אונות אין-אונות

און במובן כח-הזרע מוזכר פעם אחת נוספת במקרא: דברים כא-יז [פר' כי תצא]

 

* # *

 

אחת הסיבות לחוסר פוריות הגבר היא בעיה ביכולת הזיקפה, היינו אין-אונות, או היעדר כוח-גברא. ההגדרה המקובלת למצב זה היא חוסר יכולת להגיע לקישוי מספיק על מנת לקיים יחסי מין. מצב זה יכול לנבוע מבעיות באספקת הדם לאיבר הזכרי, מליקויים במערכת העיצבוב לאיבר, מהפרעות במערכת ההורמונלית, כתופעת לוואי לתרופות שונות, עישון, אלכוהול וסמים, או מבעיות נפשיות שונות, בעיקר דכאון וחרדה. קיימת שכיחות יתר של הבעיה הזו בחולי סוכרת, בחולי יתר לחץ-דם ובחולי לב וכלי דם. יש המעריכים את שכיחות הבעיה הכוללת בדרגות חומרה שונות בסדר גודל של כ- 50%. ההפרעה תלויה בגיל, ושכיחותה המוערכת היא כ- 5% מבני 40 שנה, 25-25% בקרב בני 65 שנה, וכ- 75% בגיל 80 שנה.

ניתן לטפל במצב זה באמצעים פסיכולוגיים, בהשראת הזיקפה באמצעות ואקום, בהזרקת חומרים המרחיבים כלי דם לתוך הגופים המחילתיים שבאיבר הזכרי, או בהשתלת תותבים לתוך האיבר, אשר יכולים להיות קשיחים או מתנפחים. התכשיר היעיל ביותר להשראת זיקפה, ואשר ניתן דרך הפה, הוא ויאגרה, שאושר לשימוש בארה"ב בשנת 1998, ועורר תהודה ציבורית בינלאומית רחבה מאד, וסיקור תקשורתי רחב מאד. לפני אישורה הרשמי עברה התרופה 21 ניסויים קליניים מבוקרים כפולי סמיות בהם השתתפו למעלה מ- 3700 גברים אשר סבלו מקשיי זיקפה.

אין-אונות בחז"ל

חז"ל הכירו בעקרות הגבר הנובעת מאין-אונות, שאינו יורה כחץ [1], והטיפול המוצע הוא טיפול פסיכולוגי, להזמין את הזוג לסעודה משותפת, ובכך להחזיר את אהבתם [2]. אחאב מתואר על ידי חז"ל כאיש מצונן, היינו שסבל מקרירות מינית, ועשתה לו איזבל שתי צורי זונות במרכבתו, כדי שיראה אותן ויתחמם [3].

הרמב"ם במאמר על חיזוק כוח הגברא מונה דרכים שונות להתגבר על אין-אונות חלקית וזמנית, ובין השאר הוא מונה בעיות סביבתיות, בעיות נפשיות, ודיאטות שונות. כמו כן הוא מציין תרופות שונות למצב זה.

 

פרטי דינים

טיפול תרופתי, ואפילו טיפול על ידי הזרקת תרופה לתוך האיבר, אין בהם איסור כלשהו, ואף שהזריקות גורמות לקישוי, אבל זה בגדר קישוי שלא לדעת, היינו קישוי שאיננו נובע מהרהור אסור, אלא מפעולה מכנית [4]. יש מי שכתב, שאף כאשר הטיפול הוא באמצעים פסיכולוגיים, כל עוד אינם קשורים באביזרייהו דעריות, יש מקום להתיר כאשר יש צורך בדבר לתיפקוד תקין של חיי נישואין, או כטיפול למי שרוצה לשאת אשה בת-בנים [5].

 

ניתן לטפל בגברים הסובלים מאין-אונות על ידי הזרקה של חומר. יש מי שכתב, שאין להזריק זריקות אלו בשבת [6]; ויש מי שכתב, שמותר להזריק זריקות אלו בשבת, כי האיסור הוא רק דרבנן, שכן במקרה זה אין צורך לשאוב דם כדי לדעת שנמצאים במקום הנכון, ואין-אונות היא מצב של חולה שאין בו סכנה [7].

אם הבעל סובל מבעיית אין-אונות, יכול הוא לעבור את הטיפולים הנדרשים לתיקון מצבו, ואין זו עילה לגט. הכלל הוא, שאין לחייב את הצד הפורה לעבור טיפולים שלא כדרך כל הארץ לצורך פוריות, אך כאשר הטיפול הנדרש הוא רק לצד הבלתי-פורה, ואין בטיפולים כדי להפריע במערכת היחסים שבינו לבינה – אין זו עילה לגט [8].

 

 

מקורות והערות

[1] נדרים צא א;
[2] ירושלמי נדרים יא יב;
[3] סנהדרין לט ב;
[4] הרב ש. דייכובסקי, אסיא, סז-סח, תשס"א, עמ' 13 ואילך. וראה הערת העורך שם, הע' 37;
[5] הרב ש. דייכובסקי, שם;
[6] שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' רפז אות ב;
[7] נשמת אברהם ח"ה חאו"ח סי' שכא סק"ג. ולא הביא כלל את דברי שבט הלוי בנידון. וראה עוד מאמרו של הרב א.ז. וייס, תחומין, כג, תשס"ג, עמ' 220 ואילך;
[8] הרב ש. דיכובסקי, אסיא, סז-סח, תשס"א, עמ' 13 ואילך, פרק ב; שו"ת חוות בנימין ח"ג סוסי' קח. וראה הרב י. אריאל, אסיא, חוב' סז-סח, תשס"א, עמ' 102 ואילך; הרב א. שרמן, תחומין, כב, תשס"ב, עמ' 392 ואילך.

 

 

* # *