נשמת אברהם / אורח חיים סימן כז

הלכות תפילין

 

סימן כז  הלכות תפילין, מקום  הנחתן ואופן הנחתן

 

 

סעיף א  מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל, בבשר התפוח שבעצם שבין הקובד"ו ובית השחי, ויטה התפלה מעט לצד הגוף בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו, ונמצא מקיים והיו הדברים האלה (א) על לבבך. הגה וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובד"ו, אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי. ((ב) גידם שאין לו יד רק זרוע, יניח בלא ברכה) (תוספות פרק הקומץ כתבו דגידם חייב ובא"ז כתב דפטור).

 

נשמת אברהם

 

              (א) על לבבך. מי שאמרו עליו הרופאים שלבו בצד ימין, מ"מ יניח תפילין בשמאלו שהרי שימה כנגד הלב איננה מעכבת את קיום המצוה (והראיה מאיטר שמניח בימין), ועוד על דרשת חז"ל "ידכה – יד כהה" צריכים להקפיד, ולא על שימה כנגד הלב[1]. ולגבי איטר יד עיין בשו"ע סע' ו ומ"ב שם.

 

              (ב) גידם שאין לו יד.

 

שאין לו יד שמאל.

  א. אם נקטעה ידו ונשארה הקיבורת, י"א שחייב להניח תש"י בשמאלו ובברכה[2], וי"א שפטור לגמרי מלהניח[3]. ומכיון שמחלוקת בדבר, יניח בלא ברכה כי ספק ברכות

להקל[4]. ועל של ראש יברך, לדעת מרן[5]  רק על מצות תפילין, ולדעת מור"ם[6] יברך שתי ברכות, להניח וגם על מצות תפילין. ועיין במג"א[7]  שלדעתו יניח ביד ימין בלא ברכה.

  ב. אם נשאר גם קצת מן הקנה, לדברי הכל יניח בשמאלו ויברך[8].

  ג. נחתכה כל הזרוע ואין לו גם הקיבורת, יש פוטרים אותו לגמרי אף מלהניח בימין[9], וי"א שיניח, אולם יברך רק על הש"ר[10]  (וכנ"ל אות א).

  ד. אם נולד ללא יד שמאל כלל, יניח על יד ימין ויברך רק על הש"ר[11] (וכנ"ל אות א). ואין זה דומה למי שנקטעה ידו השמאלית המובא לעיל.

  ה. נקטעה אצבעו השלישית מידו השמאלית, יניח כרגיל בברכה ויכרוך ג"פ על אצבעו הסמוכה לאגודל[12].

שאין לו יד ימין.

  ו. גידם ביד ימין. אם כי השו"ת בשמים ראש[13] פוסק שהוא פטור מלהניח, האחרונים חולקים עליו ולדעתם חייב הוא בתפילין, ויבקש מאחרים שיניחוהו עליו[14]. וראה להלן לגבי סיוע ע"י אשה.

  ז. נקטעה היד ונשארו לו קנה וזרוע, יש מהאחרונים שנסתפק לומר שעכשיו ידו הימנית היא יד כהה שלו וחייב להניח על הימנית[15], ואכן המ"ב מכריע בודאות שהדין להניח על הימנית[16]. ומה שפסק המ"ב[17] שמניח בשמאלו, צ"ל שמדובר שם שאין לו קיבורת[18]. וי"א שאם יש לו כח וגבורה יותר בימין, אלא שחסרות לו האצבעות לעשות בהן מלאכה, מניח בשמאלו[19]. ובשו"ת ארץ צבי ר"מ לובלין [20] כותב שיניח בימינו בזמן התפלה בביהכ"נ (ויברך רק על ש"ר וכנ"ל אות א), ובבית שוב יניח ביד שמאלו לחומרא ללא ברכה.

  מה שכתבו האחרונים[21] על יבשה ידו, כנראה מדובר על מצב של ניוון היד ודינו כמשותק להלן.

