משפטי הדעת: הקדמה
הרב משה מרדכי פרבשטיין
משפטי הדעת
הקדמה
"שוטה" אינו מושג הזהה ל"חולה נפש", שוטה הוא כל מי שנשתבשה דעתו, ונפגעו אצלו תהליכי המחשבה או ההתנהגות.
שיבוש זה יכול לקרות מסיבות שונות: מחמת מחלת נפש, מחמת "רוח רעה", מפגיעה מוחית, ממחלות זיקנה, או מכל סיבה שהיא – ואין כל הבדל הלכתי בדבר. ההלכה העוסקת בשוטה אינה מתייחסת, לרוב, לסיבה שגרמה לשטות אלא לתוצאותיה.
לדוגמא: הלוקה בדיכאון, אינו נקרא שוטה אלא אם המחלה גורמת לו שיבוש בחשיבה או בהתנהגות.
ברור, שלא כל שיבוש בחשיבה או בהתנהגות יקבע שם שוטה. רק שיבוש בדרגת חומרה מסויימת יגרום להחיל על האדם שם זה.
כאשר שיבוש הדעת חל בהיקף רחב של החשיבה וההתנהגות, הוא נקרא בפוסקים "שוטה גמור" או "שוטה" סתם. כאשר שיבוש הדעת חל רק בחלק מצומצם ומוגדר של החשיבה או ההתנהגות, ובשאר דבריו הוא נוהג ופועל כשורה, הוא נקרא "שוטה לדבר אחד".
יתירה מזו, הלוקה במחלה שיש בה תקופות של רגיעה, בשעת הרגיעה אינו נידון כשוטה, וזאת על אף שאותה מחלה עדיין קיימת בו וגורמת לו לעיתים לשיבושים חמורים.
המפגר, או הפתי כפי שהוא מכונה בפי הפוסקים, הרי הוא נכלל בכלל השוטה רק כאשר הוא בדרגת פגור חמורה. וכן כתב בשו"ת זכרון יוסף (סי' י"ב טעם ו'):
"המין השני, פתי בתולדתו ובטבעו מנעוריו, ועומד תמיד על ענין אחד. ובמין הזה יש מיני שוטים הרבה עד כי חדל לספור, קצתם הם פתאים ביותר ואינם מכירים דברים הסותרים זה את זה… ואישים כאלו ודאי הם בכלל השוטים, ופטורים מכל המצוות. וישנם מקצת שדעתם אינה משובשת, עד שנמצאו הרבה שדעתם צלולה, אבל היא דלה וחלושה, או רזה, מדעת השכל האנושי הטבעי… ובודאי צריך הבחנה עצומה לדעת האם דעתו צלולה… כראוי למעשה ההוא ע"פ דת ודין תורתינו הקדושה".
להלן (פרק ו') נדון בהגדרת דרגת הפיגור הקובעת שם שוטה, ובשאלה באילו מצבים נחשב המפגר כשוטה.
לעיתים נחשב אדם כשוטה כאשר הוא נתון במצב זמני של בלבול הדעת, כגון: כאשר הוא שיכור או נתון להשפעת סמים. וכ"כ הרשב"א (תורת הבית בית א' שער א'): "שכל שנתבלבלה דעתו מחמת שכרותו, הרי הוא לשעתו כשוטה, עד שיסור יינו."
אף בענין זה בהגדרתו ובדיניו נדון להלן (פרק ז').
מקור: משפטי הדעת, עמ' יז-קכח, הוצאת מכון שערי משפט, תשנ"ה