נשמת אברהם / אורח חיים סימן רסג
אורח חיים סימן רס"ג (עידכון)
סימן רסג מי ומי המדליקין ואם טעו ביום המעונן
סעיף א יהא זהיר לעשות נר יפה, ויש מכוונים לעשות ב' פתילות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. הגה ויכולין להוסיף ולהדליק ג' או ד' נרות, וכן נהגו. (א) האשה ששכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימיה ג' נרות כי יכולין להוסיף על דבר המכוון נגד דבר אחר, ובלבד שלא יפחות.
נשמת אברהם
(א) האשה ששכחה. אולם אם מחמת מחלתה לא יכלה להדליק נרות שבת, איננה צריכה להוסיף נר להבא[1].
סעיף ב אחד האנשים ואחד הנשים, חייבים להיות (ב) בבתיהם (ג) נר דלוק בשבת. אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא.
נשמת אברהם
(ב) בבתיהם. רופא או אחות, השוהים בבית החולים בליל שבת, ואין מי שמדליק נרות שבת עבורם בביתם, חייבים להדליק שם נרות שבת בברכה[2] משום כבוד שבת[3]. ואם מדליקים עבורם בביתם, יוצאים ידי חובתם מדין כבוד שבת. ואילו מצד דין עונג שבת יש להם לדאוג שיהיה אור בכל מקום ששוהים שם[4], ומותר גם לברך על זה אם יש לו חדר מיוחד[5]. אולם הנרות צריכים להיות ארוכים במידה כזאת שאפשר יהיה ליהנות לאורם בבואם לחדרם אחרי כניסת ליל השבת[6]. ועיין בעמ' שנ"ג.
(ג) נר דלוק. אם אי אפשר להדליק נרות שעוה בחדר בבית חולים (או ששכח להכין נרות שעוה), קיימת מחלוקת הפוסקים אם אפשר להדליק נרות חשמל בברכה או לא. לדעת הבית יצחק[7] יכולה אשה לברך ולצאת ידי חובת המצוה, כי הוא דבר שיש בו ממש, וכן מתירים המחזה אברהם[8], ההר צבי[9] והאז נדברו[10]. וראה בתוס'[11] שלפי ר"ת צריכה לכבות את הנר בע"ש ולחזור ולהדליקה משום היכרא שהוא לכבוד שבת. וראה גם בהר צבי[12] שנשאר בצ"ע אם יוצאים ידי חובה ע"י הסרת כיסוי מנר חשמלי הדלוק מבעוד יום. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: נא לעיין במה דכתבתי במאורי אש (דף צז שדן שם בדברי ההר צבי). ובנוגע להסרת המכסה שבהר צבי, נראה דמוכח מכל גדולי האחרונים שכתבו שאם היה הנר דלוק מלפני פלג המנחה, חייבים לכבות ולהדליק מחדש, ולא הזכירו כלל דאפשר נמי להוציא את הנר מהחדר ולחזור ולהכניסו.
אולם לדעת המשפטי עוזיאל[13], אינה יוצאת ידי חובה, וזה מחשש שיפסק הזרם ממקורו והוי ברכה לבטלה, ואין סומכין על הרוב שאינו נפסק[14]. ועיין בשו"ת הרשב"א[15] שאין מברכין על המצוה שאין כוחה ביד העושה ואפשר שלא יתרצה חברו ונמצא מעשה מתבטל. והלבושי מרדכי[16] אוסר כיון שאין כאן שמנונית ולא זכר לשמן כלל ולא שום רמז, וצריך שיהיה שמנונית שגורם שידלק, והוא ממשיך: וכי ס"ד שהמדליק עצים דקים וקסמין שיוצא בו ידי חובה נר שבת, וה"נ אור החשמל שאין בו שמנונית, ועיין שבת כ ע"ב שוכא דארזא עץ בעלמא הוא וכו' ,עכ"ל. ופרש"י ופשיטא דלא חזי לפתילה אלא למדורה, והכי נמי כיוצא בזה ואינו יוצא ידי חובת הדלקה. אולם במהדורה שנת תרצ"ז[17] הוא כותב, שיש להסתפק בזה דהא בריש פרק במה מדליקין קאמר שוכא דארזא עץ בעלמא הוא ופרש"י דלא חזי לאור, משמע שבלא טעם זה היה ראוי לצאת בו ידי חובתו.
וכותב היביע אומר[18]: אין לנו טעם מספיק לומר שאין יוצאים ידי חובה בהדלקת נר החשמל לכבוד שבת. מ"מ טוב ונכון לחוש לדעת המחמירים בזה היכא דאפשר, ולהדליק גם נר שמן ולברך עליו, ובזה יהיה היכר שהודלקו לכבוד שבת. ובארה"ק אשר עבודת החשמל נעשית בעוה"ר ע"י ישראל, אין לברך על זה להדליק נר של שבת. וראה שם שדוחה את הראיה שהביא המשפטי עוזיאל מהרשב"א (הובא לעיל), שדבריו אמורים לגבי תחילת התקנה, שלא תיקנו ברכה על מצות צדקה וכדומה. אבל לענין נר שבת, הואיל ותיקנו ברכה על סתם נרות, לא מסתבר לחלק בין נר לנר. וראה גם בארחות חיים[19], יסודי ישורון[20], מלמד להועיל[21] ושערים מצויינים בהלכה[22].
ונראה שאשה ששוכבת בבית החולים בחו"ל, ואינה רשאית להדליק נרות שעוה בחדרה מטעם הנהלת בית החולים, תדליק נר חשמלי שעל יד מטתה לפני כניסת השבת לכבוד השבת, אולם לא תברך עליה משום ספק ברכות להקל.
