נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / אורח חיים סימן שח

, "נשמת אברהם / אורח חיים סימן שח" נשמת אברהם – אורח חיים, עמ' שח.

נשמת אברהם / אורח חיים סימן שח

סימן שח  דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת

 

סעיף מא  האשה מדדה את בנה  (א) אפילו ברשות הרבים, ובלבד שלא תגררהו אלא יהא מגביה רגלו אחת ויניח השניה על הארץ וישען עליה עד שיחזור ויניח רגלו שהגביה, שנמצא לעולם הוא נשען על רגלו האחת.

 

נשמת אברהם

 

                  (א) אפילו ברה"ר. דהא אפילו תגביהנו פטורה, דחי נושא את עצמו ולית בזה אלא איסורא דרבנן והוי גזירה לגזירה. ואם נושא כפות או חולה חייב דבזה לא שייך שנושא את עצמו[1]. וכן קטן שאין יכול לילך בעצמו כלל חייב לרוב הפוסקים כשנשאו ברה"ר[2].

                  וכותב השש"כ[3]: לכן ילד חולה שצריך להביאו לרופא בשבת, אם הוא יודע ללכת אלא שההליכה קשה עליו, מותר לשאת אותו גם ברה"ר גמורה דחי נושא א"ע מדאורייתא, ואין כאן אלא איסור דרבנן, ובמקום חולה שאבו"ס שרינן שבות דרבנן, עיין סי' שכח סע' יז ובמ"ב ס"ק קב שם בשם החיי אדם. ואילו בכרמלית, אפשר להקל ולשאת גם תינוק שאינו יודע ללכת לבדו, שהרי כרמלית אינה אלא דרבנן, והתירו שבות במקום חולה שאבו"ס. וברור הדבר שבמקום פקו"נ מותר להביאו לרופא בכל אופן, גם אם אינו יודע ללכת לבדו, ואף להוציאו לרה"ר גמורה מותר. אבל עם זאת ישים לב שבשעה שישאנו, לא יחזיק הילד בידו או בכיסו דבר שאין לו כל צורך בו לרפואתו, סי' שח במ"ב ס"ק קנ"ד, עכ"ל השש"כ. אולם מסתבר שאם הילד פצוע או מבוהל, אף מותר שהילד יחזיק צעצוע בידו להרגעתו[4]. ומובא בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א[5]: אם יד הילד כל הזמן למעלה מעשרה טפחים, שפיר שרי בכל אופן מעיקר הדין, כיון שהחפץ ביד הילד ולא ביד נושאו, אך מ"מ אין לעשות כן דיש לחוש שהילד יפיל דבר והוא יבוא להגביהו, עיין סי' שט סע' א, אבל אם יש צורך גדול נראה שמותר, עכ"ד. ואמירה לנכרי מותר אפי' עבור ילד שאבו"ס ואפי' באיסורי

תורה[6].

 

 

סעיף נ  הרשב"א מתיר לטלטל האצטרלו"ב בשבת, וכן ספרי החכמות, (ב) ולדעת הרמב"ם יש להסתפק בדבר.

 

נשמת אברהם

 

                  (ב) ולדעת הרמב"ם. היינו מה שכתוב לעיל סי' שז סע' יז דאסור ללמוד בשבת בספרי החכמה וכן להביט באצטרלו"ב אפשר דלדידיה ה"ה דאסורים בטלטול, ועיין בביאור הגר"א שדעתו דאפילו להרמב"ם מותר בטלטול, וגם בענין לימוד מצדד כשיטת הרשב"א[7].

 

 

 

[1] מ"ב ס"ק קנג.

[2] מ"ב ס"ק קנד בשם הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמאירי והפמ"ג, ועיי"ש בשעה"צ ס"ק קכד.

[3] פי"ח סע' נא.

[4] שם הערה ריא.

[5] שם.

[6] שם פל"ח סע' כח.

[7] מ"ב ס"ק קסד.