נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

שוטה – הגדרתו ומעמדו ביחס לדיני פיקוח נפש

זילברשטיין, יצחק. "שוטה – הגדרתו ומעמדו ביחס לדיני פיקוח נפש" שו"ת עמק הלכה אסיא, א (תשמ"ו), עמ' 210-216.

שוטה – הגדרתו ומעמדו ביחס לדיני פיקוח נפש

הרב יצחק זילברשטיין

"שוטה" – הגדרתו ומעמדו ביחס לדיני פיקוח נפש

שאלה:

שנינו במגן אברהם (ס' תקנ"ד סעיף ח' ובלבושי שרד שם) מי שהיה חסר דעה וכעת הוא הולך ומתרפא מיום ליום, מותר לו לאכול בשר ולשתות יין בשבוע שחל בו תשעה באב ולא יצום בתשעה באב מאחר והתענית חשש סכנה לו. ומוסיף ה"פרי מגדים" ואומר, שלא רק בתשעה באב מותר לו לאכול, אלא, כל שיש סכנה שבגלל התענית יחזור לשטותו, אף ביום הכיפורים אינו מתענה.

והנה ההסבר הפשוט הוא, שהסכנה במחלת ה"שטות" וה"שגעון" היא, שהחולה עלול להמית עצמו או אחרים. וכך כתב בשו"ת "חבלים בנעימים" (חלק ד' סימן י"ג) שוטה ההולך ומחלים ואם יתענה יחזור לשטותו, פטור מלהתענות, מפני שטירוף הדעת הוא בכלל פיקוח נפש. ובשו"ת "פרי הארץ" (יו"ד חלק ג' סימן ב') נשאל, האם מותר ליהודי שיצא מדעתו עד שהוצרכו לאוסרו בכבלי ברזל ובא אחד ואמר שקיימת רפואה למחלה זו, והיא, לקחת תרנגולת מתה שהיא נבלה, לבשלה ולהשקות החולה מן המרק, ותרופה זו ידועה היא ובדוקה, שכבר עשוה לחולה כזה ונתרפא. והורו בית-דין של שאלוניקי להתיר, כיון דשוטה זה מסוכן הוא והרפואה ידועה. דברים אלו הובאו גם בספר "שיורי ברכה" (סימן קנ"ה ג') וכן מבואר במסכת תענית (כ"ב:) "תנו רבנן… יחיד שנרדף מפני נוכרים או מפני ליסטים ומפני רוח רעה על כולן רשאי יחיד לסגף עצמו בתענית". וכתב רש"י, "מפני רוח רעה" שנכנס בו רוח שידה, ורץ והולך ושמא יטבע בנהר או יפול וימות. וכך כתב ה"אגרות משה" (חלק אבן העזר סימן ס"ה)…אם הרופאים אומרים שאם תתענה תחזור לשטותה, פשוט שמותרת לאכול ביום הכיפורים משום ש"שטות" היא סכנה. ואף שהמחלה לא תמיתנה, אבל כיון שבגלל מחלתה עלולה היא להמית עצמה או אחרים, נחשב הדבר לפיקוח נפש. עוד כתב שם, אשה שילדה שני ילדים, ואחרי כל לידה נישטתית, והרופאים אסרו עליה להתעבר, מותר לה "לשמש במוך" משום ש"שטות" היא סכנה לא רק לעצמה, אלא גם לילדיה הקטנים, ואף מי ששטותה אינה מתבטאת בעשיית רע, עלול המצב להשתנות ח"ו ותרצה לעשות רעה לעצמה או לילדיה, ואי אפשר להעמיד שומרים על כך.

ושנינו עוד במסכת חגיגה (דף ג':) איזהו שוטה? (הפטור מן המצוות ומן העונש ואין קניינו קניין ואין ממכרו ממכר, רש"י) א', היוצא יחידי בלילה (מחוץ לישוב). ב', והלן בבית הקברות. ג', והמקרע כסותו (או מאבד מה שנותנים לו, תוספתא תרומות פ"ו). ונפסקה הלכה כרבי יוחנן שאם עשה אחד ממעשים אלו ג' פעמים אעפ"י שכל מעשיו ודבורו בהשכל ודעת, דינו כשוטה, ופשוט הוא שאם מתנהג כשוטה, כגון, שמשליך אבנים וכד'1 אין הוא זקוק לכל הסימנים הנ"ל, כמבואר ברמב"ם (בפרק ט' מהלכות עדות הלכה ט') ובתורת גיטין סימן קכ"א.

