חרום ושרוע
צד. חרום ושרוע
כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע [ויקרא כא יח]; ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה [ויקרא כב כג]
פרשנות המקרא
תלמוד בבלי, בכורות מג ב: 'חרם' – חרום זה שחוטמו שקוע, חוטמו סולד, חוטמו בולם, חוטמו נוטף מנין תלמוד לומר 'או חרם'.
תורת כהנים: 'שרוע' – זה שנשמטה ירכו, פוקה יוצא מגודלו, עקבו יוצא לאחוריו, פרסתו רחבה כשל אווז מנין תלמוד לומר 'או שרוע'.
תרגום יונתן: 'חרם' – דלקי בחוטמיה; 'שרוע' – דמישתמיט יריכיה.
רש"י: 'חרם' – שחוטמו שקוע בין שתי העינים, שכוחל שתי עיניו כאחת; 'שרוע' – שאחד מאיבריו גדול מחברו, עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה, או שוקו אחת ארוכה מחברתה.
אבן עזרא: 'חרם' – הפך שרוע, והנה חרום מגזרת חרם; 'שרוע' – מגזרת מהשתרע.
רמב"ן: 'חרם' – ולשון חרום מלשון 'כל חרם אשר יחרם', 'והחרמתי עריהם', עניין חורבן, ויקרא חרום כי החוטם הדרת פנים כמו שאמר אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, ואשר אין חוטמו כשאר בני האדם צורתו חרבה.
רש"ר הירש: 'חרם' – ההוראה המקורית של חרם היא רשת דייגים, ומכאן החרם האוסר דבר בשימוש או המוציא את האדם מכלל החברה. חרם מצוי גם בהוראת השמדה וגרימת חורבן. בבכורות מג ב אמרו שחרום הוא מי שחוטמו שקוע בין עיניו, אך כשאר כל המומים האמורים במקרא הוא נאמר רק לדוגמה, והרי הוא כולל כל צורה משונה של החוטם וכו'; 'שרוע' – משורש שרע: למתוח ולהאריך. בבכורות מ א אמרו ששרוע הוא מי שנשתרבב לו ירכו, שאחת מירכותיו גדולה מחברתה.
מלבי"ם: 'חרם' – פירוש שחוטמו שקוע, החוטם נקרא אף וחרון, נקרא אף על שהיא צורת הפנים, נקרא חרון ונחיר על שמשם נתגלה הכעס, ובהיותו שקוע ואינו אף ר"ל צורת הפנים ואין בו רק הנחיריים נקרא חרום ושורשו חר, שכן בהרבה פעלים יתלו בה המ"ם לשם דבר וכו'; 'שרוע' – מלשון 'כי קצר המצע מהשתרע', הארכת הרגל יותר מן הצורך על ידי שנשמטה יריכו (עי' תוס' בכורות דף מ ד"ה שהשמטה).
חרום ושרוע יחידים במקרא
* # *
נחלקו תנאים במהותו של מום החרום: לר' יוסי הוא מי שבסיס חוטמו שקוע בין עיניו, וכשהוא כוחל עיניו יכול למשוך במכחול מעין לעין, ואין החוטם מעכבו; ולחכמים גם אם חוטמו שקוע בבסיסו, אף על פי שאינו כוחל שתי עיניו כאחת, הרי זה חרום [1]. צורה זו נקראת ברפואה אף אוכפי, והיא יכולה להיות מולדת, או משנית לשברים שלא התאחו כראוי, או משנית למחלות כמו צרעת, שחפת ועגבת.
שרוע הוא מי שאחד מאיבריו גדול מחברו, כגון אזנו אחת גדולה ואזנו אחת קטנה, במראה אבל לא במידה, היינו כשכולם רואים את ההבדל בעליל, ולא כשיש צורך למדוד [2].
מקורות והערות
[1] בכורות מג ב, וברש"י שם. הרמב"ם ביאת המקדש ח ז, פסק כחכמים, וראה בכס"מ שם. ועי' בשו"ת צמח צדק החדש, סי' עו אות ב. ועי' בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשפח, ובשו"ת אור המאיר סי' כח, שלעניין עדות להתרת עגונה אין די כשחוטמו עמוק, אלא צריך דוקא שיכחול שתי עיניו כאחת. וראה עוד באוצה"פ סי' יז סקקצ"ז אות ב;
[2] בכורות מ ב, ורש"י שם ד"ה לא. וראה בשו"ת צמח צדק החדש חיו"ד סי' רכו; ולפי תרגום השבעים 'שרוע' הוא מי שנקטעו אזניו – ראה בספרו של פרויס בתרגומו של רוזנר, עמ' 289.
* # *