נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / אורח חיים סימן שטז (עדכון שני)

, "נשמת אברהם / אורח חיים סימן שטז (עדכון שני)" נשמת אברהם – אורח חיים, עמ' שטז.

נשמת אברהם / אורח חיים סימן שטז (עדכון שני)

סימן שטז  צידה האסורה ומותרת בשבת

 

סעיף ח  שמונה שרצים האמורים בתורה, הצדן חייב (א) והחובל בהם, אע"פ שלא יצא מהם דם אלא נצרר תחת העור, חייב. ושאר שרצים, אינו חייב החובל בהם אא"כ יצא מהם דם, והצדן לצורך, חייב, שלא לצורך או סתם פטור אבל אסור, ולהרמב"ם חייב.

 

נשמת אברהם

                               

                (א) והחובל בהם. ראה מה שכתבתי בנשמת אברהם [1] שמסתבר שיהיה מותר לחולה בסוכרת לצאת לרשות הרבים בשבת עם מכשיר להזלפת אינסולין, גם במקום שאין עירוב, כשהוא נושאו בשינוי – כגון אם הוא כורך וקושר את חגורת הבד מסביב לרגלו או לידו ותוחב שם את המחט, כי התירו איסור מדבריהם משום כבוד הבריות [2] וכעת כתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א וז"ל: לדעת המחנה ישראל מבעל החפץ חיים פרק לא סעיף ב, שאמנם אסור לצאת עם חפצים שאין עליהם ציווי מהממשלה שיהיו לו אצלו, אך אם נושאם בצירוף שאר חפצים שמוכרח לישא אותם מצד הציווי, אפשר דאין על זה איסור וכו'. ושוב שם בסעיף ג, נראה דיש לסמוך במקום הדחק כזה על ההיתר הזה שיניחם בתוך יתר החפצים שמוכרח לישא אותם מצד הציווי. וכיון שכן, שטיפות אלו שכעת נכנסות לגוף האדם הן לצורך והוה דומיא דפלפל וגרגר מלח הנזכר בסי' שג סע' טו [3], וכאן שנושא את המכשיר (עם החומר המרפא בתוכו), דרך שינוי וכדלעיל שם, י"ל שגם טיפות אלו שהוא צריך אותן בעוד זמן מאוחר יותר, גם כן מותר לצאת אתם. וגם לגבי המכשיר הזה עם החומר המרפא י"ל דהוא טפל לחומר המרפא, והוה דומיא דמוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי, דפטור על הכלי שהכלי טפילה לו, עכ"ל של מו"ר שליט"א.

 

 

[1] כרך ד חאו"ח כאן ס"ק א (עמ' לא).

[2] סי' שיב סע' א. ועיין היטב בשעה"צ סי' שכב ס"ק יב.

[3] ראה בנשמת אברהם שם עמ' לב ד"ה עוד שאלתי.