פריה ורביה

פרשנות המקרא חשיבות המצוה וגדולתה טעמי המצווה מקורות המצווה חלות המצווה וזמנה תנאי המצווה מקורות והערות

 

[1] ראה מיקבץ מאמרי חז"ל ביבמות סא-סד;
[2] גיטין מא ב. וראה תוס' שם ד"ה לא תהו, ותוס' חגיגה ב ב ד"ה לא תהו;
[3] ס' החינוך, מ' א;
[4] ראה א"ע, רמב"ן, רד"ק ורבנו בחיי עה"פ בראשית א כח;
[5] עדיות א יג; גיטין מא ב;
[6] יבמות סג ב;
[7] יבמות סד א; ברכות י א. וראה ויקרא רבה כו-ז, שאחת הסיבות למות בני אהרן היה על שלא נשאו נשים. אמנם הב"ח אבהע"ז רסי' א כתב, שלדעת הטור אינו חייב מיתה, וראה בב"י שם, ודרישה שם סק"ד;
[8] שבת לא א. וראה ברכות י א, בענין חזקיה המלך;
[9] עירובין סג ב, בענין יהושע;
[10] מגילה כז א; ב"ב קנא א; רמב"ם ספר תורה י ה; טושו"ע יו"ד רע א; שם אבהע"ז א ב. וראה באוצה"פ שם סק"ז סקי"ב בפרטי דין זה;
[11] שו"ת יפה ללב ח"ד קונ"א סי' א;
[12] עירובין מז א; רמב"ם אבל ג יד; טושו"ע יו"ד שעב ב;
[13] תוס' שבת ד א ד"ה וכי. וראה שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' לה;
[14] תוס' נידה ב א ד"ה מעת; תוס' הרא"ש שם ג ב;
[15] באה"ט או"ח סי' תצג סק"א, בשם שתי ידות ופר"ח;
[16] שו"ע הרב תצג א; שעה"צ למ"ב שם;
[17] רמב"ם אבל ו ה;
[18] רמב"ן בתורת האדם;
[19] ר"ת בתוס' כתובות ד א ד"ה אבל; רא"ש מו"ק כג א; טושו"ע יו"ד שצב ב. וראה נו"כ שם, שלשיטת הרמ"א יש להחמיר אפילו לקדש בתוך שבעה. וראה עוד בנידון בשטמ"ק כתובות ד א ד"ה אבל איפכא;
[20] תדב"א זוטא יד ו;
[21] נידה יג ב;
[22] ס' החינוך מ' א;
[23] ראה רמב"ם סהמ"צ עשה ריב;
[24] רמב"ם אישות טו טז;
[25] אברבנאל בראשית א כח;
[26] והיא נמנית כמצווה על ידי כל מוני המצוות – ראה סהמ"צ לרמב"ם עשה ריב; סמ"ג עשין מט; סמ"ק סי' רפד; ס' החינוך מ' א;
[27] עצם העובדה, שהתורה חזרה פעמים אחדות על המצווה מעידה על חשיבותה, ומספר טעמים נאמרו על חזרה זו – ראה רש"י ורמב"ן עה"ת בראשית ט ז; תוס' יבמות סה ב ד"ה ולא; מהרש"א סנהדרין נט ב ד"ה והרי;
[28] בראשית ט א, ונשנתה לו – בראשית ט ז;
[29] בראשית לה יא;
[30] דברים ה כו, על פי חז"ל בסנהדרין נט ב;
[31] ראה א. שטינברג, אסיא, ד, תשמ"ג, עמ' 139 ואילך;
[32] ראה באוצה"פ סי' א סק"א בשיטות האחרונים ביחס לחיוב מצות פריה ורביה בממזר, טומטום, אנדרוגינוס, וטריפה. ולעניין עבד – ראה באוצה"פ שם, ובשו"ת בנין ציון ח"א סי' קכג. ולעניין מי  שהוא חצי עבד וחצי בן חורין – ראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך טז, ע' חציו עבד וחציו בן חורין, עמ' תשיד-טו. וראה להלן בענין חיוב אשה;
