נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

כוננות בתחנת עזרה ראשונה בשבת

רוט, אהרן. "כוננות בתחנת עזרה ראשונה בשבת" שו"ת עמק הלכה אסיא, א (תשמ"ו), עמ' 169-171.

כוננות בתחנת עזרה ראשונה בשבת

הרב אהרן רוט

כוננות בתחנות עזרה ראשונה בשבת

כתב הנודע ביהודה (יו"ד מ"ת ר"י) שכאשר אין חולה לפנינו אין היתר לעבור על איסור מפני החשש שמא יזדמן חולה שצריך לזה. שא"כ כל מלאכות הרפואות והכנת כלים לרפואה תהיינה מותרות בשבת, שמא יזדמן היום או בלילה חולה שיהיה צריך לזה, וההיתר לחלל שבת על ספק פיקו"נ הוא רק כשיש ספק נפשות לפנינו כגון חולה או נפילת הגל.

ומ"מ י"ל שזה אמור לאדם רגיל, שאין סיבה להניח שיזדמן לפניו חולה שיש בו סכנה, אבל רופא או תחנת עזרה ראשונה, שמצוי שבאים לפניהם חולים מסוכנים, מותר להם להתכונן לזה גם בשבת, כשנחוץ. וכן שמעתי אומרים בשם החזו"א.

אכן, קיים סוג של כוננות שבו יש להסתפק טובא:

במקומות שהתחנה משרתת רק מספר קטן של אנשים, וכולם בחזקת בריאים, אין סיבה לחשוש שדוקא בשבת זו יחלה אחד מהם במחלה מסוכנת. לכאורה, מקום כזה הוא בגדר אין חולה לפניך, ואסור לעשות בו מלאכה. אבל, פסק דין זה נוגע לתחנות רבות כאלו, ואם יהיה אסור לכולן להתכונן לסכנה, קיים חשש סביר, שבתחנה אחת יחסר טיפול לחולה מסוכן. וכן, אם לא יהיו מוכנים לסכנה במספר רב של שבתות, יש להניח שגם בכל תחנה בפני עצמה, עלול יהודי לבוא לידי סכנה, באחת השבתות.

ומעתה יש לדעת, האם מתחשבים בכל חילול שבת כספק בפני עצמו, וא"כ אין חולה לפנינו, ואסור לחלל שבת בשבילו, או מצרפים את כל התחנות, ואת כל השבתות, לספק אחד, וא"כ הוא ספק פיקו"נ, ומצוה לחלל את השבת כדי למנוע אותו.

מצאנו כמה הלכות שיש להן שייכות לשרשי השאלה הזו:

כתב השו"ע שכ"ט ו', ז': עכו"ם שצרו על עירות של ישראל, אם באו על עסק ממון אין מחללים עליהם את השבת וכו' יש מי שאומר שבזמן הזה אפי' באו על עסקי ממון מחללים שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו, יהרגנו והוי עסקי נפשות. וכתב ע"ז המגן אברהם (שם אות ה') וצ"ע דיניחנו ליקח הממון ולא יחלל שבת. ואפשר כיון שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו חיישינן שמא יעמוד אחד נגדם ויהרג, ולכן מחללים אבל באדם יחיד יניח ליקח ממונו ולא יחלל שבת.

והנה מהלשון "חיישינן שמא יעמוד אחד נגדם", משמע שלגבי כל אחד מאנשי העיר, בפני עצמו, לא היה צריך לחשוש שמא יעשה שלא כדין ויסתכן, ורק לגבי כל אנשי העיר ביחד, יש לחשוש שמא אחד מהם יסתכן, רואים מכאן שאפי' במקום שאין לחוש לכל פרט בפני עצמו נחשב צירוף של פרטים רבים כאלו ל"סכנה לפנינו", ומותר לחלל שבת בכה"ג.

כיוצא בזה כתב שירי כנסת הגדולה הובא במ"ב של"ד (ע"ג) שמותר לכבות דליקה שפרצה בשבת כיון דאפשר שאם לא יכבוה לא יחסר מהיות שם בעיר זקן או חולה שאין יכול לברוח ותבוא הדליקה עליו. משמע שלגבי כל בית בפני עצמו לא היינו צריכים לחשוש שמא נמצא בו חולה שאינו יכול לברוח, כי כולי עלמא בחזקת בריאים וגם אין דרך בני הבית לשכוח אותו שם, אבל כיון שאם לא יכבו את הדליקה היא עלולה להתפשט בכל העיר, יש מקום לחשוש שבתוך ציבור גדול יקרו דברים שאין צריך לחוש להם בבית אחד.

