נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / אורח חיים סימן ז

, "נשמת אברהם / אורח חיים סימן ז" נשמת אברהם – אורח חיים, עמ' ז.

נשמת אברהם / אורח חיים סימן ז

סימן ז   דין לברך ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים

 

סעיף א  כל היום (א) כשעושה צרכיו, בין קטנים בין גדולים, מברך (ב) אשר יצר, ולא על נטילת ידים, אף אם רוצה ללמוד או להתפלל מיד. הגה היו ידיו מלוכלכות, ששפשף בהן, אפ"ה אינו מברך על נטילת ידים.

 

נשמת אברהם

 

              (א) כשעושה צרכיו. עיין בשו"ת האלף לך שלמה [1] שנשאל במי שמטפטף מי רגלים לאונסו, אם יש לברך ע"ז אשר יצר כיון דהוא מין קללה, והשיב דברכת אשר יצר הוא על גוף הבריאה אשר יצר את האדם בחכמה וכו' וזה גופו הוי טובה, ומה בכך דלאיש הזה הוי רעה זה ענין אחר, אבל הברכה הוי על דבר הטובה וכו', ולכך כה"ג ודאי חייב לברך.

                  ועיין גם בהר צבי[2] שנשאל ע"ז לגבי חולה המטיל מים כדרך כל אדם בלא יסורין, והשתן יוצא דרך הקטטר ולא נוגע בבשר. וכתב שם שלא שייך דין חציצה שתהא מעכבת הברכה דבאמת יש לפעמים שגם דרך הקטטר אין השתן יוצא מפני שנסתם למעלה, ולכן חייב לברך, ואילו היה נסתם היה מצטער הרבה וחייב להודות, עכ"ל. וכ"כ הציץ אליעזר[3].

                  כיצד יתנהג חולה כזה בברכת אשר יצר. יש חולה שבקטטר שלו נמצא פקק והוא פותח אותו בכל ב' או ג' שעות כדי לרוקן את שלפוחית השתן, ואח"כ שוב סוגרו. פשוט שחולה כזה יברך אחרי כל פעולה כזו. יש חולה אחר שהקטטר אצלו קשור לשקית, כך שהשתן נוזל תמיד לתוך השקית. חולה זה יברך רק פעם א' בבוקר בברכת השחר ויכוין להוציא כל היום[4]. ובשו"ת ציץ אליעזר [5] כתב שיברך רק בשעה שנפסקה הנטיפה. וה"ה אם הקטטר מושתל דרך דופני הבטן ולא דרך האבר[6]. מי שנותן מעט שתן לצורך בדיקה, גם חייב לברך ברכת אשר יצר[7].

                  ולגבי תפלה ולימוד תורה לחולה עם קטטר, עיין להלן סי' עו סע' ה.

                  מי ששותה סם המשלשל דיש בדעתו מתחלה לפנות הבני מעיים עד שתכלה הזוהמא מהם, י"א דלא יברך כ"א אחר גמר ההוצאה[8] , בדומה לחולה שאין לו להודות עד שיתרפא, ואז יברך ברכה אחת ודיו[9], וי"א דיברך בכל פעם[10]. והמנהג כסברא אחרונה; אך בשלשול חזק שמרגיש שמיד יצטרך לפנות שנית, אסור לברך כדלקמן סי' צב, שאפילו בד"ת אסור [11].

                  ועיין לקמן סי' עח לגבי תפלה. ובנוגע לחולה עם איליאוסתומיה או קולוסתומיה, עיין להלן סי' עו סע' ה לגבי תפלה וסי' שא סע' יג לגבי הוצאה בשבת.

                  (ב) אשר יצר. כותב התרגום יחזקאל[12]: ברם לא אסתכלת בפגרך דאתעביד חללין ונקבין דאינון צורכך דלא אפשר לך דתתקים בלא בהון מיומא דאתבריתא עמך מתקנין. וכן עיין בתנחומא[13]: אשריכם ישראל שבכל אבר ואבר שבכם נתן מצוה, שמאתים וארבעים ושמונה איברים באדם, ולכן אנו אומרים בכל יום ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים, חלולים חלולים בגימטריא רמ"ח הוי כמנין איברים שבאדם.

 

 

[1] או"ח סי' ב.

[2] או"ח ח"א סי' ו.

[3] שו"ת ציץ אליעזר חלק ח סי' א סע' ג.

[4] לקט הקמח החדש ס"ק ב*. וכן אמר לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א.

[5] ח"ח סי' א.

[6] שו"ת ציץ אליעזר שם.

[7] שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' לח אות ג. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: צ"ע

    במה שכתב במקור חיים לבעל חוות יאיר (שנדפס כעת ע"י מכון ירושלים) בסי' ב,

    "כל שודאי שלא יצטרך לקטנים תוך תפלתו לא יברך, ואף אם בדק לא יברך",

    וטעמו הוא, "משום דכל אימת שיבדוק יוציא טיפין ואיך יביא עצמו לידי ברכת

    הודאה מרצונו ויאמר שאם יסתם א"א להתקיים" [גם עצם הדבר הוא חידוש וראיתו

    שהביא ממאה ברכות אינה מכרעת]. ויתכן דעיקר כוונתו במי שרוצה לבדוק עצמו

    להוציא שתן מספק רחוק שמא יצטרך באמצע התפלה, אבל מי שמכוון באמת

    להוציא שתן, שפיר חייב לברך אף שמצד הטבע לא היה רוצה כלל להשתין.

[8] הל' קטנות למהר"י חאגיז ח"א סי' פו, וכן פסקו השו"ע הרב סע' ו והקיצור שו"ע

    סי' ד סעיף ו.

[9] הל' קטנות שם.

[10] היד אהרן מובא בבאר היטב; ברכ"י ס"ק ב; שע"ת ס"ק א.

[11] מ"ב ס"ק ב בשם השע"ת ס"ק א.

[12] כח, יג.

[13] פ' שמיני ח פסוק זאת החיה אשר תאכלו.