[33] יבמות סג ב; רמב"ם אישות טו ג; טושו"ע אבהע"ז א ד. וראה פסקי הרא"ש קידושין פ"א סי' מב, ריטב"א יבמות סג ב, ודרך פיקודיך מ' א, שבדורות אלו אין מי שיכול לומר שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי. ובערוה"ש אבהע"ז א יד כתב, שאפילו בזמן התלמוד לא היה שני לו, ובוודאי שבדורות המאוחרים אין כמוהו, ויש לראותו כיוצא מן הכלל בודד ויחיד;
[34] לפי הגירסא במשנה אבות ה כא שלפנינו הוא בן י"ח (אמנם משנה זו אינה מובאת בנוסח הרמב"ם ולא בנוסחאות ישנות של המשנה – ראה מחזור ויטרי, עמ' 548; מאירי אבות שם; מלאכת שלמה שם); לפי הגירסא ברמב"ם אישות טו ב שלפנינו הוא בן י"ז, וראה במ"מ שם; לפי גירסת רמב"ם כ"י קאמבריג' – מבן ט"ז; ב"י אבהע"ז סי' א הביא נוסח הרמב"ם 'מבן ט"ז או מבן י"ז'; לפי טושו"ע אבהע"ז א ג הוא בן י"ח. ואם הוא בתחילת י"ח או בסוף י"ח – ראה אוצה"פ שם סקי"ג. ובטעם הדבר שלא חייבו חז"ל במצווה זו מבן י"ג שנה ככל מצוות התורה – ראה אוצה"פ שם מטעמי המצוות לרדב"ז; ח"מ סי' א סק"ב; באה"ט שם סק"ג; מהר"ם שיק על תרי"ג מצוות; שו"ע הרב הל' ת"ת ג א; דרך פיקודיך, מ' א; תו"ת בראשית א כח;
[35] קידושין כט ב;
[36] רמב"ם שם;
[37] טושו"ע שם. וראה בפת"ש אבהע"ז סי' א סק"ה, שאם רוצה דווקא אשה יפה, או מחמת סיבה אחרת – יכול להתעכב עד כ"ד שנה. וראה עוד בשו"ת מהר"ם שיק חאבהע"ז סי' א; אוצה"פ סי' א סקי"ח;
[38] רמ"א אבהע"ז שם. וראה באוצה"פ שם סקכ"ג בטעמי הדבר;
[39] שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' צז; מנ"ח מ' א סק"ג; פרי יצחק ח"א סי' מב; שער יהונתן סי' טו. וראה מהר"ם שיק על סהמ"צ לרמב"ם מ' ריב;
[40] יבמות סה ב, מחלוקת (וראה עוד שבת קיא א; גיטין מג ב; קידושין לה א; ירושלמי תענית ד ו); רמב"ם אישות טו ב; טושו"ע אבהע"ז א יג;
[41] יבמות שם; אוצה"פ סי' א סקפ"ג. ובמשך חכמה בראשית ט ז כתב טעם אחד לפי שדרכי התורה דרכי נועם, וכיוון שהריון ולידה הם סכנה לאשה, לא חייבה אותה התורה בכך; וטעם שני, שהאשה בטבעה יש לה תשוקה להינשא וללדת ילדים, ולכן אין צורך במצווה מיוחדת, וגם אינה יכולה להינשא לאיש נוסף, מה שאין כן האיש, שיכול לקחת עוד אשה, ולא צריך לגרש את אשתו האהובה אם אינה בת בנים (וכעין זה כתב בתו"ש בראשית פ"א אות תשצג);
[42] שו"ת הר"ן סי' לב, בשם רבנו דן אשכנזי;
[43] ר"ן שם; חי' הר"ן קידושין מא א. ולכאורה כן משמע מרש"י יומא ט ב ד"ה ששהו, שכתב על בני עלי 'ומבטלין את הנשים מפריה ורביה';
