נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / אורח חיים סימן רעח

, "נשמת אברהם / אורח חיים סימן רעח" נשמת אברהם – אורח חיים, עמ' רעח.

נשמת אברהם / אורח חיים סימן רעח

  • אורח חיים סימן רע"ח (עידכון)

  • סימן רעח  שיכול לכבות הנר בשביל החולה

     

    סעיף א  (א) מותר (ב) לכבות הנר (ג) בשביל שישן (ד) החולה שיש בו סכנה.

     

    נשמת אברהם

     

                      (א) מותר. עיין ברמב"ם בפירוש המשנה[1] שכתב דדוקא בשא"א להוציא החולה למקום אחר או להסתיר האור ממנו, ור"ל ע"י כפיית כלי על גביו וכדלעיל בסוף הסימן עיי"ש, או ע"י הוצאה לחדר אחר, דאל"ה בודאי יותר טוב לטלטל מוקצה מלעבור על איסור כיבוי[2]. ודע דמה שכתב הרמב"ם בשאי אפשר להוציא החולה, ר"ל היכא דחוששים פן ע"י טלטולו יכבד עליו החולי יותר וכדלקמן סי' תריח סע' א. ונראה דלהרמב"ם אם אפשר לעשות עצה אחרת לבד דאיסורא איכא, גם חיוב חטאת איכא דאל"ה לוקמי הגמרא שם באופן זה ולכך קתני פטור ולא מותר ע"ש. ומ"מ יש לעיין לדינא דאפשר דזה דוקא לדעתו דס"ל משאצ"ל חייב עליה, אבל להפוסקים דפטרי, אפשר דמותר לכתחלה בחולה שיבו"ס בכל גווני[3]. ומ"מ לדינא נראה להחמיר לכו"ע היכא דיש לו עצה אחרת להסתיר האור ע"י כפיית כלי וכיוצא בזה, כי באיסור כיבוי אף דהיא משאצ"ל, מ"מ מפני שהיא קרובה מאד לאיסור תורה, לא רצו להקל בה, וכמו שכתב הפמ"ג דלהכי אסרו בגמרא אף לר"ש בחולה שאבו"ס ובשאר שבותים קי"ל דמותר לישראל לחלל אף בחולה שאבו"ס, ובפרט בדבר שלהרמב"ם חייב חטאת, האיך נבוא אנחנו להקל לכתחלה[4].

                      (ב) לכבות הנר. וכשיקיץ אח"כ, מותר להדליק את הנר שוב בשבילו [5] ובכל זה אם א"י מזומן לפניו ואפשר לעשות ע"י בלי איחור, יעשה על ידו[6], ומ"מ נראה דאפילו לדעת הרמב"ם אין מותר רק להדליק הנר כדי שלא ישב החולה בחשך אבל להטות הנר כדי שיאיר יותר טוב אסור, כי שבת לא הותר רק מה שהוא הכרח לו, ועיין בסי' שכח סע' טז[7].

                      (ג) בשביל שיישן. לכאורה לא היה לו לתלות כלל בחולה שיבו"ס רק באם ע"י מניעת השינה יבא לידי סכנה שרי, אבל לענ"ד לשון הגמרא והשו"ע הוא כפשוטו ממש, והטעם משום דשינה יפה לחולה כמו שאחז"ל, לכך התירו לו הכיבוי בשביל זה בסתמא דעלול להתרפא עי"ז וגם עכ"פ לחיות חיי שעה יותר בשביל זה דגם ע"ז ניתן שבת לדחות (עיין סי' שכט סע' ד) ובלתי השינה אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן יותר. ומיהו אפילו בחולה שאבו"ס אם הרופא אומר שע"י מניעת השינה יתגבר עליו החולי יותר ואפשר שיבא עי"ז לידי סכנה, גם זה שרי, והשו"ע קמ"ל דבחולה מסוכן גם בסתמא שרי[8].

                      (ד) החולה שיבו"ס. שפקוח נפש דוחה שבת, וכתבו האחרונים דה"ה בשביל החולה שהוא ספק סכנה ג"כ מותר לכבות, אבל בשביל חולה שאבו"ס אסור לכבות לכו"ע[9]  (ועיין לעיל ס"ק א ולהלן). ואין להקשות ממה דאיתא לקמן בסי' שלד בסופו דהתירו לכבות ברשות הרבים אף גחלת של עץ בשביל שלא יזוקו בה, דהתם הטעם משום צערא דרבים משא"כ בעניננו בחולה יחידי [10]. ולפ"ז יל"ע בחדר שנמצאים בו כמה חולים ויש צערא דרבים, וכ"כ הגרש"ז אויערבאך שליט"א[11] וז"ל:  נלענ"ד דבחדר שיש בו ג' חולים שאב"ס, מותר לכבות נר בשבת בשביל שיישנו החולים משום צערא דרבים אם א"א להוציא הנר או להעביר החולים, עכ"ל[12]. וע"ש שמעיר גם בכה"ג שהחולה הוא יחידי והוא מצטער מזה שאינו יכול לישון, דלמה לא חשיב כמי שנמצא פרעוש על בשרו דכתב הרא"ש ריש פי"ד דשבת דדמי לקוץ בר"ה, ויהא מותר לכבות הנר ולהוציאו, עיי"ש[13].

