נשמת אברהם / אורח חיים סימן כד

הלכות ציצית

 

סימן כד  הנהגת לבישת הציצית ושכרה ועונשה

 

סעיף ד  יש נוהגין להסתכל בציצית כשמגיעים לוראיתם אותו וליתן אותם (א) על העינים, ומנהג יפה הוא וחבובי מצוה. הגה גם נוהגים קצת, לנשק הציצית בשעה שרואה בם, והכל הוא חיבוב מצוה.

 

נשמת אברהם

 

              (א) על העינים. כתב המ"ב[1] שסומא יש לו לאחוז הציצית בידו בשעת ק"ש אע"פ שנאמר וראיתם אותו, כיון שישנו בראיה אצל אחרים, אבל להעביר הציצית על עיניו לא, דמחזי כחוכא ואיטלולא, וכ"כ השבות יעקב [2].  אולם לפי שער הכוונות וסידור הרש"ש [3], עור ופקח כולם שוים כיון שהוא לרמז בעלמא. ועיין להלן סימן לח ס"ק ה ד"ה סומא לענין חיוב סומא בציצית.

 

 

[1] ס"ק ז.

[2] ח"ב סי' לח.

[3] כה"ח ס"ק טז.