[44] תוס' גיטין מה ב ד"ה לא תהו; עצי ארזים סי' א סק"ב; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"א סי' כ; הפלאה קידושין מה א; ב"ש סי' א סק"ב; שו"ת האלף לך שלמה חאבהע"ז סי' א (ובסי' ב כתב, שמכל מקום יוצאת האשה חובת מצווה זו בבן אחד או בבת אחת). וראה עוד באה"ט אבהע"ז סי' א סק"ב וסקכ"ז;
[45] תוס' שבת קי ב ד"ה והתניא. וראה בשו"ת בית יצחק חאבהע"ז סי' צא, שהוכיח שסוגיות בש"ס חלוקות בשאלה זו;
[46] ברכ"י אבהע"ז סי' א סקט"ז; שו"ת בנין ציון סי' קכג; בית משה על אבהע"ז סי' ה ס"ב; פני יהושע על תוס' גיטין מא ב ד"ה לא תוהו; הגה' רעק"א אבהע"ז ריש סי' א; מנ"ח סוף מ' א, בדעת הר"ת; ערוה"ש אבהע"ז א ד; תו"ת בראשית פ"א אות סה; וראה בשו"ת משברי ים סי' ב, שהוכיח בדעת השאילתות, שאין נשים מצוות על פריה ורביה כלל;
[47] יבמות סא ב, מחלוקת; רמב"ם אישות טו ד; טושו"ע אבהע"ז א ה. ולענין שני בנים זכרים – מחלוקת הראשונים אם קיים המצווה (ראה אוצה"פ סי' א סקכ"ט אות א);
[48] ישעיה מה יח;
[49] קהלת יא ו. שני פסוקים אלו נתפרשו על ידי חז"ל כמרחיבים את מצות פריה ורביה, אף שפשוטו של מקרא לא משמע דווקא כך. וראה שאילתות, שאילתא קסה, שלמד חיוב פריה ורביה מהפסוק בירמיה כט ו – קחו נשים והולידו בנים ובנות;
[50] ראה יבמות סב א. וראה שו"ת מעיל צדקה סי' לג; העמק שאלה שאילתא יח אות ב;
[51] ט"ז אבהע"ז סי' א סק"ז; נתיבות לשבת שם סקי"ב; פרי יצחק סי' מא;
[52] ראה נמוק"י יבמות סד א. וראה באוצה"פ סי' א סק"ל;
[53] יבמות סב א;
[54] תוס' גיטין מא א ד"ה לישא. וראה בשו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' ו, שמכל מקום צריך שייוולד לו ילד, אף שאינו מתייחס אחריו, אבל מי שגר עם אשה ולא יכול להוליד כלל – אינו מקיים אפילו לשבת יצרה;
[55] יבמות סב ב; אבודר"נ ג ו. וראה ב"ב צא א, בענין בועז;
[56] רמב"ם אישות טו טז;
[57] רמב"ן יבמות סב ב;
[58] בעל המאור, יבמות שם. וראה באוצה"פ סי' א סקנ"ה בשיטות הפוסקים ביחס למחלוקת זו. וראה עוד מאמרו של הרב א. אלינסון, נועם, יט, תשל"ז, עמ' רנו ואילך;
[59] ברכ"י אבהע"ז סי' א סוסק"ב. והוא כעין פשרה בין שיטות הרמב"ן ובעל המאור לעיל;
[60] תוס' ב"ב ס ב ד"ה דין;
[61] רמב"ן עה"ת בראשית ט ז;
[62] ראה שו"ת מלמד להועיל ח"ג סי' יח; שו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' יא;
[63] ירושלמי יבמות ב ו; רמב"ן, רשב"א וריטב"א יבמות כב א; רמ"א אבהע"ז א ו. וכבר נחקרה באריכות בין האחרונים השאלה מדוע מקיים המצווה בבן ממזר, הרי זו מצווה הבאה בעבירה, ויש עניין של ריבוי ממזרים בישראל – ראה מנ"ח מ' א; שו"ת תפארת יוסף סי' יד; שו"ת ארץ צבי תאומים חאבהע"ז סוסי' א; שו"ת אמרי דוד סי' ק; שו"ת יד יצחק ח"ב סוסי' קעט; שו"ת פרי יצחק, ח"א סי' מב; שו"ת שדה יצחק חיות סי' א. וראה בשו"ת הרדב"ז ח"ז סי' ב, שחולק על עיקר הדין וסבור שבבן ממזר לא קיים המצווה, וראה עוד באוצה"פ סי' א סקל"ט;
