נשמת אברהם / אורח חיים סימן רעו

סימו רעו  דיני נר שהדליק א"י בשבת

 

סעיף א  א"י שהדליק את הנר בשביל ישראל, אסור לכל, אפי' למי שלא הודלק בשבילו. הגה ואין חילוק בזה בין קצב לו שכר או לא קצב, או שעשאו בקבלנות או בשכירות, דהואיל והישראל נהנה ממלאכה עצמה בשבת, אסור בכל ענין אבל אם הדליקו לצרכו או לצורך חולה ישראל, (א) אפי' אין בו סכנה. הגה או לצורך(ב) קטנים דהוא כחולה שאין בו סכנה, מותר לכל ישראל להשתמש לאורו, וה"ה לעושה מדורה לצרכו או לצורך חולה. (ג) ויש אוסרים במדורה, משום דגזרינן שמא ירבה בשבילו. הגה מיהו אם עשה א"י בבית ישראל, מדעתו, אין הישראל צריך לצאת אע"פ שנהנה מן הנר או מן המדורה.

 

נשמת אברהם

 

                  (א) אפי' אין בו סכנה. וביש בו סכנה, אפילו הדליק ישראל בשבילו, מותר לכל להשתמש לאורו, דנר לאחד נר למאה[1]. ומותר לבריא להשתמש באור גם אחר שאין לחולה צורך בו, ולא דמי למה שכתוב להלן טע' ד, כי כאן לא נעשה איסור בהדלקה, משא"כ בסע' ד שכל ההיתר הוא משום שלא נהנה ע"י מעשה הא"י, ולכן אסור אח"כ כשנהנה עי"ז[2].

                  ואם קיים חשש שהנכרי הוסיף או יוסיף במלאכה בשביל הבריא[3], או שיש במוצר מלאכתו משום מוקצה[4], אסור לבריא ליהנות ממנו בשבת עצמה. ובמוצ"ש מותר ליהנות ממנה מיד, גם בלי לחכות בכדי שיעשה[5]. ועיין מה שכתבנו לקמן סי' שיח סע' ב.

                  (ב) קטנים. עיין לקמן סי' שכח ס"ק נד.

                  (ג) ויש אוסרים. ולדבריהם אפילו אם נעשה בשביל חולה שיש בו סכנה, אסור לשאר אנשים להתחמם נגדה משום חשש דשמא ירבה[6], ולעת הצורך יש לסמוך אדעה הראשונה, וכן סתם המחבר בסוף הסימן להקל[7].

 

 

[1] ביה"ל ד"ה אין בו סכנה.

[2] ביה"ל סע' ד ד"ה אבל.

[3] סי' שיח סע' ב ברמ"א.

[4] סי' שה סע' כ ובמ"ב ס"ק עא ו-עב.

[5] סי' שיח מ"ב ס"ק יד; שש"כ פ"ל סע' מג

[6] ב"י.

[7] ביה"ל ד"ה ויש אוסרים.