נשמת אברהם / אורח חיים סימן שיח

סימו שיח  דין המבשל בשבת

 

סעיף ב  השוחט בשבת לחולה, בין שחלה מאתמול בין שחלה היום, מותר הבריא לאכול ממנו חי (בשבת) אבל (א) המבשל (או עשה שאר מלאכה) לחולה, אסור (בשבת) לבריא או לחולה שאין בו סכנה, דחיישינן שמא ירבה בשבילו. הגה ואפי' בישל ע"י אינו יהודי, אסור בשבת. ואם קצץ פירות מן המחובר לחולה בשבת, אפילו היה חולה מבע"י, אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה.

 

נשמת אברהם

 

(א) המבשל בשבת.

              חולה שיבו"ס – שדרוש לו אוכל חם כדי לחזקו ולסעדו [1], ואין במקום אוכל חם הראוי לו, או שהאוכל החם אינו טרי די צורכו של החולה [2], וכן חולה מסוכן שדרושה לו שתיה חמה ואין מים חמים במקום [3], מותר לבשל עבורו בשבת [4].

                  מותר לבשל עבור חולה שבסכנה שדרוש לו אוכל חם או שתיה חמה, אף אם אצל שכנו ישנו אוכל חם ושתיה חמה, אלא שהעמדתם לרשות החולה תגרום לשכן צער וסבל גדול, כגון ששכנו ישן ויש צורך להעיר אותו, או שהלה ישאר ללא אוכל ושתיה חמים

בשבת [5]. ואף להסוברים ששבת רק דחויה ולא הותרה אצל פקו"נ, מ"מ אין חיוב להצטער אלא בשביל הצלת נפש ולא כדי למנוע מלאכה הנעשית בהיתר לצורך פקו"נ, וכמו שמותר לכל אדם להרוג בשבת את הבא במחתרת לגנוב ממון חברו ואין עליו שום חיוב לפייסו בממון כדי למנוע רציחה וחילול שבת. וגם נראה, דאף אם בפקו"נ רק דחויה היא השבת ולא הותרה, מ"מ משום חומרא דהצלת נפשות, כמעט שעשו אותה ברוב המקומות כאילו ממש הותרה. וגם נראה, דבני"ד אפשר דיש לחשוש שיהיו ח"ו כאלה אשר ימנעו מלהיכנס אל חולה שיבו"ס כדי שלא יצטרכו ליתן לו את הנר והמים חמים שלהם. שוב ראיתי בשו"ת משנה שכיר סי' נב דסובר בפשיטות שלא כדברינו, והוא חולק על התבואות השדה ח"ה שהסתפק בכך, אולם לפענ"ד אין דבריו מוכרחים [6]. וע"ע בהשגתו של הגר"פ עפשטיין זצ"ל על קונטרס הרפואה בסידור מנחת ירושלים הערה 11, ומש"כ עליו הגרש"ז אויערבאך שליט"א ב"מוריה" סיון-תמוז תשל"א. ועיין גם בשו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' טו סוף פי"א בשם גדולי האחרונים שג"כ מקילין, דאין על אחרים חובה להפרישו ע"י הוצאה מרובה רק מצד גמ"ח וקידוש השם [7].

                  ולגבי מרבה בשיעורים עיין לקמן סי' שכח סע' טז ובדברינו שם.

                  בגמר הבישול, אסור לכבות כל אש או להקטינה, לא של כירי-הגז והנפט ולא של הכיריים החשמליים [8].

                  תבשיל או מים שבישלו בשביל חולה שיבו"ס, אין שום היתר ואפילו לחולה אחר אם אין בו סכנה, לאכול מן הנותר, משום גזירה שגזרו חז"ל שמא יוסיפו בשביל הבריא[9]. וכותב עוד השש"כ [10]:  ולפ"ז מה שמבשלין בביה"ח עבור חולה שיבו"ס, אסור לחולה שאבו"ס לאכול ממנו. אולם עיין בשבת קכב ע"א רש"י ד"ה בכדי, לענין חימום מרחץ, ומשמע דהוה דומיא דנר, דאמר רבא נר לאחד נר למאה ואין כאן החשש של שמא ירבה. ולפ"ז אם יש צורך לחמם דוד חימום חשמלי עבור חולה שיבו"ס, והרי אופן פעולתו הוא כך שא"א שלא יהיה מלא מים, יתכן שמותר לבריא ליהנות מהמים החמים, ועיין גם תהלה לדוד סי' שיח סע' יב. ואין לאסור משום ריבוי בשיעורין משום שמשאיר את הברזא פתוח זמן יותר משצריך עבור החולה שיבו"ס, דשמעתי מהגרש"ז אויערבאך שליט"א, דלא מצינו לאסור משום ריבוי בשיעורין אלא היכא שהוא עושה מעשה בידים, כמו מעמיד קדירה על האש ויש בה אוכל יותר משהחולה צריך, משא"כ כאן שאינו עושה מעשה כל עיקר, ומצינו סברא זו באור שמח פי"ח מהל' שבת. אבל נראה דיש לגזור שלא יבואו לחמם הדוד במקום שיכולים להחם סיר קטן, עיין ערוה"ש סי' שיח סע' טז, ושאני התם בהאי דמרחץ מכיון שנעשה ע"י נכרי, עכ"ד של הגרש"ז אויערבאך שליט"א כפי שמובא בשש"כ. ואם אין לחולה שאין בו סכנה מה לאכול, ואין נכרי שיבשל עבורו, עי"ש בפמ"ג מ"ז ס"ק ב, שמתיר לאכול מן האוכל הנשאר, דלא גריע משאר איסור דרבנן שהתירו לו. ועיין בשעה"צ ס"ק יט שכותב שהפמ"ג מפקפק בזה[11].

