צער בעלי חיים

פרשנות המקרא רקע היסטורי רקע מדעי היחס לבעלי חיים במחשבת ישראל פרטי דינים צער בעלי חיים בהלכות שונות מקורות והערות

 

[1] בראשית מו לד;
[2] הושע יג ב;
[3] אגרות הראי"ה, ח"ג, איג' תתב. וראה באריכות מה שכתב הראי"ה קוק בס' חזון הצמחונות והשלום, ובמאמרו אפיקים בנגב, בהבדל שבין גישת האגודות והתנועות של 'צער בעלי חיים', לבין ההשקפה התורנית. וראה עוד בשו"ת הגרי"א הרצוג חיו"ד סוסי' ח;
[4] ראה באריכות בדברי הראי"ה קוק בס' חזון הצמחונות והשלום, ובמאמר אפיקים בנגב (הובא באוצרות הראי"ה ח"ב עמ' 88). וראה משך חכמה ויקרא כב כו-לב, שהוא היפך ההתנהגות של עובדי עבודה זרה, וראה שם דוגמאות בנידון;
[5] בראשית לו כד; שמו"ב כא ח;
[6] בראשית לה ח; שופטים ד ט;
[7] שופטים ז כה;
[8] במדבר כז א;
[9] מל"ב כב יד;
[10] בראשית לד ב;
[11] יונה א א;
[12] שופטים ד יז;
[13] שמו"א כה מד;
[14] שמו"א יא א; שמו"ב י ב;
[15] שמו"ב ג ה;
[16] שופטים ז כה;
[17] מל"ב כב יב;
[18] בראשית כט ו;
[19] דבהי"א ז לו;
[20] מל"ב כב ג;
[21] בראשית מט ט;
[22] שם יד;
[23] שם יז;
[24] שם כא;
[25] שם כז;
[26] דברים לג כ;
[27] שם כב;
[28] במדבר כג כד;
[29] דברים לב יא;
[30] שמו"ב א כג;
[31] שמו"ב יז ח;
[32] שמו"ב יז י;
[33] ישעיה א ג;
[34] ישעיה לח יד;
[35] ירמיה ח ז;
[36] עמוס ג ח;
[37] מיכה א ח;
[38] שה"ש ב ט;
[39] שה"ש ה ב;
[40] שה"ש ו ו;
[41] תהלים צב יא;
[42] תהלים קמ ד;
[43] תהלים קנ ה;
[44] משלי ו ו;
[45] משלי כו יא;
[46] משלי כח א;
[47] עירובין ק ב;
[48] ראה חולין קכז א;
[49] ירושלמי ברכות ט ב;
[50] וראה בהע' הרב י. קאפח שם (הע' 76), שיתכן שהכוונה לרס"ג, אמונות ודעות מאמר ג פ"י, אלא שלדעת הרב קאפח זה לא נכון בדעת הרס"ג, וראה עוד מה שכתב שם;
[51] מו"נ ג יז. וראה עוד בס' החינוך מ' רצד. וראה בתו"ת שמות פי"א אות ז, מה שהקשה על הרמב"ם. ועוד יש להקשות על הרמב"ם מירושלמי שביעית ט א, ובראשית  רבה עט ו – ציפור מבלעדי שמיא לא יצדא (לפי גי' הגר"א), והיינו שיש השגחה פרטית גם על הפרטים של בעלי חיים. שוב ראיתי שהקשו זאת על הרמב"ם בס' דברי חיים עה"ת פר' מקץ; היכל הברכה (לאדמו"ר מקאמארנא) פר' בראשית דל"ה-ל"ו. וראה באריכות בס' שומר אמונים, מאמר השגחה פרטית, פי"ז;
[52] הראי"ה קוק בהערותיו למו"נ, הובאו דבריו באוצרות ראיה ח"ב עמ' 950 אות כא. וראה תוס' ע"ז טז ב ד"ה דימוס, בשם ירושלמי שביעית פ"ט, שמשמע שיש השגחה פרטית על כל פרט מבעלי חיים, עיי"ש;
[53] ראה להלן. וראה ס' חסידים, סי'  קלח שכתב, שאם מצער בעלי חיים על חינם, כגון שמשים עליה משאוי יותר מאשר יכולה לשאת, ומכה אותה ואינה יכולה ללכת, עתיד ליתן את הדין;
[54] מו"נ ח"ג פמ"ח. הרשימה להלן היא לפי סדר הופעת המצוות בתורה, ובציון המפרשים הקושרים את המצווה עם צעב"ח או מניעת אכזריות;
[55] שמות כ ט; שם כג יב; דברים ה יג. וראה רע"ב שבת א ה, ושו"ת מהרשד"ם חאו"ח סי' ב, שטעם שביתת בהמתו בשבת הוא משום צעב"ח;
[56] שמות כב כט. וראה משך חכמה ויקרא כב כו-לב;
[57] בפסוקנו. וראה להלן;
[58] שמות כג יט. ראה א"ע ורשב"ם עה"ת שם;
[59] ויקרא יז יא. ראה רבנו בחיי עה"ת שם; ס' החינוך מ' קמח;