    חולה שאין בו סכנה – כותב הדעת תורה וז"ל:  עשו"ת גור אריה יהודה חאו"ח סי' קז שפסק דגם לצורך חולה שאבו"ס מותר לכבות הנר ע"י שינוי, כיון דהוי רק איסור דרבנן, ושכן פסק בס' שלחן עצי שטים, והוא חוכך קצת בזה ע"ש, ועמג"א סי' שז ס"ק ז (שהאריך שם וכתב דאין לדמות דבר לדבר בעניני השבותים וכו', וסיים דבמקום הפסד גדול יש להתיר שבות ע"י עכו"ם אפי' כדרכו, וע"י ישראל שלא כדרכו ע"ש), עכ"ל. אולם הקצה"ש חולק

    וכותב[14]:  ואסור לכבות נר בשביל חולה שאבו"ס שיוכל לישון כמפורש בגמ' שבת ל ע"א, אפילו להמתירים שבות לחולה שאבו"ס אסור לכבות, דכבוי הוי מלאכה שאצל"ג וחמירא משאר שבותים, וה"ה דאסור בשביל שיישן הקטן, עכ"ל. וכ"כ המ"ב[15] וכפי שהבאנו לעיל.

                      אולם כל זה כשמדובר בנר של שמן וכיוצא, שלדעת הרמב"ם[16] יש בכיבויו חיוב מן התורה ואפילו כשאינו מתכוין לעשות פחם. אולם בגחלת של מתכת, כל שאינו נתכוין לצרף, גם לדעת הרמב"ם פטור. ולפ"ז אולי גם יהיה מותר לכבות אור החשמל עבור חולה שאבו"ס כדי שיוכל לישון ובלבד שיעשה זאת כלאח"י[17] (וכל זה רק בלי האיסור של סתירה שכתב החזו"א).

                      אמנם כותב הבית יצחק[18] שאם יכבה אור החשמל יתחייב משום מכבה, ואף דמכבה גחלת של מתכת פטור, זה דוקא גחלת של מתכת שאינה שורפת, אבל שלהבת חשמלית ששורפת, חייב משום כיבוי בשבת. וכ"כ האחיעזר[19], המחזה אברהם[20] והצפנת פענח[21], ועיין מה שכתב היסודי ישורון[22].

                      וכאשר הסתכלתי ועיינתי בתשובות הנ"ל התברר לי שכולם אסרו את כיבוי נורת חשמל בשבת משום שהוא מוגדר כאש שורף וכפי שכותב הבית יצחק שמדובר על שלהבת חשמלית ששורפת, ועוד לפלא מה שהוא כותב [23] וז"ל: כעת נודע לי בבירור שגם בגלהליכט רק בשני צדדיו יש חוט ממתכת אבל באמצע במקום הדולק עושין חוטין מבאמבום (מין צמח) או מחוטי צמר גפן מטובל בחומץ גפרית, וא"כ גם בגלהליכט יש מקום משום כבוי דאורייתא, עכ"ל. אולם לפי מה שידוע היום שבמנורת חשמל מלבין החוט לבד בלי כל תוספת של שלהבת, שוב חוזרת השאלה אם כיבוי אינו אלא מדרבנן (ועיין שם בבית יצחק:  דבגלהליכט שמחבר הזרם העלעקטרי עם חוט פלאטין הוה מכבה גחלת של מתכת ויש ספק אם אסור מדאורייתא, עכ"ל).

                      ולכאורה גם קשה מהגמ' בשבת [24] שאוסרת נתינת מים בכלי שניתן תחת הנר לקבל ניצוצות מפני שמקרב את כיבויו, וכותב רש"י שם:  זימן כיבוי להדיא והוה ליה מכבה ממש אי הוה יהיב ליה בשבת, עכ"ל. וקשה, למה זה מכבה ממש הא אינו עושה פחם, ועיין

    בתוס' [25]שכתבו:  ורש"י דפירש דהוה מכבה ממש לאו דוקא אלא כלומר שיוכל לבא לידי כיבוי, עכ"ל. ועל אף שבתירוץ הב' והג', כתבו המהר"ם שיק[26] והמחזה אברהם[27] שיש במים בלי ספק איסור תורה, דוחה דבריהם החלקת יעקב[28] עיי"ש.