ויש להסתפק: מה דינו של חולה שיש בו אחד מן הסימנים הנ"ל, וכפי שהזכרנו לעיל פטור הוא ממצוות, אולם לדעת הרופאים אין כל חשש שיתאבד או יהרוג אחרים, האם מותר לרופא לעבור על איסורים כדי לרפאותו? וכן, האם מותר לחולה זה לאכול ביום הכיפורים כאשר הוא הולך ומבריא, או לא?

צדדי הספק הם: אם נאמר שהסיבה שמותר לחלל שבת כדי לרפאות "שוטה" היא, כדי שלא יהרוג עצמו או אחרים, הרי במקרה זה, מאחר ואין כל חשש שיהרוג או שייהרג אסור לעבור על איסור כדי לרפאותו.

אולם, לפי מה שנאמר במסכת יומא (דף פ"ה:) הטעם שמחללים שבת למען הצלת נפש הוא, כדי "שישמור שבתות הרבה", הרי ראוי לרפאותו משטותו, אפילו שהדבר כרוך בעבירה על איסורים, כדי "שישמור שבתות הרבה" היות וכעת הוא פטור מהמצוות בגלל שטותו ואילו כשיתרפא יתחייב ויקיים מצוות.

 

תשובה:

ה"חכמת שלמה" (או"ח סימן שכ"ח) נשאל אודות חולה במחלת ה"סנוורים" (שווארצע שטור)2 שנתיאשו כל הרופאים למצא לו מזור, אלא, שעדיין היה לו סיכוי להתרפאות בבית-חולים של נוכרים, שהנמצאים בו צריכים לאכול נבלות וטריפות, האם רשאי החולה להתרפאות בבית חולים זה בידיעה שייאלץ לאכול נבילות וטריפות? תשובתו היא, שאין להחשיב מחלת "סנוורים" לסכנת נפש המבוארת במס' עבודה זרה (דף כ"ה:) דתנינן "עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת, מאי טעמא, דשורייני דעינא באובנתא דליבא תלו" (כלומר, מאור העיניים מעורין ואחוזין בטרפשי הלב, תוספות שם). משום שדברי הגמרא נאמרו רק בעין שמרדה, שמחלתה קשורה ללב ולא במחלת ה"סנוורים" שאינה קשורה ללב, וכן מבואר גם בהגהות מהרש"ם (או"ח סי' שכ"ח סעי' י"ז).

אלא, מסיבה אחרת3 אפשר לחולה ה"סנוורים" לאכול נבילות כדי להתרפאות, והיא מכיון שבמסכת יומא (דף פ"ה:) נאמר שלכן "פיקוח נפש" דוחה שבת, מפני שאמרה תורה "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", ולדעת ר' יהודא, סומא פטור מהמצוות, כמבואר במסכת בבא קמא (דף פ"ז.), ולדעת רבינו ירוחם שהובאה ב"בית-יוסף" בהלכות פסח (סימן תע"ג) הלכה כר' יהודא, ואם-כן כשחולה בשתי עיניו במחלת ה"סנוורים" אם יתעוור יפטר מכל המצוות, אי לכך, מוטב לחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. ובענינינו נאמר גם שיאכל נבלות פעמים אחדות בבית החולים, כדי שלא יתעוור ויפטר מכל המצוות כולן. ומסיים ה"חכמת שלמה" בתשובתו שלא מלאו לבו לסמוך על זה, וכנראה משום שרבינו ירוחם שיטת יחיד היא, אבל בנידוננו אם ישטתה יפטר החולה מכל המצוות לכל הדעות, עדיף לחלל שבת אחת להצילו מן ה"שטות", כדי שישמור שבתות הרבה.

אלא שדברי ה"חכמת שלמה" לכאורה תמוהים, שהרי הטעם שעוברים על איסורי תורה בפיקוח נפש, אינו כדי "שישמור שבתות הרבה", שהרי אפילו כשברור שלא יוכל לשמור שבתות מחללים עליו שבת, וכמבואר בשולחן ערוך (סימן שכ"ט), שאפילו מצאוהו מרוצץ שאינו יכול לחיות אלא "חיי שעה" מחללים עליו שבת כדי להצילו. וכתב שם הבאור הלכה, שמזה מוכח שמה שאמרה הגמרא "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" נאמר רק ל"טעמא בעלמא", אבל לדינא אינו תלוי כלל במצוות אלא דוחים את כל המצוות בשביל חיים של ישראל, וכמו שלמדו מהפסוק "וחי בהם", וכמו שמחללים שבת על חרש ושוטה אעפ"י שאינם בני מצוות, וגם הם בכלל: "לא תעמוד על דם רעך" כשאר ישראל.