  המשותק ביד שמאל

                  מחויב להניח תפילין על ידו השמאלית כרגיל[22]. אולם עיין בשו"ת חסד לאברהםתאומים[23] שמבדיל בין יד משותקת וחשוכת מרפא, ששם לדעתו יניח בצד ימין בלא ברכה (ומברך על של ראש וכדלעיל), ואחרי התפלה יניח ביד שמאל ושוב בלי ברכה, ובין כשחלתה ידו באופן שיש לו רפואה, אף שאין לו עכשיו שום שימוש בה, הוי בכלל יד ומחויב להניח בשמאל כל אדם ובברכה. ובשו"ת בית שלמה[24] דוחה ראיותיו וכותב שאפילו אין לו רפואה אינו בגדר מחוסר אבר ויניח בשמאל כל אדם.

  המשותק ביד ימין

  חייב בתפילין, וכותב המ"ב[25] והוא מהדגול מרבבה, שיניחו ביד ימינו שהוא כעת היד כהה שלו. אולם עיין בשו"ת אמרי יושר[26] שכותב שיניח בשמאלו הן במכה שסופה להתרפא והן במכה שאין סופה להתרפא, ומ"ש הדגמ"ר נראה דכוונתו בנתרפא אח"כ מחליה ואעפ"כ מחמת חליה הרגיל עצמו לעשות בשמאל, ואחר שנתרפא נמי עושה כן, והוי איטר גמור. וכתב הגרש"ז אויערבאך שליט"א[27], שאם היד הימנית חלתה ונחלשה וצריך לעשות כל מלאכתו בשמאל, אם דעת הרופאים שתבריא, ממשיך להניח על ידו השמאלית, אך אם לדעתם היא חשוכת מרפא, הרי היא יד כהה ומניח תפילין בימין.

  המשותק בשתי ידיו

  מי שאינו יכול להזיז את שתי ידיו, מניחים לו על שמאל כל אדם ובברכה[28].

 

  סיוע ע"י אשה – במקום שאין איש אחר שיקשור לו את התפילין, יכולה אשה לקשור לו[29]. אולם קיימת מחלוקת בין הפוסקים לגבי ברכה, המהר"ם שיק פוסק שיברך, ולעומת זאת היד הלוי כותב שלא יברך. ועיין בגיטין[30] שלר"ת כל מצוה שאין האשה חייבת בה אינה יכולה לעשות לאחרים, וכן דעת המג"א[31]. אולם המ"ב[32] כותב שהגם שטוב להיזהר, בדיעבד אין לחוש לדעת ר"ת.

 

                  אגב בנוגע לשאלה אם אשה חייבת מטעם ערבות או לא, הרא"ש כבר כתב [33]  שאין האשה בכלל הערבות, וכ"כ הרבינו יונה[34]. וכ"כ האור החיים הקדוש [35],  וז"ל:  לזה הפסיק הכתוב כאן וסדר טפכם נשיכם וגרך בפני עצמם, כי אלו אחרים נתפםים עליהם שהם הרשומים בפסוק שלפניו, כל אחד כפי מה שהוא, ואין הם נתפסים על אחרים, שהטף אינם בני דעה והנשים כ"כ הגרים ג"כ אין להם להשתרר על ישראל וכו'.

                  והסתפק הדגול מרבבה[36] וכותב: ואני מסתפק אם האשה אינה בכלל ערבות דהיינו שהיא אינה ערוב בעד אחרים, אבל האנשים שקיבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל נתערבו גם בעד הנשים וכו' או דלמא כשם שהנשים לא נכנסו בכלל ערבות, כך לא קיבלו האנשים ערבות בשביל נשים, עכ"ל, וכותב רעק"א[37]:  ולענ"ד דאין חלוק בין אנשים לנשים לענין ערבות ולא מצינו בשום דוכתא דבנשים אין הדין דאם יצא מוציא, והרי גבי ינאי מלכא ומלכתא דכריכו ריפתא, משמע דאם היה אוכל שמעון בן שטח כזית, שפיר עבד, והא אם נשים מחוייבות בבהמ"ז דאורייתא איך היה יכול להוציא לאשת ינאי, דהיא מחוייבת מדאורייתא ורשב"ש מדרבנן והא ליכא ערבות, זולת שנאמר דנשים אין ערבים לאחרים אבל אנשים ערבים גם לנשים וכו'. אבל נראה דכוונת הרא"ש דהערבות היה רק לגבי מי שמחוייב במצוה זו הוא ערב על אחרים, ואם נשים בבהמ"ז דאורייתא באמת אם יצאו מוציאים לאנשים, דכיון שהם שייכים במצוה זו ישנם ג"כ בכלל ערבות, אבל במצוה שאין חייבים בה דהיינו אם נשים בבהמ"ז דרבנן, אין להם דין ערבות במצוה עיי"ש [38], וכן כותב הערוך השולחן[39]. אולם עיין בפמ"ג[40]  שמסתפק אם נשים בכלל ערבות שתוכל להוציא כשיצאת כבר[41], גם הצל"ח כותב[42]  דמסתמא כי היכי דאין הנשים ערבות בשביל האנשים כמו"כ איפכא אין האנשים ערבים בשביל הנשים. וק"ל מהא דפרתו של שכנתו של ר' אלעזר בן עזריה[43]  וצ"ע. ועיין מה שכתב הגרא"י וולדינברג שליט"א בהערותיו על ספרי.