[60] ויקרא יז יג. ראה ס' החינוך מ' קפז;
[61] ויקרא כב כד, וברש"י עה"פ; שבת קי-קיא; חגיגה יד ב. וראה ביאור הגר"א אבהע"ז סי' ה סק"מ;
[62] ויקרא כב כח. ראה מו"נ שם; רבנו בחיי עה"ת שם; כל בו סי' קיא, דין הלכות שלוח הקן; ס' החינוך מ' רצד;
[63] דברים יב כא, על פי חולין כח א. ראה רמב"ן עה"ת בראשית א כט; ס' החינוך מ' תנא. וראה עוד מו"נ ג מח; שו"ע הרב הל' עוברי דרכים וצער בע"ח ס"ד;
[64] דברים יב כג, על פי חולין קב ב. ראה ס' החינוך מ' תנב. איסור זה נוהג אף בבני נח – סנהדרין נו א; רמב"ם מלכים ט א;
[65] דברים כב ו-ז. ראה מו"נ וכל בו שם. וראה רמב"ן ורבנו בחיי עה"ת שם, וס' החינוך מ' תקמה;
[66] דברים כב י. וראה בס' החינוך מ' תקנ; א"ע ומשך חכמה עה"ת שם;
[67] דברים כה ד. וראה בס' החינוך מ' תקצו. וראה עוד בכל זה בספרו של מרן הראי"ה קוק, חזון הצמחונות והשלום, וכן במאמרו אפיקים בנגב. וראה שם גם ההתייחסות ההשקפתית מבחינה זו ביחס לשימוש בקנייני בעלי החיים כמו הצמר והחלב. וראה עוד בספר העיקרים מאמר ג, פט"ו; אברבנאל עה"ת שמות טז ד. וראה מו"נ ג מח, שטעם כל המצוות הללו הוא משום צער בעלי חיים, עיי"ש;
[68] תהלים קמה ט;
[69] תהלים קמז ט;
[70] תהלים לו ז;
[71] יונה ד יא;
[72] מכילתא שמות כב ל;
[73] ראה יחזקאל י יד;
[74] סנהדרין נה א;
[75] סנהדרין ב א, מחלוקת; רמב"ם סנהדרין ה ב. וראה באור החיים ויקרא יז יא;
[76] בראשית כד יד,יט,מו;
[77] שמו"ב יב א-ד;
[78] ראה יחזקאל לד ג-ו על רועה הצאן החיובי;
[79] בראשית ד ד-ה;
[80] בראשית לא לח;
[81] ראה בפתיחה לאיכה רבתי, כד. וראה ישעיה סג יב, תהלים עז כא – נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן;
[82] שמות רבה ב ב-ג;
[83] ראה במדבר כז יח; יחזקאל לז כד, ועוד. וראה סוכה נב ב, שבעה רועים הדואגים לעם ישראל;
[84] ישעיה מ יא; תהלים כב א;
[85] ראה עמוס ג יב;
[86] שמו"א יא ה ואילך;
[87] מל"א יט יט-כא;
[88] עמוס ז טו;
[89] אברבנאל עמוס ז טו;
[90] במדבר כב כג-לב;
[91] דברים כד טו;
[92] שמות רבה לא ז;
[93] תהלים קמה ט. וראה רמ"א או"ח רכג ו, ורמ"א אבהע"ז ה יד, וביאור הגר"א שם;
[94] ב"מ פה א; ירושלמי כלאים ט ג; בראשית רבה לג ג; ילקוט שמעוני, תהלים רמז תתפח;
[95] קידושין פב א;
[96] ראה תויו"ט ותפא"י על המשנה סוף קידושין;
[97] תומר דבורה פ"ג;
[98] בראשית א כח;
[99] בראשית ט ב;
[100] תהלים ח ז-ט;
[101] רמב"ן עה"ת בראשית א כו;
[102] סוף קידושין. וראה גם רמב"ן עה"ת דברים כב ו בעניין שילוח הקן: "שאין רחמיו מגיעים בבעלי הנפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכנו";
[103] הראי"ה קוק, חזון הצמחונות והשלום, אות ב;
[104] בראשית א כו;
[105] סנהדרין נט ב. וראה שם, שאדם הראשון אכל בשר שירד מן השמים, ובתוס' סנהדרין נו ב ד"ה אכל כתבו, שהאיסור על אדם הראשון היה דווקא להמית ולאכול, אבל מתה מאליה – שריא;
[106] בראשית ח ג;
[107] ס' העיקרים מאמר שלישי, פט"ו;
[108] ראה בספרו של מרן הראי"ה קוק, חזון הצמחונות והשלום. וראיה לכך מהנאמר בישעיה יא ו-ח, שגם חיות טורפות יאכלו רק תבן. אך מאידך – עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן – ב"ב עה א. וראה מה שכתב בנידון אאמו"ר בספרו חוקת הגר, קונט' התשובות סי' א;
