בענין תקנת בתי חולים לגבי טומאת כהנים – תשובות להשגותיו של הרב י. רוטנברג

בענין תקנת בתי חולים לגבי טומאת כהנים

הרב לוי יצחק הלפרין

הנה ראשית דבריך הוא בנוגע למש"כ שם בספרי "טהרת פתחים" בהגדרת דין סוף טומאה לצאת, אם הגדר הוא שאנו רואים את הטומאה שתצא לאחר מכן כאילו יצאה כבר, או שהגדר בזה שאנו דנים בפתחים כאילו הם פתוחים.

הנה בזה אם שבספר עצמו דנתי בזה רבות ורציתי להוכיח שהגדר שלו הוא שהטומאה שתבוא כאילו כבר יצאה ולא מדין דלתות פתוחות, אמנם בתשובתי להגרש"ז אוירבאך שליט"א כתבתי שגם אם נפרש שהגדר בזה הוא מדין דלתות פתוחות גם הכונה בזה שהואיל והדלתות תפתחנה ויטמאו את כל האהל הנמשך, ולכן אנו רואים בזה כאילו הם נפתחו מכבר, ולמעשה דבר אחד הוא. והכלל בזה שהואיל ובמקום הזה יעבור טומאה ויטמא מחמת הטומאה שבחדר או בבית, הרי דינו כאילו מטמא כבר ודין אחד הוא. ועיי"ש עמ' 157 שהבאתי ממעיני יהושע מה שביאר המשנה אהלות פ"ד משנה ב', תיבת מגדל שרבי יוסי מטהר הואיל ויכול להוציאו לחצאין, ורבנן אוסרין שם משום שלא די באפשרות אלא בדבר שיתקיים (ועיין בזה מש"כ שם עמוד 153 להוכיח כן מדברי הרע"ב במשנה שם). ופירש שם במעיני יהושע שתיבת מגדל בלשוננו "שופלאד" שהוא בתוך המגדל, וכשפותחין דלת המגדל אז מושכין אותו ממקום קביעתו ובזה נפתח. וכמו שופלאדין הקאמארין שנפתחין ונסגרין בהולכה והובאה, ובמגדל כשמושכין השופלאד הרי הוא פתוח לתוך המגדל, ולכן מטהר רבי יוסי הבית שבגלל הפתיחה אין הכרח שהבית יטמא משום שיכול לפתוח את דלת המגדל ועדיין התיבה סגורה, ואז לסגור את הדלת ולמשוך בתיבה, ובאופן זה הרי שלא תצא אף פעם הטומאה לבית לכן בגלל זה אין כאן סוף טומאה לצאת. ובאשר להוצאת הטומאה עצמה הרי הואיל ויש לו אפשרות להוציאו לחצאין, אעפ"י שלא יוציאו לחצאין ס"ל לרבי יוסי שמציל מדין סוף טומאה לצאת, ורבנן חולקין בזה, וכמו שביארתי שם, שאין אפשרות מוציאה לדבריהם מדין זה אלא מציאות. אמנם על עצם הדבר שאין בזה משום סוטל"צ מחמת הדלתות, גם רבנן מודים עיי"ש.

ומש"כ שהחזו"א בסימן ט"ו סק"ג כתב להוכיח מב' חצאי זיתים כהוכחתנו שם חלק ב' פרק ח' חן חן לך ע"כ, ובכגון דא יש לברך ברוך שכונתי לדעת גדול. ומש"כ שם לחלק הנה חילוק זה לא נראה, ומה גם שהחזו"א הכי תפיס ליה ועיין – שם בעמוד 165 מה שכתבתי בדברי הפתח האהל, ועכ"פ הוכחתי גם מדבריו שלא נראה לו חילוק זה ועיין.

ומש"כ מדברי הרא"ש בפירושו לפ"ג מ"ו אהלות שם, כי סופו להוציאו באחד מן הפתחים, הלכך חזינן ליה לכולהו כאילו פתוחות בודאי, שבמקום שאנו מטמאים מספק צריך לומר שהוא מטעם שאנו רואים אותם כפתוחים הואיל ואפשרי שייפתחו משום שבודאי לא יוציאו את הטומאה מכל הפתחים, אמנם שוב כמו שכתבתי לעיל שהפירוש בזה הוא הואיל ויש אפשרות שהדלת תפתח ויטמא את המעבר מתחת למשקוף, ממילא לחומרא רואים אנו כאילו כבר נפתחה והטומאה כבר עוברת, וגם זה מדין האמור שהמצב שיהיה אח"כ רואים אותו כאילו הוא כבר קיים ובמקום ספק גם מחמירין ועיין.

