נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / אורח חיים סימן רי (עדכון)

, "נשמת אברהם / אורח חיים סימן רי (עדכון)" נשמת אברהם – אורח חיים, עמ' רי.

נשמת אברהם / אורח חיים סימן רי (עדכון)

סימן רי האוכל פחות מכזית מה דינו

 

סעיף א האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים, והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים, מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין, (א) ולאחריו אינו מברך כלל, ויש מסתפקים לומר שעל דבר שהוא כברייתו, כגון גרגיר של ענב או של רימון, שמברכין לאחריו אע"פ שאין בו כזית. לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית. הגה ולא מקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא, אבל אם לקח הגרעין ממנו, לא מקרי בריה. ויש מסתפקים עוד בברכה אחרונה של יין אם מברכין אותה על כזית, לכן טוב ליזהר שלא לשתות (אלא) פחות מכזית, או רביעית.

 

נשמת אברהם

 

                (א) ולאתריו אינו מברך כלל. חולה או זקן שאוכל לאט לאט ואינו יכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס, אם אכל כדי שביעה, ראה במ"ב [1] שכותב בשם הפמ"ג שחייב לברך ברכת המזון מן התורה (ועיין שם בשעה"צ ס"ק י שהמ"ב עצמו מסתפק בדין והפמ"ג גם סיים בצ"ע. ועיין גם בביה"ל [2]) וכ"כ הכנה"ג [3] לחלק בין ברכת הנהנין לאכילה ביוהכ"פ, דהתם ביתובי דעתא תליא מלתא, וביותר מכדי אכילת פרס לא מתייתבא דעתא, אבל הכא בהנאה תליא מלתא וכיון דהחיך נהנה כזית, גם ביותר מכדי אכילת פרס מצטרף, ולמעשה צ"ע, עכ"ל. וכ"כ החת"ס [4] בהסתמך על התוס' ישנים [5]. וכן פוסק השו"ת פנים מאירות [6]. וכן מובא בשו"ת כתב סופר [7] בשם רבו של החת"ס, הבעל הפלאה בספרו פנים יפות, דאוכל קמעא ומתברך במעיו חייב לברך אפילו פחות מכזית או כביצה כיון ששבע, עכ"ל (ועיין בליקוטי הערות בסוף הספר שו"ת כתב סופר שתמה על הכתב סופר שלא הזכיר את תשובת אביו הנ"ל. ובליקוטי הערות על החת"ס [8] כותב דהחת"ס עצמו לא הביא את דברי רבו משום שעדיין לא נדפס הפנים יפות בזמן שהוא כתב את התשובה הנ"ל). ועיין מה שכתבתי בסי' קנח לעיל בשם מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

                ובשו"ת מוצל מאש להר"י אלפנדרי [9] מובא בשערים מצויינים בהלכה [10] מסתפק בזה דאפשר דדוקא בענין מאכלות אסורות או אכילת מצוה, כגון כזית מצה וכדומה, צריך דוקא שלא ישהה בכדי אכילת פרס, אבל לענין ברכת הנהנין, כיון דעל כל פנים נהנה יהא חייב לברך מכל מקום, וכותב השערים מצויינים בהלכה שנראה שם מדבריו דדעתו נוטה שחייב בכל ענין. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: כמדומני במנחת חינוך [11] לגבי יוהכ"פ ובתורת הסד [12] מובא דהכל תלוי בדעת האדם ובהרגלו, והנפק"מ גם לגבי שתיית תה חם ביוהכ"פ דחייב אפילו שותה לאט לאט מחמת חמימותו, וזה חומרא גדולה, עכ"ל.

                אך עיין במג"א [13] שכותב: ואם אכל מעט וחזר ואכל מעט, אם שהה יותר מכדי אכילת פרס, נ"ל דאין מצטרף וכמ"ש בסי' תריב וכו', עכ"ל. וכ"כ במנחת חינוך [14]: וגם אם אכל הרבה ושבע אך אכל בהפסקה ולא אכל כזית כדי אכילת פרס, נראה דאינו חייב גם כן מן התורה דכתיב ואכלת, וכ"כ המג"א סי' רי דלא כבעל כנה"ג וכו', ומ"מ נ"ל דתרתי בעינן, אכילה ושביעה וכו', עכ"ל. וכן פסקו הא"ר [15], החיי ארם [16], הקיצור

שו"ע [17], הדרך החיים [18], השו"ע הרב [19] והבן איש חי [20].

                וכן א"ל הגרש"ז אויערבאך שליט"א וכן פסקו השו"ת אג"מ [21]  והשו"ת ציץ

אליעזר [22]. וכותב השמירת שבת כהלכתה [23] שלא יברך משום ספק ברכות להקל.

                ועיין בשו"ת ציץ אליעזר [24] שכותב לגבי חולה שמאכילין אותו דרך זונדא (צינור גומי הנכנס דרך הפה או האף לתוך הקיבה): שבבית החולים מצוי זה שישכב באותו חדר עוד אחד שאוכל בדרך טבעי שיוכל להוציאו בברכת המזון ולא פעם יחיה עי"כ חולה המדקדק ומחזר אחר מצוות לקיימן ומצטער כשאין בידו לקיימן, עכ"ל. ונ"ל דה"ה כאן, ומצאתי ב"ה שכן כותב המנחת יצחק [25].

 

 

                               

[1] כאן ס"ק א.

[2] סי' קפד סע' ו סוד"ה בכזית.

[3] מובא בכף החיים סי' רי ס"ק ז.

[4] שו"ת סי' מט. עיין בנשמת אברהם כרך א או"ח סי' רי ס"ק א. ועיין גם בחת"ס שם סי'

                קמ.

[5] ריש פ"ד דיומא.

[6] ח"ב סי' כז.

[7] שו"ת סי' לא.

[8] על שו"ת סי' מט.

[9] סי' טז.

[10] סי' נא ס"ק ד.

[11] מצוה שיג ס"ק ב ד"ה עוד צריך.

[12] ח"א סי' לב.

[13] סי' רי ס"ק א.

[14] מצוה תל.

[15] כאן אות ח.

[16] כלל נ סע' יג.

[17] סי' נא סע' ה.

[18] דיני ברכת הנהנין דין כללים בברכה אחרונה ס"ק ד.

[19] סדר ברכת הנהנין פ"ב ס"ק ב.

[20] שנה א פ' מסעי סע' ו.

[21] או"ח ח"א סי' עו.

[22] חי"א סי' יג.

[23] פ"מ סע' צג.

[24] חי"ג סי' לה.

[25] ח"ג סי' יח.

 

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.