[109] עשה לך רב ח"ה סי' מז; חוקת הגר לאאמו"ר, קונט' התשובות סי' א;
[110] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' הליכות שלמה ח"ב פ"ט הע' 54;
[111] חוקת הגר, שם;
[112] רמב"ם דעות ג א;
[113] שו"ת הר"י מיגאש סי' קפו, ובשו"ת הרשב"א ח"ג סי' שיט;
[114] רמב"ם יו"ט ו ח; מג"א סי' תקכט סק"ג. אמנם בשו"ת שאגת אריה סי' סה כתב, שבימינו אין שמחה בבשר, אך דעת רוב האחרונים שדין זה שייך גם בימינו – שע"ת או"ח סי' תקכט; יד אפרים יו"ד סי' א; שאילת ישורון ח"א סי' יט;
[115] שאילת ישורון שם;
[116] שבת עז ב. וראה גם ירושלמי ברכות ט ב, בשינויים קלים;
[117] ראה מהרש"א ח"א שם;
[118] ב"ק פ א;
[119] הרב ש. אבינר, חוב' אסיא, סה-סו, תשנ"ט, עמ' 69 ואילך. וראה שם נימוקיו בנידון;
[120] ראה בהרחבה על בעית השחיטה בימי השלטון הנאצי – ז. וורהפטיג, תורה שבעל פה, ה, תשכ"ג, עמ' קנא ואילך; י. שפרן, סיני, סד, תשכ"ט, עמ' קצ ואילך; עדות נאמנה ח"א; י.ת. באומל, סיני, צא, תשמ"ב, עמ' קנז ואילך; י. אבינרי, סיני, צב, תשמ"ג, עמ' קפד ואילך; השואה במקורות רבניים, עמ' 12 ואילך, ועמ' 57 ואילך;
[121] בין המחקרים וההוכחות המדעיות לכך יש לציין את ספרו של ד"ר יצחק דמבו, 1896; מחקריו של ד"ר יעקב לוי, ברלין, 1927-29; ד"ר ש. ליבען, פראג, 1927-30; ד"ר ישראל מאיר לוינגר, ציריך, 1961. כל העבודות הללו נכתבו בשפה הגרמנית. ישנן גם עבודות בנידון בשפה האנגלית. וראה עוד ביבליוגרפיה נרחבת על מחקרים בנידון בספר עדות נאמנה ח"א, תשל"ה; ח"ב תשל"ו;
[122] סוכם על ידי הרב ד"ר ישראל מאיר לוינגר בעדות נאמנה שם, ובספרו מזון כשר מן החי, עמ' 267 ואילך;
[123] וראה בשו"ת הר צבי חיו"ד סי' יא, שחברת 'צער בעלי חיים' דרשה שישחטו את הבהמות כשהן עומדות, והשוחט ישחט כשהוא עומד מתחת לצוואר והצוואר למעלה. ותשובתו של הגרצ"פ פרנק לא שלימה שם, ולא ברור אם הסכים להתיר דרך שחיטה זו. אכן, כאמור לעיל, יש עדיפות מבחינת הקהיית תחושת הכאב בשחיטה במצב של שכיבה;
[124] ראה שו"ת שרידי אש ח"א בשער בספר, עמ' ו ואילך; שו"ת יד רמה (פוקס) חיו"ד סי' עו; הגר"י טייטלבוים מסאטמאר, הובאו דבריו בשו"ת מקדשי השם ח"ב סי' לג; עדות נאמנה ח"א; שו"ת הגרי"א הרצוג חיו"ד סי' ח; שו"ת משפטי עוזיאל חיו"ד סי' א; שו"ת דברי חכמים חיו"ד סי' א; שו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' כז; שערי הלכה ומנהג ח"ג סי' ב; שערי משה לאאמו"ר ח"ב סי' נט. בעת מלחמת העולם השניה, כשהנאצים גזרו נגד השחיטה, נידונה שאלה זו במיוחד, ושנים מגדולי הדור ההוא התירו את ההימום באותו זמן – הגרח"ע גרודזינסקי והגרי"ל צירלסון – ראה שו"ת מקדשי השם ח"א סי' כו-כח; שו"ת שרידי אש ח"א עמ' ריט. אמנם היו מהרבנים באותה תקופה שאסרו את ההימום אפילו באותם תנאים – ראה תשובת הגר"י טייטלבוים מסאטמאר בשו"ת מקדשי השם ח"ב סי' לג; שו"ת משמיע שלום, בהקדמה. וראה עוד בשו"ת מהר"י שטייף סי' קל;
[125] רמ"א יו"ד סז ג;
[126] ט"ז שם סק"ב;
[127] שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תיד;