ומש"כ להוכיח מהמשנה בפרק ג' משנה ז', דהוא דין של ביטול מחיצות, מהא דאמרו שם בביב הקמור שאין בו פתח טפח שטומאה בתוכה הבית טמא, וטומאה בבית הבית טמא, והטעם הוא שאם טומאה בתוכה טמא משום טומאה רצוצה שבוקעת ועולה כפירוש הר"ש והרא"ש גם אם יש ביציאתו פ"ט, ואם טומאה בבית מה שבתוכו טמא, והטעם משום כל אשר באהל יטמא, אין מובן לי מהו ההוכחה משם, דיש כאן דין של ביטול מחיצות. ואם כונתך לומר למה שאמרו שטמא מחמת רצוצה, ולא אמרו מחמת סוטל"צ, ובזה יש לחלק בין אם יש ליציאתו פותח טפח לאין לו וכמו שכתוב במשנה, אין נראה לי כשיש לי לטמא משום טומאה רצוצה למה לי משום סוטל"צ והלא הוא פשוט יותר ובודאי ד"ת ולמה לי משום סוטל"צ ומהו מוסיף, ולכן כתבו שאין לו ביציאתו פותח טפח לאו דוקא, ולהיפך מצאנו מפורש שיש דין של סוף טומאה לצאת גם אם אין בכניסתו פ"ט וכמבואר שם במשנה יש בו פ"ט ואין ביציאתו פ"ט ועיין רש"י חולין קכ"ה ע"ב מה שכתב לפרש את המשנה של תיבת המגדל. ומש"כ שם 152 לדייק בדברי רש"י, ואולי לא הבנתי כוונתך הרי עליך לפרשו.

ומש"כ להקשות מדברי הרמב"ם לענין אהל בתוך אהל גם לא הבנתי האם כונתך לומר שבמגדל אף שיוציאוהו ע"י המגדל וממילא אין בזה משום סוטל"צ לכו"ע גם לרבנן, שלא נחלקי ר"י ורבנן אלא אם אפשרות להוציאו בלבד מציל מסוטל"צ, וכמו שנתבאר בספרנו, והוזכרו הדברים בעליל, אמנם במקום שבודאי יוציאו את הטומאה בצורה שלא תטמא גם רבנן יודו שאין סוטל"צ, ולפי"ז הרי הטומאה לא תצא דרך החיצונה ולמה אינו חוצץ. ואם יוציאו דרך החיצונה אלא שיש אפשרות להוציא הר"ז אינו מציל אלא לר"י ולא לרבנן, והלא גם לרבנן הטעם של טומאה זו הוא משום סוטל"צ ולא מטעם שאין אהל חוץ בתוך אהל וכמוש"כ במשנה שם הטעם לטומאה בתוכה הבית טמא שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס, והכונה לסוטל"צ וכמו שפירשו בזה המפרשים, עיי"ש בפירוש הרא"ש וברש"י חולין קכ"ה ע"ב ד"ה טומאה בתוכו וכו' ובתוס' שם ד"ה יכול הוא ועוד. וגם הרמב"ם בהלכות טומאת מת פי"ח הלכה ד' כתב הטעם משום שדרך טומאה לצאת עיי"ש, ולא משום שאין אהל חוצץ בתוך אהל.