                      ושמחתי מאד כשמצאתי אח"כ את מה שכתב הגרש"ז אויערבאך שליט"א [29] וז"ל: אבל עכ"פ דבר זה נראה ודאי דלאו דוקא מתכת אלא כל דבר שאינו נעשה פחם, לא דמי למלאכת המשכן ולא חשיב כבוי, וא"כ תמיהני טובא על הגאון הג' בעל שו"ת בית יצחק שכתב שם במפתחות:  "כעת נודע לי בבירור וכו'" (עיין לעיל), והוא תימה דמ"מ כיון שבשריפתם אינם נעשים פחמים אלא אפר אם כן כך לי מתכת או באמבום, גם צ"ע מכל מה שהוכחנו לעיל וצ"ע וכו', אמנם צ"ע דהא גם בכבוי ניצוצות אינו עושה פחם וא"כ כמו דגזרו התם ה"נ כאן, ואולי יש לחלק וצ"ע. ומיהו בנ"ד כבר נתבאר לעיל בפרק ב'[30] שבמנורות ליבון שלנו אין בהם כי אם חוט מלובן בלי כל תוספת של שלהבת ומזה בא האור המבוקש, וא"כ נראה ודאי דחשיב רק כגחלת של מתכת ולא אסור לכבותו אלא מדרבנן, עכ"ל. ועיין בשו"ת זקן אהרן[31], שו"ת לבושי מרדכי[32], שו"ת מהרש"ם[33], שו"ת דובב

    מישרים[34] ושו"ת חלקת יעקב[35]. וכן עיין שם במאורי אש[36] שמסתפק הגרש"ז אויערבאך שליט"א אם הדלקת אור החשמל ע"י לחיצה בכפתור חשיב מעשה בידים או גרמא[37].

     

     

    [1] שבת פ"ב מ"ה.

    [2] מ"ב ס"ק א.

    [3] וכן נראה דעת הרא"ה, מובא בחידושי הר"ן שבת ל ע"א ד"ה איני; ועיין בשש"כ פל"ב

    הערה קעה*.

    [4] ביה"ל ד"ה מותר. ויל"ע לדעת המ"מ וכן פסק השו"ע (סי' שכח סע' ד) דעושים כל

    שרגילים לעשות אף שיש בו רק צורך קטן – מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

    [5] בשם הרמב"ם פ"ב הי"א.

    [6] מ"ב ס"ק ב, מסי' שכח סע' יב בהגה.

    [7] ביה"ל ד"ה לכבות.

    [8] ביה"ל ד"ה בשביל שיישן.

    [9] מ"ב ס"ק ג.

    [10] ביה"ל ד"ה החולה, בשם הפמ"ג.

    [11] תורה שבעל פה תשל"ב עמ' כה. מנחת שלה ח"א סי' ז (עמ' מג) וסי' יב (עמ' קח)

    [12] עיין בגיטין מו ע"א, כתובות עה ע"א ויו"ד סי' רכח סע' כא שסתם רבים שלושה.

    [13] שש"כ פל"ב הערה קעה*.

    [14] ח"ז עמ' לז.

    [15] כאן ס"ק ג.

    [16] הל' שבת פי"ב הל' ב.

    [17] עיין סי' שכח סע' יז, בדעה שלישית.

    [18] יו"ד ח"א סי' קכ, וח"ב סי' לא אות ח.

    [19] ח"ג סי' ס.

    [20] ח"א סי' מב וסי נא.

    [21] סי' רעג.

    [22] ח"ה עמ' קמג ו -קנז.

    [23] במפתחות חיו"ד ח"ב סי' לא.

    [24] מז ע"ב.

    [25] ד"ה מפני.

    [26] או"ח סי' קנז.

    [27] ח"א סי' מב.

    [28] ח"א סי' מט.

    [29] מאורי אש דף פח ע"א.

    [30] דף נה ע"ב.

    [31] ח"ב סי' טו.

    [32] ח"א סי' מז ו-מח.

    [33] ח"ב סי' רמז.

    [34] ח"א סי' פז.

    [35] ח"א סי' מט-נב.

    [36] נה ע"ב.

    [37] ואין סתירה מכאן למה שכתבנו להלן סי' שכח ס"ק לח וסי' שלח ס"ק א בשם הגרש"ז

                      אויערבאך שליט"א, כי כאן מדובר על ספק בעיקר פעולה של החשמל, דהיינו האם

    לחיצה על הכפתור הוא כוח ראשון או כוח שני, אמנם לפי מה שמקובל בין פוסקים

    שהוא כוח ראשון, אז גם מה שכתבנו כאן הוא כח ראשון ומעשה בידים – שמעתי

    מפיו.

     

     

     


  • אורח חיים סימן רע"ח (עידכון)
  • powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.