[128] ראה דרכ"ת שם סקכ"ח; שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' קפ;
[129] ב"מ לב ב;
[130] הרי"ף והגאונים, לפי דעת ריטב"א, שיטמ"ק ונימוק"י ב"מ לג א, כס"מ רוצח יג ט, מנ"ח מ' פ; הרמב"ם, לפי דעת כס"מ, אור שמח רוצח יג ט, ומנ"ח מ' פ (וראה ברמב"ם פיהמ"ש ביצה ג ד, ובמשנה תורה שבת כה כו, ובמו"נ ח"ג פי"ז, שמשמע מבואר שהרמב"ם סובר שצער בעלי חיים הוא מן התורה. וראה מה שכתב בנידון באור שמח שבת שם); מרדכי ב"מ פ"ב סי' רסג, וראה בחי' אנשי השם שם, אות מ; מאירי, ונימוק"י – ב"מ שם; רא"ש ב"מ פ"ב סי' כט; רבנו בחיי שמות בפסוקנו; ס' חסידים סי' תרסו; ס' חרדים, מ"ע התלויים בוושט; ס' החינוך מ' תנא, ומ' תקנ; רמ"א חו"מ רעב ט; לבוש או"ח שה יח; מג"א סי' שה סקי"א; ביאור הגר"א חו"מ סי' רעב סק"א, סקי"ג, וסקט"ז; ארעא דרבנן אות תקלו (וכתב שם "וכן פסקו כל הפוסקים", אמנם לא דק בזה, וכמבואר בהערה הבאה); שו"ע הרב, הל' עוברי דרכים וצער בעלי חיים, סע' ח; קיצושו"ע קצא א. וכן משמע מס' יראים סי' רסז. אמנם ביראים סי' שנב משמע, שצעב"ח דרבנן, עיי"ש;
[131] הרמב"ם, לפי דעת הפנ"י ב"מ לב ב ד"ה מדברי, והגר"א בהגה' הרא"ש ב"מ שם, וביאור הגר"א חו"מ סי' רעב סקי"א, ואור שמח שבת שם; עפרא דארעא בהגה' על ארעא דרבנן, ע' צער בע"ח אות עג. וראה באריכות בשד"ח מע' הצד"י סי' א, ובשו"ת יחוה דעת ח"ה סי' סד, שהביאו הרבה מהאחרונים הסבורים שלדעת הרמב"ם איסור צער בעלי חיים הוא מדרבנן. וראה עוד בפרמ"ג או"ח סי' תסח במשב"ז סק"ב. וראה מנ"ח מ' פ, שהביא סתירה בדעת הרמב"ם בין הל' שבת כה כו, לבין הל' רוצח יג ט. וכן דעת המרדכי ע"ז סי' תשצט, שצעב"ח מדרבנן. וראה בחי' הריטב"א ב"מ שם; שד"ח שם; פלפולא חריפתא ב"מ פ"ב סי' כט, הרפואה לאור ההלכה, כרך ב חלק ג, עמ' יא – רשימת נפקא מינות אם האיסור הוא מדאורייתא או מדרבנן;
[132] ראה שיטמ"ק ב"מ לב ב – "מיהו לא ידענא צעב"ח מדאורייתא מהיכא";
[133] בפסוקנו. וראה שבת קכח ב; ב"מ לב ב;
[134] רש"י שבת שם ד"ה צעב"ח; שיטמ"ק ב"מ לב א; לבוש או"ח שה יח;
[135] דברים כה ד. ראב"ד בשיטמ"ק ב"מ לב ב ד"ה תדע; מאירי ב"מ שם; ספר השלמה סופ"ב דב"מ; מושב זקנים לבעלי התוס', עה"פ דברים שם;
[136] במדבר כב לב. רמב"ם מו"נ ח"ג פי"ז; ס' חסידים סי' תרסו;
[137] במדבר כ ח;
[138] יום תרועה ר"ה כז א;
[139] תהלים קמה ט. הגה' חת"ס שבת קנד ב, וב"מ לב ב;
[140] שו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם סי' קסח;
[141] ראה שיטמ"ק ב"מ שם בשם הריטב"א, אליבא דרש"י, עיי"ש;
[142] תוס' ע"ז יג א ד"ה אמר; תוס' רבנו אלחנן, שם;
[143] שו"ת בית אפרים חיו"ד סי' עה;
[144] או"ה הארוך, סי' נט; שו"ת תרומת הדשן, פסקים וכתבים, סי' קה; רמ"א אבהע"ז ה יד. וראה באוצה"פ שם סקפ"ז. וראה גם בשו"ת חת"ס ח"ה (חו"מ) סי' קפה. וראה רד"ק, יהושע יא ט;
[145] שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' צב;
[146] ע"ז יג א, ובתוס' שם ד"ה אמר;
[147] ראה שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' מז;
[148] דברים כב א; ב"מ ל א; נמוק"י ב"מ סופ"ב; שו"ת הרדב"ז ח"ה סי' קסח;