                  כותב המהרי"ט[44] בפשיטות דהאנשים בעד הנשים נתערבו אבל לא הנשים בעד האנשים כי אין סיפוק בידם למחות, ע"כ. ועיין בברכ"י[45]  שמעיר בשם הזרע אברהם מש"ס ע"ז[46]  דגזרו על אשתו להריגה מפני שלא מיחתה בו, והרי דגם נשים נתערבו בשביל אנשים וגם מוכח דיש סיפוק בידם למחות ודלא כהמהרי"ט, וכותב דלק"מ דודאי במידי דהיא שייכא גם היא ערבנית, עכ"ל. ועיין בשדי חמד[47] .

 

 

סעיף ד  לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא (ג) של יד לא שנא (ד) של ראש. הגה ודוקא בתפילין, אבל ברצועות אין להקפיד.

 

נשמת אברהם

 

              (ג) של יד. עיין במ"ב[48] שכתב שאם יש לו מכה, אפילו במקום הקף הקשר שסביב ידו, מותר לו להניח הקף הקשר ע"ג סמרטוטין ולברך, אך בזה יזהר לכסות מלמעלה כדי שיתקיים לך לאות ולא לאחרים לאות[49], וכ"כ בחיי אדם [50].

                  ואם יש לו מכה ביד במקום הנחת הקציצה, והמכה מתפשטת בכל הקיבורת (דאל"ה יניח על מקום הנשאר בקיבורת ועיין בסע' ז ובמ"ב שם [51]), מותר לו להניח על הרטיה אם לא סגי בלא"ה, ולא יברך על הש"י דהא דעת רוב הפוסקים דחציצה פוסלת [ולענין ברכה על התש"י ראה לעיל ס"ק ב (א)], אך ילבוש על התש"י מלמעלה בגד אחר כדי לכסותם. ודוקא על הרטיה, אבל להניח תפילין על חלוקו, י"א דאסור אפילו ביש לו מכה ואפי' אם ילבוש עליו בגד אחר[52].

                  מי שחבושה ידו השמאלית בגבס, נראה שצריך להניח תפילין על הגבס שעל זרועו השמאלית, ולא על ידו הימנית[53]. ואם בית התפילין מונח על הבשר בלי חציצה ורק הרצועות הן על הגבס, יברך על של יד[54], אך אם גם הבית מונח על הגבס, אינו מברך על של יד, ויברך על של ראש כפי המבואר לעיל ס"ק ב (א).

                  חולה שיש לו אינפוזיה בקנה השמאלית ולכן אינו יכול לכרוך על זרועו שבע הכריכות, יניח תפילין בברכה וימשוך הרצועה מהבית שמונח על בשר הקיבורת עד אצבעו[55], וה"ה שיניח תפילין בברכה ואפילו אם אינו יכול גם לכרוך סביב אצבעו[56].

