שחפת, קדחת

צט. שחפת, קדחת

 

אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם [ויקרא כו טז]

 

פרשנות המקרא

 

רש"י: 'השחפת' – חולי שמשחף את הבשר דומה לנפוח שהוקלה נפיחתו ומראית פניו זעופה; 'הקדחת' – חולי שמקדיח את הגוף ומחממו ומבעירו.

 

אבן עזרא: 'את השחפת ואת הקדחת' – חליים ידועים וכו' ורבים אמרו כי השחפת והקגדחת שניים חוליים בזרע כמו השדפון והירקון כי כן כתוב בעבור וזרעתם לריק ואין צורך כי פירושו שיבואו להם חליים ואם באו שוללים לכפרים יאכלו הזרע כי אין מי שיצא אליהם לגרשם.

 

רש"ר הירש: 'השחפת' – נגזר משורש שחף שהוא קרוב לסחב ולסחף. שחפת היא מצב של חולשה שבה אדם כביכול נגרר ונסחב. הוא סוחב את עצמו באדמה ואין לו כוח לשאת רגליו בהליכה מאוששת.

 

מקומות נוספים בתורה שמוזכרים בהם שחפת וקדחת:

דברים כח-כב (פר' כי תבא)

 

* # *

שחפת הוא חולי שמשחף את הבשר, דומה לניפוח שהוקלה נפיחתו, ומראית פניו זעופה [1]. על פי תיאור זה, הכוונה למצב הגופני הירוד ביותר לאחר רעב ממושך [2]. אכן, אין עדות במקרא ובחז"ל שהכוונה למחלה הנקראת בשם זה בעברית המודרנית, היינו מחלה זיהומית מדבקת מוגדרת, אשר נגרמת על ידי חיידק מיוחד.

מקורות והערות

 

[1] רש"י בפסוקנו. וראה בא"ע שם, שכתב שהוא חולי ידוע, אך לא פירשו;
[2] וראה שבת לג א, אחת הצורות של הדרוקן מתאימה לבצקת הכללית בזמן רעב.

 

* # *

חום גוף גבוה הוא סימן שכיח במחלות רבות, ובעיקר במחלות זיהומיות. במקרא ובתלמוד מצינו מונחים שונים לחום גוף גבוה, אך ברוב המקרים לא ניתן לזהות באמצעותם מחלות מוגדרות.

בתורה מצינו את המונחים הבאים למחלות חום: קדחת, דלקת, חרחר [1]. דלקת בשפה העברית המודרנית מתייחסת לשם כללי בפתולוגיה, המציין תגובה רקמתית לגירויים הגורמים נזק בגוף, ובין יתר הסימנים של הדלקת כלול גם חום מקומי. אך בהקשר המקראי מדובר במחלת חום.

חרחור – יש שמשמע ממנו שאין המונח מתייחס למחלת חום [2]; ויש מי שפירש את המונח כמתייחס למחלת חום [3]. יש מי שכתב, שכל המונחים הללו מתייחסים לדרגות הולכות וגדלות של מחלות חום [4]; ויש מי שכתב, שקדחת היא חום יום-יומי, ודלקת היא חום שלישוני או רביעוני. לפי פירוש זה מדובר בשתי צורות של מחלת קדחת-הביצות.

בתלמוד מצינו מספר מונחים למחלות חום, שברובם קשורים למושגי חום: אש, שמש, חמה, וחלקם קשורים לתופעת הלוואי של מחלת חום שהיא צמרמורת.

שלוש צורות של חום עם צמרמורת וסימור שיער מתוארות בתלמוד: צימרא ברא [5]; צימרא גוונא [6]; אשתא צמירתא [7]. צורה זו נחשבת למחלה מסוכנת, שמותר לחלל עליה את השבת [8], וכמו כן מותר להאכיל חולה כזה מפירות ערלה [9].

אשתא דגרמי [10] – הכוונה למחלת חום הגורמת לכאב עצמות [11].

חמה [12] – חום גבוה. שם זה לקוח מכינוי השמש, שהיא חמה ביותר.

שמשא בת יומא, שמשא עתיקתא [13] – הדימוי לשמש מובן, לפי שהשמש היא חמה ביותר.

בטיפול במחלות חום, הבדילה  הגמרא במשך הזמן של החום: יום אחד, שני ימים, שלושה ימים, או חום ממושך. יתכן שמדובר כאן במחלת קדחת-הביצות, עם חלוקה קלינית לפי קצב ההתקפים של גלי החום [14].

תלגא [15] – כנראה מדובר בחום עם צמרמורת וחיוורון, או חום שנובע מצינה וקור, שכן תלגא הוא מלשון שלג, שהוא קר ולבן.

אחילו [16] – חום שגורם לכאבי עצמות. אולי הכוונה לחום המלווה דלקת עצמות.