[149] שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' עא; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שיב; שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קמה; שו"ת חלקת יעקב חחו"מ סי' לד; שו"ת עטרת פז ח"א כרך ג, חחו"מ סי' ט. וכן משמע משו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קצב. ומסתבר שההיתר הוא דווקא כאשר ריווח הממון איננו מעצם הצער של בעלי החיים, שאם לא כן מותר יהא למכור כרטיסים לצורך ריווח כדי לחזות במלחמת שוורים וכד';
[150] באה"ט יו"ד סי' כד סק"ח, בשם בית הלל; שו"ת יד הלוי חיו"ד סי' קצו; שו"ת אמרי שפר סי' לד; שו"ת בנין ציון ח"א סי' קח. וראה אור גדול על שבת כד א, שלדעתו שאלת היתר צער בעלי חיים להרווחת ממון היא מחלוקת ראשונים, עיי"ש;
[151] ויקרא טז כב;
[152] דברים כ ד;
[153] שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' פא-פג. ואף שחזר בו, לא היה זה בגלל איסור צער בעלי חיים;
[154] שו"ת רב פעלים ח"א חיו"ד סי' א;
[155] רמ"א אבהע"ז ה יד. והוא על פי או"ה סי' נט. וראה מה שכתב בנידון בשו"ת יד הלוי חיו"ד סי' קצו. וראה באוצה"פ שם סקפ"ז;
[156] אפי זוטרי אבהע"ז סי' ה סקכ"ה;
[157] אור שמח שבת כה כו;
[158] חי' אנשי השם על המרדכי ב"מ לב ב; שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קי; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' ז;
[159] ראה פרמ"ג או"ח סי' שח בא"א סקס"ח; אור שמח שבת כה כו;
[160] פרמ"ג יו"ד סי' כד בשפ"ד ס'"ח. וראה בשו"ת יביע אומר ח"ד חאו"ח סי' מד אות ד;
[161] דעת קדושים שם סי"ב; דברי שלום סי' נג;
[162] שו"ת אמרי שפר סי' לד; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ג סי' סה, בדעת החינוך. וראה בשיטמ"ק ב"מ לב ב, בשם הר"י מיגאש, שבשחיטה שייך איסור צער בעלי חיים, משמע שסובר שהאיסור חל גם בממית. ולשיטה זו צריך לומר שהיינו דווקא המתה שלא לצורך השתמשות בני אדם, אבל כל הנעשה לשימוש בני אדם – מותר, ולכן עצם השחיטה מותרת;
[163] ס' האשכול הל' שחיטה סי' י ס"ג; יש"ש ב"ק פ"י סי' לז; ט"ז יו"ד סי' קטז סק"ו; שו"ת עבודת הגרשוני סי' יג; שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' פג, ונובי"ת חיו"ד סי' י; גליון מהרש"א על יו"ד סי' יז סק"ד; שו"ת פנים מאירות ח"א סי' עה; שד"ח מע' הצד"י כלל ב; שו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' קסד; שו"ת חבלים בנעימים ח"א סי' מג; שו"ת שרידי אש ח"ג סי' ז; שו"ת הגרי"א הרצוג חיו"ד סי' ו אות א; שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' סח. המקור העיקרי לכך הוא חולין ז ב, במעשה רבי פנחס בן יאיר, אם כי משם משמע שיש איסור בל תשחית בהריגת בעלי חיים, עיי"ש. וראה בשו"ת תרומת הדשן ח"ב סי' קה, שהיה במקרה רבי פנחס בן יאיר גם איסור צער בעלי חיים, שכן החשש מהנזק של הפרדות היה חשש רחוק שלא הצדיק את הצער הכרוך בעיקורן, עיי"ש;
[164] שו"ת הרשב"א ח"א סי' רנב וסי' רנו-רנז; ברכ"י יו"ד סי' שעב סק"ב; שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' נג; מנ"ח מ' פ. וכן משמע מהפוסקים שכללו חיוב 'עזב תעזב עמו' גם לגבי בני אדם – רמב"ם סהמ"צ מ"ע רב, ול"ת רע; ס' החינוך מ' פ, ומ' תקמ-תקמא. וראה סמ"ע חו"מ סי' רעב סקי"ג;
