הקדמה לעמק ההלכה חלק ב'
הקדמה
במבוא שפרסמתי לחלק א' של עמק הלכה, שו"ת בעניני רפואה, עמדתי על דברי הגמ' שבת קלח ב: "רשב"י אומר, ח"ו שתשתכח תורה מישראל, אלא מה אני מקיים ושוטטו לבקש דבר ד' ולא ימצאו, שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד". כלומר, ודאי לימוד תורה לא יופסק, אלא תורה במובן של הוראת הלכה תשתכח מישראל, הספק יתגבר, ומלה ברורה לא תשמע, וכאשר הספק משתיק את כח ההוראה, הרי זו היא שכחת התורה למעשה.
השאלה היא, מהי באמת הסיבה, שהביאה לידי העדר הוראה עד שהמצב יחמיר, ויקויים בנו הפסוק "ואבדה חכמת חכמיו, ובינת נבוניו תסתר", ואשה לא תמצא תשובה נכונה לשאלתה, אפילו בבתי מדרשות? מהו הגורם המפריד בין משנה ברורה, והלכה ברורה?
הבה נתבונן בראשו של הפסוק: "ויאמר ה' יען כי נגש אלי העם הזה בפיו וכו' ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה" כלומר חוסר יראת ה' אמיתית גורם להעדר הוראה. יראת ד' מכנית, מצות אנשים מלומדה, תביא לידי רפיון. כי הלא ינועו מים אל ים, ישוטטו בקריאות בימה של תורה שבכתב, ובימה של תורה שבעל"פ, שיש משנה ברורה – תורת העיון, ויש משנה ברורה, תורת הוראה ושיפוט, אבל אינם נמצאים במקום אחד. וכל זה בגין חוסר יראת ד' צרופה. כי העולם אומר שהטבע שונא את החלל, ואם יראי ד' לא יעסקו בהלכה ברורה, שמא יבואו אחריהם מי שחכמתם קודמת ליראתם ויעשו שמות בהלכה, אבל האמת היא שכדי לעסוק בבירור הלכה על הדיין להיות תקיף בדעתו ולומר דברים ברורים לקהל שומעיו, מבלי לשים לב שמא דבריו לא ימצאו חן בעיני חלק מן הצבור. הוא מוזהר, שלא לפחד משום איש, או צבור או מפלגה. "לא תגורו מפני איש". רק מהשם עליו לפחד, ולא מבן אדם. ואם לפי דעתו, דבר זה אסור, או מותר, פלוני חייב או פטור – יאמר זאת בפה מלא. אולם בזמן שיראתו היא מצות אנשים מלומדה, דהיינו, שיראתו אינה מפני השי"ת, אלא מבני אדם, כי אז מסתתמים טענותיו והוא מעדיף לעסוק במשנה ברורה, במקום הלכה ברורה.
ומה נעמו דברי העונג יו"ט שהסביר את הדו-שיח בין שמואל הנביא ושאול המלך אחר שנכשל ולא מילא את תפקידו להכרית זרעו של עמלק. למה לא שמעת בקול ד'? רועם הנביא, ושאול עונה: אשר שמעתי בקול ד', וכששמואל לוחץ אותו אל הקיר ומצביע על אגג והשלל שהשאיר, מצטדק שאול בטענה "כי יראתי מפני העם". איך זה מסתדר, עם מה שטען בראשונה, כי שמעתי בקול ד'? מפרש העונג יו"ט כי הלכה היא: ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ – למנות להם מלך, להכרית זרעו של עמלק, ולבנות בית הבחירה. הרי שמינוי מלך קודם למחית עמלק, ואין מקום למחות עמלק בלי מלך, ובגמ' הוריות שנינו: איזה נשיא, זה מלך, שנא' מכל מצות ד' אלוקיו, מי שאין על גבו אלא ד' אלוקיו, זוהי הסמכות היחידה שעמה צריך המלך להתחשב. ואם מתירא מבני אדם חדל להיות מלך, ולכן אמרו בירושלמי שכל הימים שהיה דוד בורח משונאיו, אילו היה חוטא היה מביא שעירה כהדיוט ולא שעיר כנשיא, חזינן שאף שנמשח כמלך והיה ראש הממשלה – מורא בו"ד מפקיע את המלכות ממנו, וזאת היתה טענתו של שאול כי יראתי מפני העם, פשטתי את הרגל ובטלה מלכותי, ולכן אין החובה מוטלת עלי לקיים מצות מחיית עמלק.
בתקופתנו אנו, עלינו להזהר, שלא תשכח תורת הוראה מישראל ע"י מורא מפני מה יאמרו הבריות, לא תגורו מפני איש הוא הצו שבלעדו אין לדיין לתפקד. והצבור מכבד את חכמיו כשיכירו וידעו, שהם יודעים להרים כשופר קולם, להגיד לעם דבר ד' זו הלכה.
מספרים לנו חכמינו, שכשהיה כה"ג עומד ביוה"כ, והשם המפורש יוצא מפיו, היה קולו נשמע עד יריחו, למה דוקא ביריחו? כי אנשי יריחו היו ידועים כאלה שהיו עושים שלא ברצון חכמים, אבל כל זה כשהיה שם ד' נבלע בנעימות, אבל כשיצא מפורש אז גם הם נכנעים ומקשיבים.
התורה לא נשתכחה, זכינו גם בדורנו לאנשי חיל, שרק את ד' הם יראים, ובזה גורמים להמשך של הוראה והצמדתה עם משנה ברורה. זכיתי להקים קרן עמק הלכה, לבקשת גדולי תורה בארץ, כדי לעורר ת"ח שיעסקו בבירור וליבון בעיות אקטואליות וזכינו להעניק להם פרסים, על עבודתם בשטח זה, כדי שיחד עם השגשוג והפריחה בלימוד התורה נצליח לברר וללבן בעיות.
הקובץ שלפנינו מכיל מיגוון רחב של נושאים קשים וחשובים בענייני רפואה והלכה, אשר ללא ספק יתרמו להבנה גדולה יותר בדרך אשר ילכו בה.
"קרן עמק הלכה" ע"ש מו"ח הגאון האדיר הרב יהושע בוימל ז"ל, בעל שו"ת עמק הלכה, בשיתוף עם ישיבה אוניברסיטה בניו-יורק הם האכסניא המשותפת, המוציאה לאור את הספר במתכונתו הנוכחית.
הרב יוסף מרדכי בוימל