[64] לבוש אבהע"ז א ז. וראה בפאת השדה ח"ב סי' א;
[65] שו"ת מהרי"ל סי' קצו; רמ"א אבהע"ז א ו. וראה בשו"ת יהודה יעלה חאבהע"ז סי' ב, שאינו מקיים המצווה עד שיגדיל;
[66] יבמות סב א, מחלוקת; בכורות מז א; רמב"ם אישות טו ו; טושו"ע אבהע"ז א ז. אכן דין זה נכון דווקא אם הילדים הם מאשה גויה, אבל אם נולדו לו מאשה יהודיה, הרי הילדים מתייחסים אחריה, והוא לא קיים המצווה – מנ"ח מ' א. וכן יש אומרים, שדין זה נכון דווקא אם נתגיירו בניו עמו – רמב"ם וטושו"ע שם; ויש אומרים, שאפילו אם לא נתגיירו בניו עמו, מכל מקום קיים מצות פריה ורביה – שו"ת מהרי"ל סי' קצו (ובא בח"מ שם סק"ט וב"ש שם סקי"ב); ביאור הגר"א שם סקי"ז;
[67] יבמות סב ב; ירושלמי יבמות ו ו; רמב"ם שם ד; טושו"ע שם ה. ואפילו אם נולדו כשהם ראויים להוליד, ואחר כך נעשו סריס או איילונית – לא קיים המצווה (מנ"ח מ' סק"ב; אפי זוטרי אבהע"ז א ה). ולענין אם היו הבן או הבת טריפה, טומטום, או אנדרוגינוס – ראה אוצה"פ שם סקל"ב;
[68] יבמות סב ב; רמב"ם אישות טו ה; טושו"ע אבהע"ז א ז. וראה שם בפרטי דין זה;
[69] יבמות שם. אך בירושלמי יבמות ו ו כתוב, שאין בני בנות כבנים. וראה עוד בתו"ש בראשית פל"א אות קא, ופמ"ו אות מה;
[70] יש"ש יבמות פ"ו סי' כט. וראה כס"מ ת"ת א ב, שגם בן בן בנו בכלל בני בנים;
[71] שו"ת משפטי עוזיאל חאבהע"ז סי' יט; שו"ת ישכיל עבדי ח"ה חאבהע"ז סי' י;
[72] שו”ת דברי מלכיאל ח"ד סי’ קז; שו"ת זקן אהרן ח"ב סי' צז; שו"ת עמק הלכה ח”א סי' סח; הגה’ הגרצ"פ פרנק על הטור אבהע"ז סי' א; שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' נ; שו"ת יביע אומר ח"ב חאבהע”ז סי' א; שו"ת ציץ אליעזר ח"ג סי' כז;
[73] ח"מ וב"ש אבהע"ז סי' א סק"ח; שו"ת בית יעקב סי' רכב; מנ"ח מ' א; אבני משפט אבהע"ז סי' א סקי"ח; שו”ת לבושי מרדכי סי' קט; שו"ת שאילת יעקב סי' מא;
[74] הרב שפירא, נועם, א, תשי"ח, עמ' קלח-קמב;
[75] הגר"ע יוסף, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' א סק"ה3; הרב א. נבנצאל, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 93-92;
[76] הרב י. גרשוני, אור המזרח, חוב' צב, תשרי תשל"ט, עמ' 21-15;
[77] שו"ת ציץ אליעזר חט”ו סי' מה; הרב מ. שטרנבוך, בשבילי הרפואה, ח, תשמ"ז, עמ' כט-לו.

 

* # *