מכל זה מבואר שמה שעוברים על איסורי תורה בפיקוח נפש אינו מטעם "שישמור שבתות הרבה", אלא בגלל חביבות נפשו של ישראל, ואם כן יש לשאול על ה"חכמת שלמה" מנין לנו שמותר לעבור על איסורי תורה לרפאות את הסומא כדי לחייבו במצוות, הרי פיקוח נפש הדוחה איסורים, אינו בגלל קיום מצוות, כי אם בגלל שלא תאבד נפש מישראל, ולסומא לא נשקפת סכנת חיים?

ואפשר להסביר את דברי ה"חכמת שלמה" על פי דברי התוספות במסכת בבא-מציעא (דף קי"ג: ד"ה לאו כהן אתה) שכתבו שם: תימא לר"י, איך החיה אליהו בנה של הצרפתית וטמא עצמו למת, הרי היה כהן. ויש לומר שכיון שברור לו שיחייהו, היה מותר לו להטמאות משום פיקוח נפש. ולכאורה קשה לשם מה הוסיפו התוספות, "שהיה ברור לו שיחייהו", הרי גם בספק פיקוח נפש מותר לעבור איסורים?

בשאלה זו עמד ה"העמק שאלה" (שאילתא קס"ז ס' י"ז) ותירץ, כיון שהילד מת אינו בכלל היתר פיקוח נפש הנלמד מהפסוק "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", אשר משם אנו למדים שגם על ספק פיקוח נפש אנו דוחים את השבת, אלא, שקיימת סיבה נוספת לחלל שבת, לא מצד "וחי בהם", אלא מטעמו של ר' שמעון בן מנסיא שדרש (במסכת יומא דף פ"ה.) מנין ל"פקוח נפש" שדוחה את השבת, שנאמר: "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת". אמרה תורה חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה. ולפי טעם זה אפילו כשבאים להחיות את המת שלא שייך בזה הטעם של "וחי בהם", בכל זאת כשברור שנרוויח על ידי חילול זה, שיקיים מצוות הרבה, אומרים אנו "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", ולכן הדגיש התוספות שמותר היה לאליהו הנביא להטמאות למת משום "שהיה ברור" לאליהו שהילד יחיה וישמור שבתות הרבה. כיון שאילו לא היה ברור שיחיה אסור היה לעבור על איסורים מאחר ופסוק זה של "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת" נאמר דווקא בוודאי פיקוח נפש ולא בספק. לפי שיטה זו בענינינו אם ברור שעל ידי העבירה יתרפא השוטה, ויבוא לכלל קיום מצוות, מסתבר שמותר לרופא ו/או לחולה לעבור עבירות כדי לזכות את ה"שוטה" שיבוא לכלל שמירת תורה ומצוות. ויעויין גם בדברי ה"העמק שאלה" שכתב שבשאלה זו נחלקו הרמב"ן והראשונים אם מעוברת שהריחה, מחללים יום כיפור כדי להציל את האם או את הולד. הסוברים שלמען הולד מחללים, שיטתם היא שעיקר הטעם של פיקוח נפש הוא מהטעם של "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", ולכן גם על העובר בלבד מחללים, מה שאין כן הסוברים שעיקר הטעם הוא משום חביבות נפשם של ישראל, אין מחללים יום כיפור על הצלת העובר משום שעדיין אינו בכלל הפסוק: "אלה המצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", ועיין שם.

מדברים אלו ניתן להסיק שהסוברים שמותר לחלל יום כיפור להצלת עובר כדי שישמור שבתות הרבה יתירו גם לחלל שבת עבור השוטה כדי שיוכל לשמור שבתות הרבה. ויעויין גם בספר "בית מאיר" (או"ח סימן ש"ל) שנשאל מהגאון ר' עקיבא איגר למה כתב ה"מגן אברהם" (שם) שאסור לחלל שבת באיסורי תורה כשמיילדים קראים, הרי בניהם הם בבחינת "תינוקות שנשבו" שדינם כישראל גמור לכל הדברים, ולמה לא יחללו שבת להצילם? והשיב לו ה"בית מאיר" מה בכך שדינו כתינוק שנשבה, מכל מקום ההיתר לחלל שבת בפיקוח נפש הוא רק כדי שישמור שבתות הרבה, והתינוק הקראי שנשבה הוא בחזקת שלא ישמור שבת, ולכן אסור לחלל עליו שבת.