סעיף ג (ד) הנשים מוזהרות בו יותר, מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית. אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ולקידוש היום, נר שבת קודם. וכן אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ונר לחנוכה, נר שבת קודם משום שלום הבית, דאין שלום בבית בלא נר (ואם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולקנות נר חנוכה ע"ל סימן תרע"ה).
נשמת אברהם
(ד) הנשים. אשה חולה גם תדליק ליד שולחן סעודתה. אם היא בביה"ח ואינה יכולה לקום ממטתה, תדליק על יד מטתה כי שם מקום סעודתה[23]. ואם היא בבית, ידליק בעלה במקום האוכל[24], או לפחות תדליק היא אותם במקומה ויעבירו את הנרות לשולחן האוכל[25].
אשה שיודעת מראש שלא תהנה מנרות שבת, וגם אין מישהו אחר שיהנה מהם, לא תדליק בברכה ואם תברך על ההדלקה הזאת הרי זו ברכה לבטלה[26]. לכן, אשה שמכניסים אותה לנתוח לפני כניסת השבת, ויודעת שתהיה עדיין מחוסרת הכרה עד אחר שיכבו הנרות, אם נשים יהודיות אחרות נמצאות באותו חדר ומדליקות שם נרות, לא תדליק לעצמה. אולם אם אלה אינן מדליקות, יכולה היא לצרפן בהדלקתה ולברך. וכן הדין באשה שצריכה לנסוע לבית החולים בע"ש סמוך לכניסת השבת, אלא א"כ בעלה או אחד מבני משפחתה נשארים בבית ויהנו מאור הנרות בשבת[27]. ושוב א"ל מו"ר שליט"א שיש לעיין, כי אולי מותר לה להדליק עתה כי נמצאת במקומה, דמאי שנא מאשה סומא שאינה נהנית כלל ומברכת בכל זאת, גם אם נמצאת לבדה[28]. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: יש לחלק, דשאני סומא בודאי אית לה הנאה מזה שיוכלו אחרים לבקר אותה ולדבר אתה, משא"כ במי שעוזב את ביתו והולך משם ואינו נהנה כלום, למה יברך. ומקור הדין של הקיצור שו"ע הוא במג"א[29] שכותב: נ"ל דסומא ג"כ תברך דהא נהנה ג"כ ממאורות וכמ"ש סי' סט, ע"כ. והנה חוץ מזה שמדברי המג"א רואים שיש להבדיל בין סומא שנהנית מהאור בשבת ובין מקרה הנדון שאף אחד לא נהנה מנרות שבת שהודלקו, גם ק"ל על הקיצור שו"ע שפסק שמותר לה לסומא לברך גם כשהיא נמצאת לבדה, הלא מהמג"א נראה דמותר לה לברך רק כשמישהו אחר נמצא בשבת ויהנה מהנרות וכמובא בסי' סט, וצ"ע. ועיין מה שכתב הגרא"י וולדינברג שליט"א בהערותיו על ספרי.
עיין במג"א[30] דנוהגין דיולדת אינה מדליקה בשבת ראשונה. וא"ל מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שזה דוקא במקום שהאשה ילדה בבית והיא נמצאת בחדר אחר, לפי מה שהיה נהוג לא לקום אחרי הלידה עד שבוע ימים [31]. ועיין מה שכתב הגרא"י וולדינברג שליט"א בהערותיו על ספרי.
[1] מהא דמ"ב ס"ק ז.
[2] בן איש חי שנה ב פ' נח סע' ה.
[3] ראה רמב"ם הל' שבת פ"ה ה"א ופ"ל ה"ה; שו"ת בית הלוי ח"א סי' יא; ערוה"ש כאן סע'
ב.
[4] ראה מ"ב ס"ק ב ו-כח.
[5] מ"ב ס"ק לב וביה"ל שם ד"ה בחורים.
[6] מ"ב ס"ק ל.
[7] יו"ד ח"א סי' קכ או"ק ה וח"ב סי' לא או"ק ח.
[8] או"ח סי' מא.
[9] או"ח ח"א סי' קמג.
[10] ח"ג סי' א.
[11] שבת כה ע"ב ד"ה חובה.
[12] שם סי' קמא. ועיין שם ובסי' קמ, וכן בפני יהושע שבת כג ע"א ד"ה ועוד מדקא מברכינן,
דעיקר המצוה היא שיהא נר דלוק ויהא אורה בבית ולא עצם מעשה ההדלקה ולשון
הברכה לא מעכב בכה"נ. וע"ע במג"א ס"ק יא שכותב דלא שייך לברך בדלוקה
ועומדת.
[13] או"ח סי' ז.
[14] ומותר להדליק נרות חשמל המופעלות ע"י מצבר ולצאת ידי חובתו – מו"ר הגרי"י
נויבירט שליט"א. וכן א"ל הגרש"ז אויערבאך שליט"א.
[15] ח"א סי' יח.
[16] מהד"ג סי' נט.
[17] סי' יט.
[18] ח"ב או"ח סי' יז.
[19] סי' רסד סע' ג.
[20] ח"ג עמ' קמח.
[21] ח"א סי' מז.
[22] סי' עה ס"ק ז.
[23] מ"ב סוס"ק ב.
[24] מ"ב ס"ק יא.
[25] מ"ב ס"ק מח.
[26] מהא דמ"ב ס"ק ל.
[27] מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.
[28] קיצור שו"ע סי' עה סע' יג.
[29] ס"ק ט.
[30] ס"ק ו ומ"ב ס"ק יא.
[31] עיין בשש"כ פל"ו הערה נא.
אורח חיים סימן רס"ג (עידכון)