אבל אין ראיות אלו מספיקות לשאלתנו, כי כאשר הוא מגרש את הנכרים שלא יבואו לעיר או מכבה את הבית הבוער ומציל את כל העיר מדליקה, נעשה חילול השבת הזה לצורך פיקו"נ, ולכן לא אכפת לו אם אין אנו יודעים באיזה בית היתה הסכנה עלולה לצמוח. דיינו שאנו יודעים שבלא חילול השבת הזה יש חשש סביר שאדם מישראל עלול להסתכן ח"ו. אבל אין מכאן ראיה להתיר חילול השבת שיש להניח שלא יועיל להצלת נפשות, בפני עצמו, ורק מפני שיעשו עוד חילולי שבת רבים אחרים מסתבר שיהודי ינצל ע"י אחד מהם. ובכה"ג אולי דנים כל מעשה בפני עצמו וכלפי מעשה איסור זה, אין חולה לפנינו.

דבר קרוב יותר לנידון דידן הראני הגר"י זילברשטיין שליט"א בתשובות ר' יהושע ליב דיסקין זי"ע קונטרס אחרון סי' ס'.

כתוב בסנהדרין כו. שר' ינאי הכריז פוקו וזרעו בשביעת משום ארנונא. הקשו בתוס' וא"ת ומשום ארנונא התירו לחרוש ולזרוע דהויא איסורא מדאוריתא. וי"ל דמיירי בשביעית בזה"ז דרבנן. אי נמי י"ל דפיקו"נ הוא, ששואל להם המלך מס ואין להם מה יפרעו ומתים בתפיסת המלך.

כתב ע"ז מהרי"ל דיסקין: נ"ל שלא אמרו זה כי אם בגזירה כללית שיתכן שימצא בהם אנשים שימותו, והוי חשש סכנת נפשות ממש אבל בפרטות, לפדות איש אחד ודאי לא חיישינן לסכנה דהאי יחיד שימות בתפיסה יעו"ש.

עכ"פ מוכח מדברי מהרי"ל דיסקין, שאע"פ שכל חרישה בפני עצמה לא היתה נחשבת כמצילה מסכנת נפשות כי לגבי כל אחד ואחד בפ"ע אין התפיסה פיקו"נ, בכל זאת, מכיון שציבור גדול נמצא בסכנה הזו יש לחשוש שמא אחד מתוכם ימות. וא"כ לכאורה ה"ה בנד"ד אע"פ שבכל תחנת עזרה ראשונה בפני עצמה לא צריך לחשוש לסכנה, מ"מ מכיון שבין כל התחנות קיים חשש גדול של סכנה, יהיה מותר לכל אחת מהתחנות לעשות מלאכה בשבת כדי להנצל מזה1 .

והנה המשנה ברורה סי' של"ד ס"ק ע"ו הסתפק האם מותר לכבות דליקה כאשר היהודי חייב כסף לגויים ואם ישרף רכושו לא יהיה לו מה לשלם, ויש ספק שיתפסוהו הגויים. וכתב שיש לצדד בזה. אבל אין זה מנוגד לדברי מהרי"ל דיסקין כי יש לומר שהמשנה ברורה הסתפק רק בכיבוי שהוא מלאכה שאצל"ג ומותרת במקום צער2 .

ועדיין יש לעיין כי אולי במקום שרואים לפנינו סיבת סכנה, צריך לחוש לה ולבדוק מה עלול לצמוח ממנה בכל האופנים והצירופים, אבל אם כעת אין שום רעותא לפנינו3 וגם לא קיים חשש סביר שדוקא מעשה זה נחוץ לפיקוח נפש, אולי אין לנו סיבה מספקת להתיר… להתחיל לחפש ולבדוק מה עלול לצמוח ממעשים רבים מסוגן ולצרף אותם ולחשוש להם4 .