יעויין בדבריו שעיקר טעם ההיתר לחלל שבת לשיטות אלו הוא כדי שיזכה לשמור שבתות הרבה, ולא מחמת עצם חביבות החיים של ישראל, ומזה יש להסיק לענינינו שמותר לרפאות שוטה ולהכניסו לכל חיוב במצוות. אולם הבאור הלכה (משנה ברורה ס' שכ"ט ד"ה אלא) כתב בשם המאירי שמחללים שבת גם על חיי שעה, ואע"פ שנתברר שאי אפשר לחולה לחיות כי אם שעה אחת, שבאותה השעה ישוב ויתוודה. מסיים ה"באור הלכה" שכל מה שנאמר "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", נאמר רק לטעמא בעלמא, אבל לדינא אין הדבר תלוי במצוות, שאין הטעם שדוחים מצווה אחת בשביל הרבה מצוות, אלא דוחים אנו את כל המצוות בשביל חיים של ישראל, וכדברי שמואל במסכת יומא (דף פ"ה:) "וחי בהם ולא שימות בהם" וכמו כן סוברים כל התנאים ביומא (דף פ"ה:) שלומדים שפיקוח נפש דוחה שבת ממזבח, מילה ומחתרת. מכולם מוכח שהתורה הקפידה על חיי אדם (בר מההיא תנא שאמר חלל עליו שבת אחת וכו').

וכן מוכח משמואל שאמר: מצא תינוק מושלך בעיר שרובה אינם יהודים. מפקחים עליו את הגל בשבת, אע"פ שעל פי דין יהיה אינו יהודי גמור, ולא יקיים שום מצווה, אעפ"כ כיון שבפיקוח נפש אין הולכים אחר הרוב, חוששים שמא מישראל הוא, ולפי זה ברור שאפילו קטן מרוצץ מחללים עליו שבת אע"פ שלא ישמור שבתות ולא יתוודה ולא יבוא לכלל גדול. יעויין גם בשו"ת "חתם סופר" (או"ח סימן פ"ג) שכתב שמדברי שמואל שאמר קטן הנמצא בעיר של רוב אינם יהודים, מפקחים עליו את הגל, ראיה, שעיקר ההיתר לחלל שבת בפיקוח נפש, הוא משום חביבות החיים של ישראל, ולא למען קיום המצוות.

לפי הדברים האלו אין שום היתר לחלל שבת כדי להביא את ה"שוטה" לכלל מצוות, מאחר ואין כאן סכנה לחיי "השוטה" אלא לקיום מצוותיו, ולא מצינו שמותר עבור זה לחלל שבת. (ואין לדמותו למה שנאמר בסימן ש"ו שמותר לחלל שבת כדי להציל יהודי משמד, כי בענינינו "השוטה" פטור מהמצוות).

 

למסקנא:

מצינו שלוש שיטות בשאלה זו.

א. דעת ה"בית מאיר", טעם ההיתר לחלל שבת בפיקוח נפש הוא: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, ולכן מותר לחלל שבת על "שוטה" כדי להכניסו בחיוב קיום המצוות4 .

ב. דעת "באור הלכה", טעם ההיתר לחלל שבת בפיקוח נפש הוא: חביבות נפש של ישראל ולכן כאשר אין נפשו של ישראל בסכנה (כגון בענין השוטה) אין לחלל עליו את השבת5 .

ג. דעת ה"העמק שאלה" ששני הטעמים נכונים. ובסכנת נפש ממש אפשר לחלל שבת ולעבור על איסורי תורה מטעם חביבות נפשו של ישראל, ואפילו אם ברור שלא יוכל לקיים מצוות. אבל ב"עובר" או ב"החייאת מת" לא קיים הטעם של חביבות נפשו של ישראל הנלמד מ"וחי בהם", אולם קיימת בהם סיבה אחרת לחלל עליהם את השבת בגלל הפסוק "ושמרו בני ישראל את השבת" אמרה תורה "חלל עליו שבת אחת כדי שישמרו שבתות הרבה". אולם דווקא בוודאי פיקוח נפש, אבל לא בספק. וייתכן שה"חכמת שלמה" ור' עקיבא איגר מודים לשיטה זו, ולפי שיטה זו מותר לחלל שבת כדי להכניס את השוטה בחיוב קיום מצוות.

וחכמי ישראל שדעתם רחבה יכריעו.

 

1 . ראה הרב ש. ח. אבינר, צלילות הדעת בימי הזקנה, פרק ה – איזהו שוטה, אסיא ל"ט, עמ' 12-11. – העורך.

2 . יתכן והכוונה לסוג ידוע של reaction Conversion. – העורך.

3 . ראה שרידי אש, חלק ב' סי' ק"כ, טעם נוסף להחשבת הצלה מעיוורון כפיקוח נפש. – העורך

4 . שוב נמצא בבית יצחק אהע"ז שנוקט מסברא ג"כ שמחללים על קיום מצוות בלא פיקוח נפש.

5 . עיין במשנה ברורה סי' ש"ו ס"ק נ"ז, ומשמע שם שהטעם חלל עליו שבת אחת וכו' קיים גם להלכה אפילו כשאין חיי ישראל בסכנה. – העורך.

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.