נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

הקדמה לשו"ת "עמק הלכה-אסיא",

, "הקדמה לשו"ת "עמק הלכה-אסיא"," שו"ת עמק הלכה אסיא, א (תשמ"ו), עמ' 1-3.

הקדמה לשו"ת "עמק הלכה-אסיא",

הקדמה

בהודיה לצור העולמים, מגישים אנו לציבור התורני את הכרך הראשון של שו"ת "עמק הלכה-אסיא", הדן בהלכות המעשיות הנוגעות לחידושי הרפואה ושירותי הבריאות בעידן החדש.

דורנו, דור המאספים ייקרא. מרובים בו ספרי המאספים למיניהם, מן האנציקלופדיה התלמודית ועד ספרי הלכה מכונסים, דרך "תורה שלמה", ועוד כהנה וכהנה, עד שיכול אדם לשבת בבית-המדרש ולהגיע לעיון במקורי ההלכות והדינים בזמן מועט. גם בתחום של הלכה-למעשה יש כיום אוספים, כדוגמת "אוצר הפוסקים", ואולם, אם ישנם יוצאים מן הכלל הראויים לשבח, הנה חשים אנו בחסרון הגדול של העדר שימת דגש ראוי על שילוב שני המקצועות, דהיינו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ובדין שבעיה זו תעיק על שוחרי קיום ההלכה והרוצים שתהיה מיושמת בכל ענפי-החיים, לרבות ההתפתחויות הרבות והחידושים הצצים במהירות רבה כל כך בתחומי המדע והטכנולוגיה והשפעתם כה מרובה על חיינו.

אמת הדבר, כי בעיה זו איננה חדשה, וכבר בימים קדומים התחבטו בה גדולי ישראל, ואולי הד לכך נמצא בנאמר בגמ' (שבת, קלח 🙂 "כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל, כי כתיב ונעו מים עד ים, ומצפון עד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ד' ולא ימצאו. דבר ד' זו הלכה, עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה או טהורה ואין מבין". ולמה אין מבין, אעפ"י שלכאורה הכל כתוב בתורה ובמשנה? "מסתפקא להו הא דאמר ר"א בר אהבה. רשב"י אומר, ח"ו שתשתכח תורה מישראל, אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש דבר ד' ולא ימצאו, שלא ימצאוּ הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד".

שתי השיטות של תנאים בשמועה זו משקפות שתי תקופות בתולדות ימי עמנו. כשנכנסו רבותינו ליבנה, אחר הסיוט האיום של חורבן המקדש ובראשית שיקום חיי הדת ביבנה, הסיקו מסקנות לגבי עתידה של האומה גם לטווח ארוך, ואזי אמרו "עתידה תורה שתשתכח מישראל", ולכאורה, נבואה שחורה זו בלתי נסבלת היא. האמנם? האם אפשר לצייר בנפשנו קיום עם ישראל ללא תורה, שהיא הבטחת נצחיותו? והברית מה תהא עליה? לפיכך הוסיפו מיד, לא שהתורה עצמה תשתכח, שהלא ודאי יהיו בתי מדרשות ובתי כנסיות – ומה יעשו שם אם לא בלימוד התורה? אלא, תורה במובן של הוראה תשתכח מישראל. הספק יתגבר ומלה ברורה לא תישמע, והעם יישאר כצאן בלי רועה ובלי רואה. וכאשר הספק משתיק את כח ההוראה, והעדר ההוראה מעודד את שגשוג הספק, והספקנות מגבירה את חוסר הבטחון, הרי זו היא היא שיכחת התורה למעשה.

כן חזו רבותינו כשנכנסו ליבנה. מבשרם ראו כי התורה אמנם תתקיים, אבל בלי סנהדרין ובלי כח השיפוט – הסכנה לקיום האומה במקומה עומדת. אולם, רשב"י לא כן סבר. הוא שחי שנים רבות אחר יבנה, ידע לקבוע על סמך עובדה היסטורית ממשית ובדוקה, כי רבותינו ביבנה הם עצמם הוכיחו שאפשר לחדש פסיקה והוראה, אפילו בהעדר סנהדרין בלשכת הגזית; הוא ראה לפניו המשכה של הוראה ורציפותה כדבעי, ולפיכך עמד והכריז : חס ושלום שעתידה תורה, אפילו במובנה הצר של הוראת ההלכה, שתשתכח מישראל, אלא, דא עקא, שאם כי יש "משנה ברורה", תורת העיון, ויש "הלכה ברורה", תורת ההוראה והשיפוט, אבל אינם נמצאים במקום אחד! חסר לנו הקשר הישיר והאינטימי בין חכמי העיון המופשט וחכמי ההוראה, הלכה למעשה, וכאילו התורה נעשית לשתי תורות.

