נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / אורח חיים סימן שא (עדכון שני)

, "נשמת אברהם / אורח חיים סימן שא (עדכון שני)" נשמת אברהם – אורח חיים, עמ' שא.

נשמת אברהם / אורח חיים סימן שא (עדכון שני)

סימן שא  באיזה כלים מותר לצאת בשבת ואיזה מהם אסורים

 

סעיף יז חיגר, שאינו יכול לילך בלא מקל, מותר לילך בו אפי' אינו קשור בו, אבל אם אפשר לו לילך זולתו, ואינו נוטלו אלא להחזיק עצמו, אסור. ((א) וחולה שעמד מחליו דינו כחיגר).

 

נשמת אברהם

                               

                (א) וחולה. חולה שזקוק לחמצן במשך כל שעות היממה מטלטל את מיכל החמצן בתרמיל שלובש על כתפו ואם אינו יכול לעשות זאת משום חולשתו מושך את מיכל החמצן בעגלה כשצינור מוביל את החמצן מהמיכל אל פניו. מה הדין בחוץ לארץ בשבת במקום שאין עירוב כשהחולה משתמש כל הזמן בחמצן (ולא רק לעת הצורך), האם מותר לחולה עצמו לצאת לדבר מצוה כשלובש את התרמיל דומיא דכסא גלגלים [1]? וכשאינו מסוגל לעשות את זאת, האם מותר לו למושכו בעגלה דומיא דמקל של תיגר [2], דכיון דאינו יכול לילך כלל בלא מקל הו"ל כמנעל דידיה [3]? וראה בנשמת אברהם [4] שהבאתי בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: שאם הסגולה הוא דוקא ע"י זה שאוחזו בידו, עיין בשפת אמת (שבת סב ע"א) שמותר, והראיה מחיגר שמותר לצאת במקל שבידו, וכן תכשיט שנושאו בידו ליכא איסורא אלא משום מראית העין (מג"א ס"ק כז) [5], עכ"ד.

                ואם התולה אינו יכול לעשות גם את זאת, האם מותר לו לבקש מגוי שישא את התרמיל או ימשוך את העגלה [6]? ובמקום שאין אפשרות בכל הנ"ל, האם מותר ע"י קטן ?

                ושמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל שלא מצאנו היתר להוציא דבר שאינו מלבוש לרשות הרבים או לטלטלו שם אלא בתכשיט או דבר סגולה ולא בדבר שהוא לשם תרופה, ואפשר להקל רק על ידי גוי במקום שאינו רשות הרבים גמורה. וכן שמעתי מהגרי"ש אלישיב שליט"א שמותר רק ע"י גוי במקום שאינו רשות הרבים, אך במקום רשות הרבים מותר ע"י גוי אם הגוי יעשה זאת בשינוי – דהיינו יעמוד לרגע עם המיכל (או העגלה) כשחלק ממנו נמצא בפנים ברשות היחיד וחלק ממנו בחוץ ברשות הרבים, ורק אח"כ יוציא אותו כולו לרשות הרבים, וכן בהכנסתו מרשות הרבים לרשות היחיד. וגם ברשות הרבים יעמוד הגוי כל פתות מד' אמות. ועיין מה שכתבתי בשמו בנשמת אברהם [7]. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א ואם הגוי מטלטל מבלי לעמוד לרגע באמצע הדרך, דהוה רק דרבנן, וממילא מותר, עכ"ל. גם שמעתי ממו"ר שליט"א שאין להוציא את המיכל על ידי קטן מהא דביה"ל סי' רסו סע' ו ד"ה הגה (ע"ש שכותב המ"ב שהאיסור הוא מדרבנן) ומהשער ציון סי' שלד ס"ק נד (ושם כותב המ"ב שהאיסור הוא מן התורה), עכ"ד.

                ואין להביא ראיה ממה שמתיר השו"ע [8] לצאת עם פלפל וגרגיר של מלח, עיין בנשמת אברהם [9] בשם מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א, כי בא להציל מצער כל הזמן שמוציאים אותו. לא כן הכא שרק אותה חמצן שכעת נכנסת לגופו באה להציל אותו. לעומת זאת כל שאר החמצן שבמיכל אין כעת כל צורך בה. ועוד, המיכל עצמו הינו רק אמצעי כדי לטלטל את החמצן שלה יצטרך החולה במשך צאתו ברתוב ואינו בעצמו מרפא.

 

 

[1] סי' שא סע' טז.

[2] סי' שא סע' יז ומ"ב ס"ק סג.

[3] מ"ב ס"ק סג.

[4] כרך א או"ח סי' שא ס"ק יד.

[5] היכא שדרך תכשיטו להוציאו בידו – לבושי שרד שם.

[6] סי' שז סע' ה.

[7] כרך ד חאו"ח סי' שא ס"ק ג (עמ' כז).

[8] סי' שג סע' טו.

[9] כרך ד חאו"ח סי' שטז סוס"ק א (עמ' לב).