                  אך מותר למבשל לטעום מן התבשיל שהוא מכין בשביל החולה כדי לבדוק אם יפה הוא לחולה [12]. התבשיל הוא מוקצה ואסור לטלטלו אם לא לצורך החולה [13], וזה אם לא היה אפשר לאוכלו חי [14]. ואם חלה מבעוד יום, מותר לטלטל את התבשיל אף שלא לצורך

החולה[15].

                  במוצאי שבת מותר לבריא לאכול מן הנותר מהתבשיל מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו [16]. ואם חל יו"ט במוצאי שבת, אסור לאכול מן האוכל הנשאר גם ביו"ט הראשון [17]. ועיין בפמ"ג א"א ס"ק ב דלענין מים שהוחמו בשבת ונצטננו, יש להקל במוצאי שבת. הקדרה שבישלו בה בשבת עבור חולה שיבו"ס מותרת [18].

                  חולה שאין בו סכנה – מותר לומר לנכרי לבשל או לחמם אוכל ומשקה בשביל חולה שאבו"ס [19] ואין בשביל החולה משום איסור בישול נכרי [20]. ואסור ליהודי לסייע בשום דבר בשעת הבישול כפי שעושים בחול, ואפילו ליתן את האוכל לתוך הסיר לפני שפיתתו על האש, אסור [21], וכן אסור לכסות את הסיר כל זמן שהתבשיל שבו לא נתבשל כל צורכו [22], וגם לבחוש בקדירה אסור [23]. ואסור לבריא לאכול בשבת מתבשיל זה, פן הרבה או ירבה הנכרי לבשל בשבילו [24], ועוד משום שיש בתבשיל משום איסור מוקצה [25] כשאינו ראוי לאוכלו חי[26]. דלא מחלקין בין חלה מאתמול או היום, דשאני כאן שההיתר לבשל הוא רק ע"י נכרי ולכן שפיר חשיב מוקצה משא"כ בחולה שיבו"ם [27]. ולגבי בישול במזלג חשמלי, עיין בקובץ מאמרים להגרש"ז אויערבאך שליט"א עמ' 85.

                  ואם מותר לאכול תבשיל זה במוצאי שבת (אפילו החולה עצמו) בגלל איסור בישול נכרי, קיימת מחלוקת הראשונים, עיין ביו"ד סי' קיג סע' טז ברמ"א וע"ש בט"ז ובנקוה"כ. ועיין במ"ב ס"ק יד ולהלן סי' שכח ובדברינו שם ס"ק נח, וכן עיין שם לגבי הכלים שבישל בהם הנכרי.

                  חולה קצת – לצורך חולה קצת, מותר לחמם, באמצעות דבר מפסיק המונח על האש, אוכל אפילו הוא לח וצונן, אם אמנם נתבשל כל צורכו, כדי להפיג צינתו (ז"א לחמם קצת עד שלא יהיה קר אלא פושר). אך צריך מאד להזהר שהאוכל יעמוד שם רק למשך הזמן הדרוש להפיג צינתו, פן ישכח והאוכל יתבשל. אך דבר שלא נתבשל או מים, אסור להעמידו על האש אפילו בצורה זו. ואם עומד במקום שהמים או התבשיל אינם יכולים להגיע לחום שיד סולדת בו, מותר ואפילו לבריא[28].

 

 

סעיף יא  אמבטיה (פי' כלי שרוחץ בו) של מרחץ שהיא מלאה מים חמין (אע"פ שהיא כלי שני) (ב) אין נותנין לה מים צונן, שהרי מחממן הרבה, אבל נותן הוא ממים חמין שבזה האמבטי לתוך אמבטי אחר של צונן.

