נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / אורח חיים סימן רעב

, "נשמת אברהם / אורח חיים סימן רעב" נשמת אברהם – אורח חיים, עמ' רעב.

נשמת אברהם / אורח חיים סימן רעב

הלכות שבת

 

סימן ערב על איזה יין מקדשים

 

סעיף ט במקום (א) שאין יין מצוי, י"א שמקדשים על שכר ושאר משקין, חוץ מן המים וי"א שאין מקדשין. ולהרא"ש, בלילה לא יקדש על השכר אלא על הפת, ובבקר יותר טוב לקדש על השכר, שיברך עליו שהכל קודם ברכת המוציא, שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי, ודברי טעם הם. הגה וכן המנהג פשוט כדברי הרא"ש. ואם יין בעיר, לא יקדש על הפת. ומי שאינו שותה יין משום נדר, יכול לקדש עליו וישתו אחרים המסובין עמו, ואם אין אחרים עמו יקדש על הפת ולא על היין, או ישמע קידוש מאחרים.

 

נשמת אברהם

 

                (א) שאין יין. מה הדין של חולה הנמצא בבית החולים ואין לו יין וגם אינו יכול לאכול לחם. עיין מה שכתב מרן השו"ע לקמן [1] לגבי קידוש ביום כשאין לו יין. וכותב המ"ב [2] בשם המג"א: שאם אין לו גם פת אוכל בלא קידוש ואין לו לבטל מצות עונג שבת בשביל זה ובלילה אם אין לו חתיכת פת ויין ושאר משקין לקדש עליו ויש לו תבשיל ופירות וכיוצא בו וכו' והוא אדם חלש אינו צריך להמתין ויאכל מה שיש לו בלא קידוש ויסמוך על מה שהזכיר קדושת היום בתפלה, עכ"ל. ואם הוא חולה כזה שאינו יכול להתפלל ולקדש היום בתפלה, מותר לו לאכול בלי קידוש כלל.

                אך כותב הריעב"ץ [3]: נ"ל שאם אין לו פת ויש לו שאר מאכלים מקדש עליהם שהסעודה קרויה לחם בכל מקום וכל דבר שסועד לחמו הוא היכא דלא אפשר בפת וה"ה להבדלה וכו', עכ"ל. וכן הוא כותב בהקדמתו לספרו מור וקציעה [4]. וכותב עליו האג"מ [5]: הנה ודאי הוא חידוש גדול דאף שסברתו נכונה לענין שכל מאכל נחשב סעודת שבת לענין ליאסר לאכול בלא קידוש כדאיתא בדף קה וכו' מ"מ לא מצינו לענין קידוש על זה, וכמדומני שרק בהגהות הריעב"ץ נמצא זה ולא בשום ספר מספרי רבותינו, וגם הריעב"ץ עצמו לא הזכיר זה למעשה בסדורו בהלכות קידוש. ולכן אין לעשות זה למעשה כשאם ח"ו אירע כזה בחולה שאסור לו לאכול פת והוא נמצא בבית החולים שאין שם מי שיעשה קדוש על היין או פת, ובאחד שהוא בבית האסורין ח"ו ולא הניחו להביא שם יין ופת, אלא יאכל בלא קידוש דלא גזרו שיתענה בשבת כשלית לו על מה לקדש. ויותר משמע שהוא הוספה מאיזה תלמיד טועה כמו שתיבות "וה"ה להבדלה" הוא טעות שהרי אפילו על פת אין מבדילין וכו', וא"כ הרי ודאי לא כתב זה הריעב"ץ כמו כן מסתבר שכולו לא כתב זה וצ"ע, עכ"ל.

                וכותב השמירת שבת כהלכתה [6]: אם אין לו יין, לחם או כל משקה חשוב אחר לקדש עליו קידוש בליל שבת או בשבת בבוקר, וגם אין ממי לשמוע קידוש, רשאי הוא ואף מחוייב לאכול את מאכלו בלא קידוש. וע"ש בהערה [7].

                עוד כתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א [וראה לשונו בשמירת שבת כהלכתה [8]] בחולה שאינו יכול לאכול לחם כשיעור (דהיינו לכתחלה צריך שיאכל פת כשיעור ביצה תוך כדי הזמן של "אכילת פרס" ובדיעבד סגי אף ב"כזית" תוך כדי הזמן הנ"ל) או לשתות יין כשיעור (דהיינו לכתחלה ישתה רביעית מלבד טעימת היין של קידוש שהוא כמלוא לוגמיו, ובדיעבד, ישתה בסך הכל רק רביעית אחת, אך ע"ש במ"ב דאין להקל לצאת ידי קידוש ע"י שתיית יין רק במקום הדחק) – ואין לו מי שיוציאנו ידי חובת קידוש – יכוין לקיים מצות קידוש של שבת בתפילת שמונה עשרה של ליל שבת ויאכל את ארוחתו בלי לקדש (עיין בשע"ת סי' רעב ס"ק ב, מ"ב סי' רפט ס"ק י ושו"ת אג"מ או"ח ח"ב ס"ק כו ד"ה ובדבר). ואם אינו יכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס, דינו כאילו אין לו יין ולחם, שגם כן פטור מקידוש, עכ"ל.

 

                               

[1] סי' רפט סי' ב.

[2] שם ס"ק י.

[3] על פסחים קיד ע"א.

[4] הראה לי מו"ר הגרי"י נויבירט סליט"א.

[5] או"ח ח"ד סי' מ אות כה.

[6] פנ"ג סע' יד.

[7] או"ק נ.

[8] פ"מ סע' מז.