[165] שו"ת חות יאיר סי' קצא; שו"ת שערי דיעה ח"ב סי' יא. וכן משמע משו"ת רדב"ז ח"א סי' תשכח, שאין דין פריקה וטעינה בבני אדם, וראה מה שכתב בזה בברכ"י יו"ד שם. וראה עוד בשאלה זו בשד"ח מע' צד"י כלל ג; שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' שיד;
[166] שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' קי. וראה משנה ב"ק ה ז, שעניין פריקה ועניין חסימה אף שכתוב שור, ה"ה כל בהמה חיה ועוף, ולפיכך כיוון שלומדים צעב"ח מפריקה או מחסימה, הוא-הדין שחל איסור צעב"ח על כל אלו;
[167] שו"ת שאילת יעבץ שם; שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' תשכו (והביא שם, שהאריז"ל לא רצה להרוג אפילו זבובים, עיי"ש). וראה ס' חסידים סי' תתלא;
[168] שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' מז. ופלא שלא הזכיר תשובת השאילת יעבץ, וגם לא דן מצד שאין איסור צעב"ח בהריגה – ראה לעיל;
[169] שו"ת הגרי"א הרצוג חיו"ד סי' ו אות א;
[170] שו"ת תרומת הדשן, פסקים וכתבים סי' קה; רמ"א אבהע"ז ה יד; שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קמה; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' ז. וראה עוד בשו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' מז;
[171] או"ה כלל נט דין לו; רמ"א אבהע"ז ה יד; שו"ת עבודת הגרשוני סי' יג;
[172] או"ה שם;
[173] שו"ת אמרי שפר סי' לד;
[174] שו"ת עבודת הגרשוני סי' יג; שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' עא; שו"ת בנין ציון ח"א סי' קח; שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' ל; שו"ת שרידי אש ח"ג סי' ז; שו"ת אמרי צבי סי' פה; שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' סח. וראה עוד בשו"ת קנין תורה בהלכה ח"ד סי' קכה;
[175] א. שטינברג, אסיא, א, תשל"ו, עמ' 263 ואילך;
[176] שו"ת חלקת יעקב שם;
[177] שו"ת שרידי אש, שם;
[178] ראה שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' סח. וראה לעיל, שלדעת רוב הפוסקים אין איסור צעב"ח בהמתתם;
[179] שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' צב;
[180] ברכות מ א; גיטין סב א; רמב"ם עבדים ט ח; סמ"ג עשין פז; חיי אדם מה א; מג"א סי' קסח סקי"ח. וראה בס' חרדים מ"ע התלויים בוושט, ובמעשה החמור שמביא מהאריז"ל, עיי"ש;
[181] שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' יג;
[182] שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' יז;
[183] ראה שד"ח מע' האל"ף, כלל יח, אות ק; שו"ת משברי ים לאאמו"ר סי' יג. וראה בפירוש אברבנאל עמוס ז טו – ולפי שרועי ישראל ומנהיגיו כולם רועי צאן כמו שנראה מן האבות וממשה ודוד, וזה להיות האמנות ההיא דומה להנהגת העם. וראה בשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' לב, שנסתפק בזה;
[184] ראה שו"ת שבות יעקב שם; שו"ת שאילת יעבץ שם. וראה עוד בב"י, ט"ז ומג"א או"ח קסז ז; שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' לב. וראה בס' שבת שבתון ספ"ג סקפ"ב, מה שהביא בשם הנצי"ב;