יש חום גוף שנחשב לטבעי, ולא מרמז על מחלה כלשהי, והוא נקרא צמרא [17].

חום גבוה בחורף מעיד על מחלה קשה יותר מאשר בקיץ [18]. יש מי שכתב, שמדובר על עוצמת המחלה [19], אך אולי יתכן לפרש שמדובר על שכיחות המחלה, אמנם מחלות חום שכיחות יותר בחורף.

בדרך כלל מהווה חום גבוה סימן למחלה, וגם כיום מהווה חום גבוה סימן מחשיד למחלה, שיכולה להיות מסוכנת, ושצריך לחלל בגללה את השבת, אלא אם כן הוכח על ידי רופא אחרת [20]. יש שראו בחום שליח של מלאך המוות [21]. לעומת זאת, יש שחום נחשב לגורם חיובי, שכן החום נחשב ככוח מזין [22], ובתור שכזה הוא יעיל לפחות ששה ימים, אך לא יותר משנים עשר יום [23]. מחז"ל היה מי שסבר שהחום מגין על הגוף [24], ואולי זה במובן של ביטוי למנגנון הגנה של הגוף מפני פלישת גורמי מחלה.

הדיבור קשה לחולים עם חום גבוה [25].

מקורות והערות

 

[1] דברים כח כב. קדחת מוזכרת גם בפסוקנו;
[2] תרגום יונתן, דברים שם;
[3] רש"י דברים שם. ואולי הוא דומה למה שנאמר במשנה טבול יום א ג, שהכוונה לחלק שנחרך ונשרף בככר לחם בעת האפיה, והוא לשון חום ואש; [3] א"ע, דברים שם;
[4] היינו מחלת המלריה. שם המחלה נגזר משתי מילים איטלקיות שפירושן אוויר רע. בלשון העברית המודרנית נקראות כל צורות המחלה הזו בשם קדחת-הביצות. המחלה נגרמת על ידי מינים שונים של הפרוטוזואה  פלסמודיום, אשר מועברים לאדם על ידי עקיצת יתושי אנופלס. המחלה מתבטאת בעיקר בהתקפות מחזוריות של צמרמורות, חום גבוה, והזעה מרובה, ומלווים בתשישות כללית. קדחת שלישונית מאופיינת בהתקפות של גלי חום המופיעות כל 48 שעות; קדחת רביעונית מאופיינת בהתקפי חום המופיעים כל 72 שעות; צורה אחרת היא התקפי גלים של חום בצורה בלתי סדירה, ולעתים חסרה מחזוריות מוגדרת. המלריה היתה מוכרת היטב בעולם העתיק, והיפוקרטס כבר הבדיל בין הסוגים הקליניים השונים של המחלה;
[5] גיטין סט ב;
[6] גיטין שם;
[7] שבת סז א; פסחים כה ב; ע"ז כח א;
[8] ע"ז כח א; רמב"ם שבת ב ה; טושו"ע או"ח שכח ז. וראה במ"ב שם סקי"ט, שזיהה מחלה זו כטיפו"ס וכדומה;
[9] פסחים כה ב. רש"י תירגם מלויי"ד, כלומר מיחושים או מחלה באופן כללי, וכאן הכוונה למחלת חום, וכן תירגם אישתא דגרמי;
[10] ברכות לב א;
[11] אולי הוא זהה למושג אחילו – ראה להלן;
[12] ע"ז כח ב; בראשית רבה יט א;
[13] גיטין סז ב;
[14] ראה לעיל בתיאור המלריה. וכן נראה בעניין אשתא תלתא – שבת סז א; אשתא בת יומא – שבת סו ב; סנהדרין מז ב. וראה בערוך, ע' אש (א);
[15] גיטין סז ב;
[16] ברכות לב א; גיטין ע א. וראה שם על הסיבות להופעת מחלה זו;
[17] פסחים נה ב; חולין נא א. אך ראה לעיל שיש צמרא שהוא סימן למחלה;
[18] יומא כט א. ואגב, הלשון 'סתו' במקרא (שה"ש ב יא) ובחז"ל פירושו חורף, כפי שפירש"י בשה"ש שם וביומא כן, ולא כפי שבימינו מכונים החדשים תשרי-כסלו, שהם העונה שבין הקיץ לחורף;
[19] רש"י שם;
[20] ראה שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' קכט; שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' טו פ"ז אות ג; שמירת שבת כהלכתה פל"ב סי"א, ופל"ג ס"א;
[21] נדרים מא א;
[22] יבמות עא ב; סנהדרין קח ב;
[23] סנהדרין שם. וראה ברש"י שם ד"ה אין לך;
[24] נדרים מא א-ב;
[25] נדרים מא א, לפי גירסת הרא"ש והגר"א.