אצבע

עד. אצבע

 

ולקחת מדם הפר ונתתה על קרנת המזבח באצבעך ואת כל הדם תשפך אל יסוד המזבח [שמות כט יב]

 

מקומות נוספים בתורה שבהם מוזכר אצבע במובן האנטומי:

ויקרא ד-ו,יז,כה,ל,לד (פר' ויקרא), ויקרא ח-טו (פר' צו), ט-ט (פר' שמיני), ויקרא יד-יד,טז,יט,כז (פר' מצורע), ויקרא טז-יד (אחרי), במדבר יט-ד (פר' חקת)

 

בכף היד יש חמש אצבעות, ולהם יש שמות נפרדים: זרת [1] או אצבע קטנה [2], קמיצה [3], אמה [4] או צרדה [5], אצבע [6], גודל [7] או אגודל [8] או בוהן [9]. קשרי האצבעות הם הפרקים [=חוליות] של חלקי האצבעות [10].

 

חז"ל מנו מספר מומים באצבעות:

אצבעות מורכבות זו על זו.

         אצבעות קלוטות, היינו אצבעות שמחוברות ביניהן [11].

         מי שיש לו שש אצבעות בידיו או ברגליו [12]. קיימים סוגים שונים של אצבעות יתירות: לעתים האצבע הנוספת נספרת עם שאר האצבעות על גב היד, ולעתים אינה נספרת, לעתים יש לה ציפורן, ולעתים אין לה ציפורן [13].

         במבנה הידיים נימנו מספר מומים הפוסלים כהן לעבודה: מי שיש בידו אצבע יתירה, ואם חתך את היתירה – כשר, אבל אם היה בה עצם, אפילו חתכה – פסול; מי שחסר אצבע מידו; מי ששתי אצבעות ידיו קלוטות עד למטה מן הפרק, ודווקא בפרק הראשון הסמוך לכף היד, ואם חתכן והפרישן עד למטה מן הפרק – כשר; מי שאצבעותיו מורכבות זו על גבי זו; מי שפיקה יוצאת מגודלו [14].

מקורות והערות

 

[1] שמות כח טז. ונקראת כך מלשון זערת, היינו קטנה וזעירה;
[2] מל"א יב י; שבת סד ב;
[3] היא האצבע שבה קומצים את המנחה;
[4] נקראת כך, כי היא משלימה את מידת האורך 'אמה', ששיעורה מהמרפק ועד קצה האצבע השלישית, שהיא הארוכה באצבעות כף היד;
[5] משנה יומא א ז. וראה שם במשמעות השם;
[6] שם זה משמש הן לאצבע השניה-המורה, והן לכל אחד מהאצבעות ביד וברגל (שמו"ב כא כ);
[7] יומא לח ב;
[8] שבת סב ב;
[9] שמות כט כ;
[10] סוטה לט ב, וברש"י שם ד"ה לכוף;
[11] וראה בכורות מה א, שניתן לחתוך ולהפריד בין האצבעות;
[12] זה היה מצבו של הפלשתי שהרגו יהונתן בן שמעה אחי דוד (שמו"ב כא כ), וכן מתואר איש כזה שבא לפני רבי טרפון (בכורות מה ב). וראה שם מחלוקת תנאים, אם זה יתרון או חסרון לאדם;
[13] נידה מט ב;
[14] בכורות מה א; רמב"ם ביאת המקדש ח יא. וראה בכס"מ שם. על המושג אצבע ביחס לקב"ה ראה מו"נ ח"א פמ"ו ופס"ו.

 

* # *