[185] מג"א סי' קסז סקי"ח, בשם ס' חסידים. וכן מבואר במעשה רבקה ואליעזר עבד אברהם, שהשקתה קודם את אליעזר ואחר כך את הגמלים – בראשית כד יח-יט, וכן בעניין השקיית בני ישראל במדבר – במדבר כ ח. וראה עוד בתו"ת במדבר פ"כ אות י; תורת הטור לאאמו"ר אות תקלב;
[186] ירושלמי כתובות ד ח; יבמות טו ג. וראה משך חכמה בראשית א יא;
[187] ראה בברכ"י סי' קסז סק"ח; יד אפרים יו"ד סי' קטז; ילקוט יוסף, הלכות הימים הנוראים, דיני ערב יוהכ"פ ס"ט;
[188] ילקוט יוסף שם;
[189] רמ"א או"ח רכג ו;
[190] מ"ב שם סקכ"ה;
[191] שו"ת מהר"ם רוטנברג (בלאך) סי' כז; שו"ת אור זרוע הל' שבת סי' פג אות יז; רמ"א או"ח שטז ב; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' י; גבעת שאול, פר' וישב (ורשא תרס"ב, מד ע"א); פחד יצחק ע' צידה; שו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' נז; אוצר המכתבים ח"א סי' שיז סק"ט. וראה רש"י ע"ז יח ב ד"ה קיניגון;
[192] שו"ת נובי"ת שם; שו"ת שמש צדקה שם. וראה דעת תורה יו"ד סי' כח אות טו, מה שכתב בנידון. וראה עוד דרכ"ת יו"ד סי' קיז סקמ"ד. על הציד מבחינה היסטורית-יהודית והלכתית – ראה נ. רקובר, קורות, ז, חוב' ג-ד, כסלו, תשל"ז. סיכום דיני צידה בשבת – ראה בס' שמירת שבת כהלכתה פכ"ז סע' לא-מה;
[193] שו"ת יחוה דעת ח"ג סי' סו;
[194] מ"ב סי' שלב סק"ו;
[195] אמנם נחלקו הפוסקים אם מותר לטלטל מוקצה משום צער בעלי חיים – ראה מ"ב סי' שה סק"ע; חזו"א או"ח סי' נב סקט"ז; שו"ת הר צבי חאו"ח סי' רה; שמירת שבת כהלכתה פכ"ז הע' צח;
[196] שבת נג ב; רמב"ם שבת כ יג; טושו"ע או"ח שה ח-ט;
[197] שבת נג ב; רמב"ם שבת כא ל; טושו"ע או"ח שלב ב ד;
[198] שבת קכח ב; רמב"ם שבת כה כו; טושו"ע או"ח שה יט;
[199] מג"א סי' שה סקי"א, בדעת הרמב"ם;
[200] מ"ב שם סק"ע, בשם פוסקים. וראה עוד בשו"ת אורח משפט סי' נה;
[201] שבת קנד ב; רמב"ם שבת כא ט; טושו"ע או"ח שה יח. וראה מ"ב סי' רסו סקכ"ד, וסי' שה סקס"ה. וראה בס' שמירת שבת כהלכתה פכ"ז הע' נח*, בשם הגרש"ז אויערבאך, שהדבר מותר גם אם מנענע הבהמה בשעת מעשה;
[202] רמב"ם וטושו"ע שם;
[203] שבת קנה ב; רמב"ם שבת כא לה; טושו"ע או"ח שכד יא;
[204] ערוה"ש או"ח שכד ב. וראה פרטי דינים בדרך האכלת בעלי חיים שונים בשבת בס' שמירת שבת כהלכתה פכ"ז סע' כה-כו;
[205] שו"ת מנחת יצחק, ליקוטי תשובות, סי' לו;
[206] שו"ת יביע אומר ח"ה חאו"ח סוסי' כו; שמירת שבת כהלכתה פכ"ז ס"ל;
[207] דעת קדושים יו"ד סי' כד סי"ב. וראה בגידולי הקודש שם, שהקשה מדוע לא יבוא איסור צעב"ח וידחה איסור דרבנן, כמו ביטול כלי מהיכנו;
[208] מ"ב סי' שלב סק"ו;
[209] מ"ב שם סק"ה;
[210] שש"כ פכ"ז סנ"ה;
[211] שש"כ שם סנ"ו, וכפי שמשמע מחיי אדם נט בנ"א סי' א, ומ"ב סי' שלב סק"ט. וראה מה שכתב בנידון בשו"ת משפטי עוזיאל מהדו"ת חאו"ח סי' נ אות ב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ב סי' ג אות ד;
[212] שבת צה א; רמב"ם שבת ח ז. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך ז, ע' דש, עמ' תשנט ואילך, במחלוקת הראשונים בגדרי האיסור. וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר ח"ב סי' כג;
