ב (עמ' ער).

85. שם כרך ד חלק או"ח סי' שמ ס"ק ב (עמ' סב).

86. ואפילו אם כעת אין בו סכנה, כיון שממרח את המשחה עד שכולה נמסה ונבלעת בגוף האדם, לא מיקרי ממרח, ולא אסר אלא כשהמשחה נשארת והוא רוצה להחליקה על פני הגוף – שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ג באמצע הערה נח בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

87. שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.