 

נשמת אברהם

 

              (ב) אין נותנין לה. עיין בארחות חיים [29] שמביא בשם הגר"ח פלאג'י [30]: מי שמטיל מים לתוך סיד בשבת חייב משום מכבה שהוא תולדת האש וכש"כ שהמים שהטיל בתוכן היו צוננים ומתחממים הרבה מאד בשבת [31], ע"כ. אולם בשו"ת אבן יקרה [32] כתב דסיד מרותח ע"י מים לא עדיף מתולדות חמה דפטור אבל אסור כדין חמי טבריה. ומה דאמרינן בש"ס חולין דף ח ע"א, נכוה בסיד ובגפסית רותח נדון משום מכוה, הוא בשהרתיחו הסיד או הגפרית באש, והכויה באה מחמת חום האש אבל לא בנרתח ע"י מים או דבר אחר דאל"כ אין התחלה לקושיית התוס' פסחים עה ע"א ד"ה נכוה ע"ש, ע"כ בארחות חיים. וראיה למה שכתב הגר"ח פלאג'י מהמאירי [33] דכתב וז"ל: וסיד זה יש לפרשו בעוד שהוא רותח מכח האור אבל אם נצטנן וחזר ונרתח במים שכבהו, יש מקילים ואינו כלום, שהרי אף משנצטנן מרתיח את מקומו ולא זזה ממנו רתיחה שמכח האור אלא שהיא מתוספת בשעת הכיבוי, עכ"ל. ועיין גם בשו"ת יביע אומר [34].

                  והנה קיים סוג של כדורים מיוחדים לבדיקת שתן לשם קביעת תכולת הסוכר. ברגע שמכניסים כדור לתוך מבחנה של שתן, מתחילה פעילות כימית בין שני חומרים הנמצאים בכדור כשבאים במגע עם מים (ואין כאן חימום מקודם כמו בסיד) שגורמת לחימום השתן עד רתיחתו ואח"כ שינוי צבע המתאים לריכוז הסוכר שבשתן. ולכן בהסתמך על המאירי הנ"ל, מכיון שהחימום כאן הוא ע"י חומרים שלא ספגו חום מקודם כפי שקיים אצל הסיד, ה"ז חשיב כתולדת חמה ולא כתולדת האור [35]. אמנם עיין דבריו של הגרש"ז אויערבאך שליט"א בשש"כ [36], שמכיון שמעונינים לראות השתנות הצבע הנעשה ע"י השתן (גם כשבודק את השתן ע"י נייר מיוחד), אפשר דשפיר חשיב צובע. אך יש להסתפק, דכיון שאין רוצים כלל בצביעת הנייר, רק למען דעת דבר אחר, אין זה דומה כלל לצביעה שהיתה במשכן, ולכן טוב לעשותו באופן שהשתן יתקרב מאליו אל הנייר, דחשיב רק גרמא, עכ"ד.

 

 

[1] עיין בביאור הלכה סי' שכח סעיף ד סוד"ה כל.

[2] עיין במ"ב סי' של ס"ק יג.

[3] שעה"צ סי' שכח ס"ק יא.

[4] שש"כ פל"ב סע' עב.

[5] שש"כ שם סע' עד.

[6] שש"כ שם הערה קסו בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א.

[7] שש"כ שם הערה קפט.

[8] שש"כ שם סע' עז.

[9] שו"ת הרשב"א ח"א סי, תתיד; מ"ב ס"ק יב; שש"כ שם סע' עח.

[10] שם הערה קצג.

[11] שש"כ שם הערה ר.

[12] מ"ב ס"ק יא.

[13] סי' שכח מ"ב ס"ק נח.

[14] כף החיים ס"ק כח, מהיש"ש פ"ק דחולין סימן ל.

[15] מ"ב ס"ק טו.

[16] מ"ב ס"ק יא.

[17] מ"ב ס"ק ה.

[18] מ"ב ס"ק ד; שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' כא.

[19] סי' שכח סע' יז ברמ"א.

[20] שם סע' יט ובמ"ב ס"ק סג.

[21] שם במ"ב ס"ק נח בשם החיי אדם, וע"ע קצוה"ש סי' קלד בבדה"ש ס"ק ג.

[22] סי' רנד סע' ד ובמ"ב ס"ק כג.

[23] סי' שיח סע' יח ובמ"ב ס"ק קיד.

[24] רמ"א כאן ובמ"ב ס"ק יד.

[25] סי' שכח במ"ב ס"ק נח.

[26] כף החיים סי' שיח ס"ק כח.

[27] שש"כ פל"ב הערה רה* בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א – כל זה משש"כ פל"ח סע' יא.

[28] זכרו תורת משה סי' כד ס"ק ב; חיי אדם כלל כ ס"ק יג ובנשמת אדם ס"ק ח. וראה גם סי'

שיח במ"ב ס"ק קה.

[29] ס"ק כא,

[30] שו"ת לב חיים ח"ג סי' עד.

[31] וצ"ע למה חייב משום מכבה ומסתבר שהטעם הוא משום בישול – מו"ר הגרי"י נויבירט

שליט"א.

[32] סי' יב.

[33] שבת לט ע"א.

[34] ח"ג סי' כא.

[35] הגרש"ז אויערבאך שליט"א בלב אברהם ח"ב עמ' כ וכן הוסיף לי בעל פה.

[36] פל"ג הערה פג.