[213] שו"ת מהר"ם בר"ב (דפוס לבוב) סי' שנ; רא"ש שבת פי"ח סי' ג, בשם מהר"ם מרוטנברג; טושו"ע או"ח שה כ;
[214] מג"א שם;
[215] מרדכי סוף שבת; טושו"ע שם, בשם י"א. וראה ביאור הגר"א שם סקי"ז; שו"ע הרב שם סכ"ט;
[216] תשובות הגאונים בשערי תשובה סי' רכא; שבלי הלקט השלם סי' קכג, בשם גאון;
[217] שבלי הלקט, שם. וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר ח"ב סי' ג; שש"כ פ"ל סכ"ח;
[218] ראה בנידון בשו"ת אחיעזר ח"ג סוסי' לד; חזו"א או"ח סי' נו סק"ד, ואיגרות החזו"א ח"א איג' צה; שו"ת משפטי עוזיאל ח"א חאו"ח סי' י-יא; שם מהדו"ת חאו"ח סי' מז-נ; קונטרס החליבה בס' קצות השולחן ח"ו; תשובת הראי"ה קוק, הובאה בתחומין, א, תש"מ, עמ' 7-6; שו"ת יביע אומר ח"ט חאו"ח סי' ל;
[219] חזו"א או"ח סי' לח סק"ד; אגרות החזו"א ח"ב באגרות לגרח"ע איג' יג;
[220] שש"כ פכ"ז סע' מח, והע' קנט. וראה עוד בס' שולחן שלמה סי' שה סקי"ז (ח-ט);
[221]<18>שו"ת יביע אומר ח"ט חאו"ח סי' ל אות י;
[222] שבת קיז ב, ביצה לז א, מחלוקת; רמב"ם יו"ט ב ד; טושו"ע או"ח תצח י. אך אין זה כלל קבוע, כמבואר בביצה כו א, לעניין בכור שנפל לבור;
[223] ביצה כג א; רמב"ם יו"ט ד טז; טושו"ע או"ח תקכג א. וראה ביאוה"ל שם ד"ה מסירים;
[224] מו"ק י ב; רמב"ם יו"ט ח טו; טושו"ע או"ח תקלו ג;
[225] קרן אורה מו"ק שם;
[226] מרדכי חולין פ"ב סי' תרד;
[227] אור זרוע סוסי' שפו. וראה ש"ך יו"ד סי' כד סק"ח ופרמ"ג שם בשפ"ד סק"ח. וראה בשו"ת יביע אומר ח"ד חאו"ח סי' מד סק"ד;
[228] רמ"א יו"ד כד ח. וראה בפרמ"ג שם בשפ"ד סק"ח; תבו"ש שם סקי"ג;
[229] שו"ת תולדות יעקב חיו"ד סי' לג;
[230] שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' צב;
[231] שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קמה; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' ז. וראה עוד באוצה"פ סי' ה סקפ"ז;
[232] ראה אוצה"פ שם;
[233] כנה"ג יו"ד רצז א; שו"ת רמ"ע מפאנו סי' קב; קיצושו"ע קצא ד;
[234] שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נח; פת"ש יו"ד רצז א; שו"ת רב פעלים חיו"ד ח"א סי' א;
[235] רמב"ם בכורות ב ה; טושו"ע יו"ד שטו ב;
[236] ערוה"ש שם שטו ה. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך יט, ע' טומטום, עמ' רלו הע' 759, מה שהעירו בנידון;
[237] שו"ת בנין ציון ח"א סי' קח, בשם הגאון מווירצבורג;
[238] שו"ת דעת כהן סי' קצב;
[239] חולין ז ב, במעשה רבי פנחס בן יאיר;
[240] דברים כה ד. וראה פרטי דינים של חסימת שור בב"מ פט א-צ ב; רמב"ם שכירות פרק יג; טושו"ע חו"מ סי' שלח;
[241] ב"מ לב ב; רמב"ם רוצח יג יג; טושו"ע חו"מ רעב י. וראה פרטי דינים של מצות פריקה בב"מ לב א-לג א; רמב"ם רוצח פרק יג; טושו"ע חו"מ סי' רעב;
[242] שו"ע הרב, הל' צעב"ח ס"ח; קיצושו"ע קצא ב;
[243] ס' חסידים סי' תרע;
[244] הרב ש. אבינר, תחומין, ו, תשמ"ה, עמ' 432 ואילך;
[245] הרב ש. רוזנפלד, תחומין, י, תשמ"ט, עמ' 258 ואילך. אמנם דבריו צ"ע לפי השיטות שצעב"ח מותר לצורכי ריווח ממון, וכן לפי השיטות שאין איסור צעב"ח בהריגתם.

 

* # *