ומש"כ מדברי רבינו יהונתן, הובאו דבריו שטמ"ק בבא בתרא י"ב, הנה דברי רבינו יהונתן הם דברי חידוש שלא נאמרו ע"י אף ראשון אחר, וגם מדבריו אין להוכיח לכאורה אחרת ממה שכתבנו. דהנה זה לשונו שם בא"ד: אבל כשפרץ את פצימיו אם דעתו להוציאו משם ולקברו במקום אחד ויש אהל פותח טפח, כל סביב הבית מטמא כל סביביו, כלומר כל אותם אדם וכלים שעומדים תחת האהל, אבל אם אין האהל מקיף כל הבית אלא משלשה רוחות, אותם שלשה רוחות טמאים אבל רוח רביעית טהור שהרי אין האוהל עליהם ובלבד שלא יגעו בכותל, שאם יגעו בכותל אמרינן באותו מקום שנגע עתיד להפתח ולהוציאו דרך שם וכאילו נגע בטומאה דמי עכ"ל. והנה מיירי שאין גג מעליו וכמוש"כ שרק בשלושה רוחות, ומסתמא גם אם אין כלל בליטה וכולו חשוף לאויר. ומעתה אם נפרשו משום מחיצות פתוחות הרי הוא מחוץ לאהל, ואף למש"כ החזו"א אהלות סימן ח' סק"ט ובסימן י"ג סקט"ז, שכלים המצומצמים על האהל המת קרינן בהו כל אשר באהל וחשיב כתוכה, הרי שבנד"ד אין הכרח לפרש את רבינו יהונתן שהוא מדין נפילת מחיצות ולכן אסור משום שהאדם הנוגע נעשה המצומצם עם האהל, אלא משום שהמת יצא ממקום זה והרי הוא כאילו נמצא כבר בתוך הכותל, ועד לסיום הכותל הרי הוא כנוגע בטומאה דמי וכלשון רבינו יהונתן ומדין מגע מת ולא מדין אהל המת, ואעפ"י שי"ל שס"ל לרבינו יהונתן שלא אמרו דין סוטל"צ אלא במקום שיש אהל ולא במקום אויר, וכמו שכתב התה"ד עיין בספרנו בזה, עכ"ז בתוך הכותל שיש בו דין אהל עדיין סברי ליה שדנו דין זה, אלא שחידש בזה שלא רק שלא נתנו בזה משום טומאת אהל אלא גם משום טומאת מגע וכאשר דייק בלשונו וכאילו נגע, אמנם שאר הראשונים שלא ס"ל דינו של רבינו יהונתן צ"ל משום דס"ל שלא נאמר דין של סוטל"צ אלא כדין טומאת אהל ולא כדין טומאת מגע, והארכנו בזה בספרנו עמוד 162 ועיי"ש. ובעיקר הדברים כבר הזכרת שרוב הראשונים לא אמרו דין זה. ולגבי הרמב"ם בענין אהל בתוך אהל הרי שחלקו ראשונים על הרמב"ם, וגם בדבריו פירש הגר"ח אחרת. כאשר נתבאר בספרנו ממילא יש לסמוך עליהם בזה.

ומש"כ בסוף דבריך שנראה לך שאף אם נימא דבדין סוטל"צ צריך להתחשב לפי המצב שיצא המת מפתח הבית, כמו שמשמע מדברי הראשונים ועפ"י הראיות מדברי התוס' ביצה י' ובצל"ח שם שו"ת חת"ס יור"ד סימן ש"מ, ומהרש"א נדה כ"ז ע"ב, היינו דוקא באם חושב להוציא את הטומאה באופן שאינה מטמאת וכגון בחצאי זיתים, דהואיל וחשב להוציאן בזא"ז דבכה"ג אין שיעור טומאה או שישרוף אותו במקומו וכדומה או שנמצא כבר באהל אחר, אמנם בנד"ד שיוציאו את הטומאה באהל אלא שעתה אינו נמצא באהל לא יועיל מחשבתו בזה, אינני מבין למה לא נראה לך כך, אלא שמצאת חילוק במציאות של הדברים שנידונו מכבר מבמציאות שלנו, אמנם אין חילוק בסברא לחלק ביניהם שממנ"פ אם נאמר שאנו מתייחסים למציאות שהטומאה נמצאת עתה. ולחלק בין אם הוא כבר בתוך אהל שעליו דן המהרש"ם ששם אינו מטמא באהל הגדול, ולבין אם הוא נמצא בתוך החדר באופן שמטמא אלא שיש תכנון מיוחד או שלא נוציאו או שנוציאו לחצאין, ובזה היינו אומרים שאינו מועיל חילוק כזה היה מסתבר מאד, אמנם מאחר שאנו רואים עפ"י ההוכחות שהבאנו שגם אם המת או הטומאה עכשיו במצב של מטמא אלא שאדם חושב עליו להוציאו באופן שלא יטמא או לגמרי לא להוציאו, ובזה גם מועיל להציל מסוטל"צ, א"כ מה משנה אם המחשבה – היא לא להוציאו לגמרי או להוציא לחצאין, או שהמחשבה היא להוציאו כולו אמנם באופן שלא יטמא. ונראה פשוט שאין לחלק ביניהם מצד הסברא, ולהיפך כתבתי בתשובתי להגרש"ז אויערבאך שליט"א, שגם אילו לענין הוצאה בחצאין היינו אומרים שגם אם מחשבתו להוציאו לחצאין אינו מציל מדין סוטל"צ לא היה בזה להוכיח לחומרא בנד"ד, משום שהיינו אומרים שהגדר של דין זה הוא שכל דבר שיהיה אח"כ הרי הוא כנמצא כבר, וממילא גם אם התכוין הוא להוציאו לחצאין בזמנים אחרים הרי שסו"ס כל חצי זית של הטומאה תהיה בחדר החיצון בזמן שלו הרי הוא כאילו נמצא כבר, וממילא הר"ז כאילו נמצא עתה שני חצאי זיתים כאחד, משא"כ בנד"ד יש לנו לתפוס שהטומאה תהיה בחדר החיצון כפי שהוא יהיה והוא יהיה בתוך אהל ולא יטמא וממילא אינו מטמא מתחילה ועיין.