 

1 . וראה ספר אסיא ד' עמ' 65 הערה 5, דוגמאות למצבים הנחשבים פיקוח נפש לגבי רבים אע"פ שלא היו נחשבים כפיקוח נפש עקב חשש יחיד. – העורך

2 . ראה כתובות ס. "גונח יונק חלב בשבת.. ובמקום צערא לא גזרו רבנן". – העורך

3 . אך ראה ב"י יו"ד סי' קע"ח שהתירו למקורבים למלכות לעבור על לאו מן התורה (לחד תירוץ) משום הצלה שיכולה לבוא על ידיהם אם תגרם ח"ו גזירה על ישראל, אף שכעת עדיין אין סכנה לפנינו. וראה הערה 1. – העורך

4 . ויש לעיין בעוד נקודה: במסכת ראש השנה דף כ"א: במשנה, מבואר שר"ג התיר ליותר

מארבעים כיתות של עידי קידוש החודש, לחלל את השבת (מאירי) ולבוא ולהעיד לפני בית הדין בירושלים. ואע"פ שהיה ידוע שלא יהיה בהם צורך לקידוש החדש הזה, הוא חשש שיהיו נכשלים לעתיד לבוא. ואם לא יקבלו אותם הפעם, לא ירצו יותר לבוא ולהעיד, גם כשיהיו נחוצים באמת. וביאר השאלת יעב"ץ ס"ס קל"ד, שטעם ההיתר הוא, שהתורה מסרה לחכמים לקבוע מה נחוץ לקידוש החודש, וכל מה שהם יחליטו, נכלל בהיתר של "במועדו ואפי' בשבת". וקשר את ענין קידוש החודש וענין פיקו"נ זה בזה. משמע מדבריו, שבלא כוחם היפה של החכמים, חששות כאלו אינן נחשבות בגדר פיקוח נפש, ומה שעתיד להתפתח ע"י אכזבתם של העדים, הוא רק עתידות רחוקות, ואין זה בגדר "חשש שלפנינו". ובאמת, במקומות שמצינו שהותרו איסורים מפני חשש שלעת"ל, כתובים הלשונות "התקין" "התקינו" וכדו', כי בלא תקנת בי"ד אין זה בגדר פיקו"נ. עוד משמע מדבריו, שהחכמים שיכולים לקבוע חששות כאלו, הם החכמים שיש להם כח לעקור דבר מהתורה בשוא"ת, ולפעמים אפי' בקו"ע יעו"ש.

והנה, החששות של נמצאת מכשילן לעת"ל, אינם דומים ממש לשאלתנו, כי מצד אחד, אם הדין הוא לצרף את החששות של כל תחנות העזרה ראשונה לספק אחד, יש כאן סכנת נפשות כבר עכשיו, ואין זו רק התפתחות של עתידות, כמו בחששות של "נמצאת מכשילן". ומאידך, אפי' אם בנידון דידן אין מצרפים את החששות זל"ז, ומשיבים כל אחת מהן כבלתי נחוצה לפיקו"נ, מ"מ יש לומר שמעשים שבאים למנוע תקלות לעת"ל, נחשבים כמועילים בעצמם לפיקו"נ, כי הם עצמם מונעים את המצב המסוכן. ואין זה דומה למקום, שהמעשה הזה בפני עצמו אינו נחוץ כלל לפיקו"נ, ורק אי אפשר למצוא את המקרה המסוכן בלעדיו. על כן אי אפשר להכריח משם לעניננו, לא איסור ולא היתר.

אבל אע"פ שאין משם הכרח גמור, יש לעיין אם דברי היעב"ץ לענין חששות דנמצאת מכשילן לעת"ל, הם בנין אב, שהיחיד צריך להתחשב רק בסכנה שלפניו, ואת ההשתלשלויות והצירופים העקיפים והמורחבים מסרה התורה רק לחכמים. ואולי, גם צירוף חששות רבים, שבכל אחד מהם אין חולה לפנינו, בכלל זה.

וא"כ יתכן, שא"א ללמוד ממש"כ בגמרא, שמותר לחרוש בשביעית מפני הגזרה הכללית של ארנונא ותפיסת המלך, למקרים אחרים שנתחדשו בזמן הזה. כי אולי כח זה מסור דוקא לחז"ל, ואנו איננו יכולים לקבוע דברים כאלו בעצמינו. וצריך תלמוד.

[וראה הערה 1 ובמראי המקומות הנוספים באסיא שם עמ' 69 – העורך]

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.