*

התורה לא נשתכחה. זכינו וגם בדורנו אנו, עם כל הבעיות והאתגרים שבהם עלינו להתמודד – לא חסרים לנו בני-תורה ובני-עליה. ישנם גם מורי-הוראה יושבי על מדין, המוכנים לפסוק הלכה באופן ברור. ואולם, משנה ברורה והלכה ברורה במקום אחד – זה עדיין חסר לנו. יש לנו מאגרים עשירים של לומדים ענקיים בתורת העיון, ויש לנו – אם במידה פחותה מזו – רבנים ודיינים פוסקי הלכות, דבר ד' זו הלכה, אבל בין העיון והמעשה קיים פער; משנה ברורה לחוד והלכה ברורה לחוד, על כן מוטל עלינו לעודד תלמידי-חכמים שיעסקו יותר וידגישו יותר את לימוד התורה, באופן של לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, בפרט כשבאים לדון בשאלות החדישות, שבכדי לפתור אותן צריכים לעקוב אחר שרשי הדברים בש"ס, ראשונים ואחרונים. ואם כך הדבר בכל התורה כולה, מכל-שכן בהלכות רפואה, שכן באלה לא תמיד ניתן להחמיר מספק. לעתים קרובות נמצא חומרו קולו, וחיי-אדם נשקלים ונקבעים עפ"י הפוסקים, לכאן או לכאן, ואם לא יבינו אל פעולות ד' נמצאנו ח"ו מתחייבים בדיני-נפשות.

לכן רחש לבי דבר טוב, להקים "קרן עמק הלכה", כדי לעודד תלמידי-חכמים לברר וללבן הלכות אקטואליות, הנוגעות לבעיות מעשיות שהציבור נזקק להן ולפתרונן, וזכינו להגיש לפני מלכים, מאן מלכי רבנן, סידור דברים, דבר דבור על אופניו, ואף שאין כוונתנו לפסוק ולהורות עפ"י הדברים הנדפסים כאן, שכן הדבר מסור למורי-הוראה די בכל אתר ואתר, תפילתנו שעצם העלאת הדברים ובירורם תתרום בס"ד ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים.

בכרך זה מובאים בעיקר מאמרי הלכה של חתני פרס עמק הלכה, חלקם מבית-מדרשו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א, ראש כולל "בית דוד" בחולון, אשר עודד את טובי האברכים ליטול חלק במשימה קדושה זו וללבן סוגיות חשובות בהלכות רפואה. ולקיים אל תמנע טוב מבעליו, גם פריו נתן בעתו, מספר ענינים שליבן בשיעוריו הידועים לציבור הרופאים בא"י.

"קרן עמק הלכה" אפשרה את המימון לעוסקים במלאכת-הקודש, הן במסגרת הכולל והן במסגרת פרסי עמק הלכה. על החומר ההלכתי-רפואי עברו גם חכמי רפואה בני תורה ויראי-שמים במסגרת שיתוף-פעולה עם המכון ע"ש ד"ר שלזינגר ז"ל לחקר הרפואה עפ"י התורה, כדי לנפות הדברים מאי-דיוקים אפשריים בתחומי הרפואה החדשים.

"קרן עמק הלכה" ע"ש מו"ח הגאון האדיר הרב יהושע בוימל ז"ל, בעל שו"ת עמק הלכה, בשיתוף עם המכון ע"ש ד"ר שלזינגר, ליד המרכז הרפואי "שערי צדק", הם האכסניא המשותפת המוציאה לאור את הספר במתכונתו הנוכחית.

יהא ספר זה מזכרת נצח למו"ח ז"ל וגם לאחיו הגדולים, שהיו מגדולי התורה בגליציה, ה"ה אאמו"ר הגאון הצדיק הרב יואל משה בוימל, אב"ד קרושצ'ינקו, שנפטר בגיל נא, כאשר חזה מראש עוד בהגיעו לגיל מ"ז, כמבואר בקונטרס ג' דורות, והיה לפלא; הרה"ג ר' נפתלי בוימל מח"ס אמרי שפר, נפטר ד' ניסן, זקן ושבע ימים; הרה"ג מאיר רפאל בוימל, אב"ד לונצק, שנספה בשואה הי"ד. ואחרון אחרון, אחי מחמדי העילוי המצויין, הרב יהושע בוימל הי"ד, מבחירי תלמידי מרן הגר"מ שפירא מלובלין, שיצאו לו מוניטין בעולם התורה עוד בהיותו בן י"ח כאחד מבני עליה, שרבים ניבאו לו גדולות, ונספה בשואה בגיל 29 יחד עם אשתו ומשפחתו הי"ד, בי"ח חשון תש"ב.

הרב יוסף מרדכי בוימל

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.