נשמת אברהם / אורח חיים סימן פב

סימן פב  דין צואה יבשה

 

סעיף ב  מי רגלים שנבלעו (א) בקרקע, אם היו מרטיבין היד אסור לקרות כנגדם. הגה וי"א דאינו אסור רק בטופח ע"מ להטפיח, (ב) ויש לסמוך ע"ז.

 

נשמת אברהם

 

                  (א) בקרקע. או בבגד [1].

                  (ב) ויש לסמוך ע"ז. וכן הסכמת כל האחרונים דדוקא טופח ע"מ להטפיח, ואז בעי הרחקה מהן ד"א כמו מצואה. ומ"מ כיון שאינם בעין רק שבלועין בקרקע או בבגד, א"צ לשפוך עליהן רביעית לכו"ע, אלא די שיביא עליהן רק מעט מן המעט מים שאין בהן ג"כ רק טופח ע"מ להטפיח ושרי[2]. ועיין בכף החיים[3] שכותב שהל"ח פ' מי שמתו אות קמח כתב דבשו"ע שנדפס בקראקא בשנת שס"ז הודפס בשו"ע מלשון המחבר:  וי"א דאינו אסור רק בטופח להטפיח ויש לסמוך ע"ז, וכן פסק הבן איש חי[4].

 

 

[1] מ"ב ס"ק ב.

[2] מ"ב ס"ק ד.

[3] ס"ק ד.

[4] שנה א פ' בא סע' יט.