                  (ד) של ראש. עיין במ"ב [57] שכותב : ומשמע מדברי המג"א והח"א [58] דאם יש לו מכה בראשו ורק במקום שהרצועות מונחות ולא במקום הקציצה, מותר לו להניח הרצועות ע"ג סמרטוטין שעל המכה (דהיינו תחבושת) או ע"ג כובע דק ולברך, אע"ג שיש חציצה בין הרצועות (לראש), כיון דבמקום הקציצה אין חציצה, עכ"ל. ולכן אם הבית מונח על התחבושת, יברך רק על ש"י ולא על של ראש.

                  פאה נכרית שמסיר בכל עת שירצה, אף שהוא להנאתו שהוא בוש מלגלות ראשו בבית הכנסת, יניח את התפילין של ראש בלא ברכה, וכשיבא לביתו יגלה ראשו ויניח תפילין בברכה[59]. ואם חושש שיעבור זמן ק"ש, יניחם קודם בבית בברכה[59*].

                  שתי ראשים. נשאל השבות יעקב[60] בדבר תאומים דבוקים זה בזה ולכל אחד ואחד אבריו וחושיו ופרצוף פנים כמו לכל אדם, ורק קדקדי ראשיהם דבוקים יחד, וכל אחד ואחד אוכל ושותה ומדבר, וחושיו בפני עצמו, מהו הדין לענין תפילין. ופסק שצריך כל אחד להניח בפני עצמו, כי שני נבראים הם. וכ"כ השו"ת הלכות קטנות[61] שראה גוי אחד כבן כה שנים שנולד דבוק עם תאומו עד הטבור, חזה כנגד חזה וכו'. ועיין בגמ' [62].

                  אולם האור זרוע[63] כותב : וכמה תמיהות שונה בתלמוד מה שאינו הווה בעולם, כגון ההיא דסו"פ הקומץ רבה דבעא מיניה פלימו מרבי, מי שיש לו שתי ראשין באיזה מהן מניח תפילין וכו', עכ"ל. והאידנא הדין לא מציאותי, כי תאומים כאלו מנותחים בגיל הרך כדי להפרידם זה מזה או מתים לפני הגיעם לגיל המצוות.

 

 

סעיף ז   אעפ"י שיש לאדם (ה) מכה במקום הנחת תפילין, יניח תפילין כי מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין, כי העצם הסמוך לבית השחי מחציו עד הקובד"ו הוא מקום הנחת תפילין.        

 

נשמת אברהם

 

              (ה) מכה במקום הנחת תפילין. עיין בביאור הגר"א שהסכים לדינא דכל מקום הקיבורת (דהיינו הבשר התפוח) כשר להניח בו תפילין, וכן משמע בפרישה, ועכ"פ למטה ממקום הקיבורת פסול לכו"ע [64]. ולכן מי שיש לו מכה על הבשר הגבוה, יניח בבשר התפוח בחצי העצם שסמוך לבית השחי [65], וכ"כ במ"ב [66] שעד הקובד"ו (דהיינו המרפק) ר"ל בבשר התפוח אשר לצד המרפק ולא עד המרפק ממש. ובנוגע לברכה, משמע מפשטות הערוה"ש דיוכל לברך, וכן יתכן דאף לדעת המ"ב יוכל לברך, אמנם דעת הגר"ע יוסף שליט"א שלא יברך [67]. ואם המכה גדולה ומצטער בהנחת התפילין, פטור מלהניח התש"י אפילו נשאר לו מקום, ויניח ש"ר לבד [ועיין לעיל בנוגע לברכה ס"ק ב (א)][68].

 

 

 

[1] שו"ת דובב מישרים ח"ב סימן מו; יסודי ישורון ח"א עמ' פג.

[2] תוס' מנחות לז ע"א ד"ה קיבורת, ועיין במחצית השקל ס"ק ג ובביה"ל ד"ה בלא.

[3] או"ז הל' תפילין סי' תקעז.

[4] סע' א ברמ"א ועתן בביה"ל ד"ה בלא.

[5] סי' כו סע' ב.

[6] שם.

[7] ס"ק ג בפי' התוס'.

[8] מ"ב ס"ק ה.

[9] שו"ת הרמ"א סי' קכב, ב"ח, א"ר, הגר"א ס"ק ו, ושו"ת פנים מאירות ח"ג סי' יא.

[10] שו"ת שבות יעקב ח"א סי' ג; שו"ת שאגת אריה סי' לז; מ"ב ס"ק ו ושעה"צ ס"ק ז;

     כף החיים ס"ק ו.