ועפ"י האמור אין בדברי הק"ו שכ"ת לענין מה שהסתפק הגרש"ז אויערבאך שליט"א לענין סככה שתתקפל בעת העברת הטומאה ולענין מה שהעלת בענין סככה המחוברת לדלת ועם פתיחת הדלת תפול הסככה, ושיש בזה משום סוטל"צ, לא נראה לי משום שאויר זה לא יטמא אף פעם וממילא אינו טמא עכשיו, וכאשר יתבאר הדבר יותר להלן.

ומש"כ להוכיח לדבריך מדברי המשנה אהלות פ"ד מ"ג בדין מגדל שהיה עומד בתוך הפתח ופתחו לחוץ טומאה בבית מה שבתוכו טמא, ובר"ש ורא"ש שם כתב דגרסינן טהור, וכ"ה בש"ס חולין קכ"ה ע"ב וכ"נ רש"י שם שתפס שגרסינן טהור עיין רש"י ד"ה ה"ג עיי"ש. אמנם הרמב"ם בהלכות טומאת מת פי"ח הלכה ד' העתיק המשנה כצורתה דטמא. ובפירוש דברי הרמב"ם כתב המגיה על הרא"ש וכ"ה בתוי"ט שם בשם הכ"מ, שמיירי שהמגדל ממלא כל רוחב הפתח ואין פותח טפח מכל צד שהוא וממילא אין מקום לטומאה לצאת, הילכך הטומאה בוקעת ויוצאת דרך דופני המגדל מידי דהוה אפתח הבית בזמן שהם נעולים עכ"ל.

וע"ז הנך מקשה למה אנו אומרים שסוטל"צ דרך דופני המגדל הרי יכול להזיז המגדל, לצד ולהוציא את הטומאה דרך הפתח ולא יצטרכו לפרוץ את דפנות המגדל כדי להוציא את המת, ומסתמא כך היא הדרך, וגם כתבת של"ל דאם נזיז את המגדל אז הוא יהיה אהל זרוק וממילא טימאו הכלים, הרי שכבר כתבתי בספר דלהרבה שיטות לא חשיב בכה"ג אהל זרוק, ועוד דאף אי נימא דחשיב אהל זרוק מ"מ כ"ז שלא הזיזו את אהל ליהוי חציצה, ואין לטמא מדין סוטל"צ, כיון שאח"כ יזיזו אותו.

ולכן נראה לך לומר, שטעם הדבר הוא דאף שמחשבתו להזיז את המגדל, מ"מ כיון שעתה המת בבית ובודאי יוציאנו דרך הפתח שעכשיו עומד בו המגדל אמרינן סוטל"צ ודיינינן שדופני המגדל פתוחים או שהמת בתוכו, ולפיכך הכלים שבתוך המגדל טמאים. וממילא יש כאן הוכחה שאנו מתייחסים למצב שהטומאה היא עתה ולא במצב שיווצר, ומינה בנד"ד יש להתחשב במצב הטומאה העכשוית ולא במה שיהיה לאח"ז ואז הטומאה תהיה בתוך הארון.

