נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / אורח חיים סימן רפח

, "נשמת אברהם / אורח חיים סימן רפח" נשמת אברהם – אורח חיים, עמ' רפח.

נשמת אברהם / אורח חיים סימן רפח

סימן רפח  דין תענית ודין תענית חלום בשבת

 

סעיף י  נרדף מפני רוח רעה שאמרו ל"ד דה"ה לכל (א) חולה שיש בו סכנת היום זועקים ומתחננין. וכן נהגו לומר מצלאים בשבת על חולים המסוכנים סכנת היום. הגה וכן מותר לברך החולה (ב) המסוכן, בו ביום.

 

נשמת אברהם

 

                  (א) חולה שיש בו סכנת היום. וחולה שאין בו סכנה, מותר לו לומר בשבת וביו"ט פרקי תהלים ביחידות, אבל אין לומר פרקי תהלים לשלומו בציבור. ומותר לומר תהלים בציבור למען חולה שיבו"ס, אפילו כשאין סכנתו סכנה מידית, אם ביקש שיתפללו לשלומו[1]. ועיין בשו"ת אגרות משה[2] שכותב שכשחולה כזה לא ביקש בעצמו אלא אחרים ביקשו, אסור.

                  ולא רק חולה שאבו"ס שמותר לו לומר פרקי תהלים ביחידות, אלא גם הבריא מותר לקרות פסוקים להגן עליו מהמזיקין[3] וז"ל החינוך[4]:  ואין הדבר חלילה דומה לענין חובר חבר שזכרנו, וכבר אמרו חז"ל ע"ז אסור להתרפאות בדברי תורה. אבל הזכירו לומר מזמורים אלו שיש בהם דברים יעוררו נפש היודע אותם לחסות בהש"י ולהשים כל מבטחו ולקבוע בלבבו יראתו, ולסמוך על הסדו וטובו ומתוך התעוררותו ע"ז, יהיה נשמר בלי נזק, וזו שהשיבו בגמ'[5] בענין זה דקא פריך התם והיכי עביד ר' יהושע כן והא אמר ר' יהושע אסור להתרפאות בד"ת, ואמרו להגן שאני כלומר לא אסרה תורה שיאמר אדם ד"ת לעורר נפשו לטובה כדי שיגן עליו אותו הזכות לשמרו.

                  (ב) המסוכן בו ביום. אבל מי שאינו מסוכן לא. וכשעושין מי שבירך לחולה שאבו"ס, אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. ולברך המקשה ללדת בודאי מותר דהא בכלל מסוכנת היא וכן היולדת בתוך שבוע ראשון ג"כ נראה דלכו"ע אין להחמיר[6].

                  ועיין בשו"ת אבקת רוכל[7] למרן השו"ע שכותב: נלע"ד דחולה שהתנדב נדבה לומר במי שבירך, שמברכין אותו שהשי"ת ירפאהו רפואה שלמה, בין שהוא חולה שיבו"ס בין שהוא חולה שאבו"ס וכן פשט המנהג בכל המקומות שעברתי ושישבתי וכמה פעמים אמרו כן לפני כמה חכמים גדולי עולם ולא ראינו מי שמפקפק בדבר מעולם, ונראה לי שהטעם מפני שלא מנעו חכמים להתפלל על חולה אלא כשהוא בענין שמאותה תפלה ימשך צער לחולה או למבקר ומתפלל וכו' אבל כשאומרים מי שבירך, אין הכוונה להתפלל עליו בדרך תפלה ממש אלא לומר שירצה השם פעליו וצדקותיו שהוא עושה באותה שעה תזכרנה לפני ד' ובזכות זה ירפאנו רפואה שלמה, ואין דברים אלו מעוררים צער ובכי אלא מחזקים לב החולה ולב אוהביו ומיודעיו להבטיחם שינצל מחוליו בשכר המצוה הזו. ועוד, דאפילו אם המי שבירך הוא דרך תפלה, אין בכך כלום כיון שהוא נוסח קבוע באומרה לכל מתנדב תרומה לד' וכו' והרשות נתונה ביד ש"צ להוסיף ברכה כפי הצורך, עכ"ל. ועיין עוד שם בסי' יג ו-יד, מחלוקת בזה, ועיין בערוה"ש[8] ובהלכות קטנות[9].

                  אולם בשאילת יעב"ץ[10] מחמיר מאד וכותב: אין לבקש על החולה אם לא תקף עליו חליו דצורך שעה הוא ופקוח נפש, וכל שאבו"ס יש לו לבטוח בזכות שבת ולא יבקש צרכיו כדרך שעושה בחול וכו' ולא שנא דרך כללי או פרטי כמו שהוא הנוסח דמי שבירך, הכל אסור. לכן אותו מנהג שנהגו לברך טעות הוא וכו' ואין להם על מה שיסמוכו וכו' אלא שאין כחנו יפה למחות מאחר שכבר נהגו משנים קדמוניות, ואשרי שיאחז במעוז הדת ונפץ עליצי המנהגים הגרועים אל הסלעים וכו' אבל מי שבירך לכל יחיד שירצה, ודאי אינו נכון כלל ויש בו ג"כ משום טירחא דציבורא טובא וכו' ועכשיו נוהגין להאריך במ"ש ולפעמים מתעכבין עד חצות, עלבון המנהיגים הוא, אי איישר חילי אבטליניה, עכ"ל.

                  כותב השערי תשובה[11] וז"ל: עיין בשו"ת נחלת שבעה סי' לט שעשה מעשה לברך החולה בשבת בבהכ"נ אע"פ שהחולה לא היה שם בעיר רק בישוב שהיה רחוק מהלך שעה ויותר, ודלא כלקוטי מהרי"ל שכתב דאין לברך כשאינו בעיר דשמא מת או הבריא. וכ"כ הערוה"ש[12] דלא חיישינן שמא מת, דרוב חולים לחיים אא"כ הניחו גוסס, דאז אין מברכין אותו אא"כ יודע שהוא חי, ועיין שם שמתמה על המהרי"ל. ועיין גם בשו"ת שבות יעקב[13].

 

[1] שש"כ פ"מ סע' מט.

[2] או"ח ח"א סי' קה.

[3] יו"ד סי' קעט סע' י.

[4] מצוה תקיב.

[5] שבועות טו ע"ב.

[6] מ"ב ס"ק כח.

[7] סי' יב.

[8] סי' רפז סוסע' ב.

[9] ח"א סי' סב.

[10] ח"א סי' סד.

[11] ס"ק ג.

[12] סע' יז.

[13] ח"א סוסי' צ.

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.