[11] שו"ת שבות יעקב שם.

[12] שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' קג, וראייתו מספר האשכול להראב"ד הל' תפילין סי'

      כז.

[13] סי' ק,

[14] מ"ב סוס"ק ו.

[15] פמ"ג סי' תרנא א"א ס"ק י.

[16] ס"ק כב ובביה"ל ד"ה ואיטר יד.

[17] ס"ק ו.

[18] כ"כ לי הגרא"י וולדינברג שליט"א וכן אמר לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

[19] שו"ת צמח צדק החדש או"ח סי' ה.

[20] סי, ח מובא בלקט הקמח החדש ס"ק יז*.

[21] שו"ת אבני נזר סי' א; שו"ת אג"מ או"ח ח"א סי' ח; שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' יד.

[22] שו"ת אג"מ או"ח ח"א סי' ח.

[23] סי'  ג.

[24] אה"ע סי' קמח, מובא בלקט הקמח החדש ס"ק ט.

[25] ס"ק כב.

[26] ח"ב סי' יד.

[27] לב אברהם ח"א עמ' טו.

[28] לקט הקמח החדש ס"ק יב.

[29] שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי, טו; שו"ת מהר"י אסאד או"ח סי' יט; דעת תורה סי' כז

      סע' ז וסי' לט סע' ב; שו"ת יד הלוי או"ח ח"ב סי' א; שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי'

      ז.

[30] מה ע"ב תוס' ד"ה כל.

[31] סי' יד ס"ק ג.

[32] סי' יד סע' א ביה"ל ד"ה להצריך, וסי' תרמט ס"ק יד. ולכאורה אפשר היה להביא

      ראיה מהא דע"ז לט ע"א באשת חבר שהיתה קושרת לו תפילין על ידו. אולם עיין

      בתוס' מנחות לה ע"ב ד"ה משעת, וכן ברא"ש פ"א דחולין סי' יב  ובהגהות

      מיימוניות הל' ציצית פ"א ס"ק ט, דהיתה רק מסייעת לו. ועיין ברא"ש הל' תפילין

      סי' יג בשינוי גירסא.

[33] ברכות פ"ג סוסי' יג.

[34] ברכות כ ע"ב.

[35] ריש פ' נצבים.

[36] או"ח סי' רעא.

[37] שם.

[38] עיין גם בשו"ת רעק"א סי' ז ובתוס' רעק"א מגלה פ"ב מ"ד אות יט.

[39] סי' רעא סע' ו.

[40] פתיחה כוללת ח"ב ס"ק טז.

[41] ועיין בשעה"צ סי' רעא ס"ק ט.

[42] ברכות כ ע"ג ד"ה אלא אי אמרת בשלמא.

[43] שבת נד ע"ב.

[44] חידושיו על קדושין עא.

[45] סי' קכד אות ג.

[46] יח ע"א.

[47] מערכת העי"ן כלל כ ו-כב.

[48] ס"ק טז.

[49] וע"ע בהגה בסוף הסימן ובמ"ב ס"ק מז

[50] כלל יד סע, יד.

[51] שעה"צ ס"ק כא.

[52] מ"ב ס"ק יח.

[53] שו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' מג; שו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' מו.

[54] מהא דמג"א ס"ק ו ו-ח.

[55] מהא דסי' כז סע' ח.

[56] מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

[57] ס"ק טז.

[58] כלל יד סע' יד.

[59] אג"מ או"ח ח"ד סי' מ סעי' יח.

[59*] מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

[60] ח"א סי' ד.

[61] ח"א סי' רמה.

[62] מנחות לז ע"א. וכן בטור יו"ד סי' שה ובית הלל שם בריש הסימן.

[63] הל' אבלות סוס"י תכד.

[64] מ"ב ס"ק ד.

[65] ערוה"ש סע' ד; בן איש חי שנה א פ' חיי שרה סע' ו.

[66] ס"ק כט.

[67] שמעתי מפיו, ועיין בשו"ת יביע אומר ח"א סי' ג אות כ ו-כא.

[68] מ"ב שם.