הנה אעפ"י שיש לי להסכים אתך בעצם ביאור דברי הרמב"ם, אמנם בשינוי צורה קצת לא אוכל להסכים אתך בנוגע לענייננו, וכאשר אבאר בעזהי"ת להלן.

ובריש דברי עלי לשאול, דלכאורה למה להקשות מדברי הרמב"ם ולמה לא להביא ראיה מדברי הגמרא חולין ודברי הראשונים בזה שגרסו שהכלים שבתוך המגדל טהור, וע"כ שאנו מתחשבים עם המצב שיהיה והואיל ויזיזו את המגדל ולא יפרצו את דפנות המגדל וממילא לא יטמא מה שבתוכו, ולכן אינו נטמא עתה אעפ"י שעתה הוא עומד בפתח, ואעפ"י שבתוי"ט שם כתב שלהסוברים שטהור מיירי המשנה כשיש לבית פתחים אחרים ואין שום צורך להוציא את הטומאה דרך מעבר המגדל, לכאורה מדברי הר"ש עצמו לא נראה כן ממה שכתב שם, וז"ל טומאה בתוך הבית מה שבתוכו טמא, במשנה דוקנית גרסינן טהור וכן בתוספתא וכן עיקר שאין דרך טומאה ליכנס שם ע"כ. משמע מדבריו שלא רק מצד הגירסא האחרת שינה כאן אלא מהענין שאין דרך לגרוס טמא ואם נאמר שבמקום שיש פתח אחד בלבד מודה הר"ש הרי שיש אפשרות לפרש את המשנה שאין לה פתח אחר והלא המשנה סתמא אמרה ולא חילקה ובכל גווני איירי. וכן למה רש"י בחולין לא פירש את הגירסא של טהור שזה דוקא כשיש פתחים אחרים לבית ולולי זאת באמת טמא, והיה נ"ל שגם התוי"ט לא כתב כן אלא בריש דבריו, אמנם אחרי שכתב ושוב מצאתי שהש"ס בחולין גרס הכיו כן ס"ל לרש"י והתוס' שוב אינו מחלק בדבר ועיין. ובדברי הרמב"ם שגרס טמא, הנה יש כמה דרכים לפרשו ועפי"ז לא תהיה שום הוכחה אם מתחשבים כפי המצב הקיים או כפי המצב שיהיה אח"כ.

והנה במשנה אחרונה הביא ביאור דברי הרמב"ם מהמשנת חכמים וז"ל במשנה אחרונה שם ובספר משנת חכמים כתב משום שהוא גורס טומאה בבית מה שבתוכו טמא, ובבריתא בהעור והרוטב גרסינן טהור, ולכך מפרש דהכא איירי במגדל עצמו שעומד בתוך הפתח ופתחו פתוח לחוץ, לתוך הפתח טמא משום דרך יציאתה חוזרת הטומאה למגדל שהפתח פתוח למקום הטומאה ויש בו טפח, ובבריתא דגרס טהור מיירי בתיבת המגדל שאין ביציאתו טפח ואין טומאה נכנסת בפחות מטפח עכ"ד המש"ח, ועיי"ש מה שהקשה עליו המשנה אחרונה, ולדידי אינני רואה שם קושיא על המשנת חכמים, וביאור דבריו הם, שהמגדל כולו עומד עדיין בתוך הפתח אלא שפתחו פתוח לחוץ והמגדל סותם כל אורך ורוחב הבית עד שאין שום פותח טפח בין המגדל לצדדים, וממילא בזה יש לחלק אם המגדל יש לו ביציאתו פותח טפח או לאו, כי בכל אופן הלא הטומאה תעבור דרך הפתח וממילא שם סוף טומאה לצאת, ולכן מקום זה שהוא תוך הפתח טמא מעכשיו הואיל ויטמא ביציאה, והואיל ופתח המגדל יש לו פותח טפח ופתוח למקום טומאה, הטומאה נכנסת בתוכו ומטמא את הכלים שבתוכו, אמנם באם אין במגדל ביציאתו פותח טפח, אין מקום לכניסת הטומאה דרך פתח זה שאין פותח טפח.