נשמת אברהם / אורח חיים סימן שכ

סימן שכ  דיני סחיטה בשבת

 

  סעיף יז  (א) ספוג, אין מקנחין בו אא"כ יש בו בית אחיזה, גזירה שמא יסחוט.

 

נשמת אברהם

 

                  (א) ספוג אין מקנחין בו. עיין במ"ב[1] שכותב בשם הגר"א ש"גזירה שמא יסחוט" ט"ס הוא וצ"ל "משום סחיטה", דהא אמרינן בגמרא דפסיק רישא הוא משום דאי אפשר שלא יסחוט כשאוחזו באצבעותיו בלי עור בית אחיזה וכ"כ המג"א, עכ"ל. ולכן אסור ליקח צמר-גפן או ליגנין ולטבלם במי-חמצן, אלכוהול או יוד וכדומה, כדי לנקות פצע בשבת או את העור לפני זריקה, כי ודאי שהוא סוחט והוא צריך לנוזל היוצא ואית ביה משום דישה

וליבון[2], וגם לקחתם במלקט ולטבלם במים או במי החמצן בלי לנגוע בצמר הגפן או בליגנין ביד, אסור שכן בשעת הניקוי, בעל כורחו, יסחט את הנוזלים שנספגו בהם[3]. ולא דמי להא דספוג שיש לו בית אחיזה, דלא מיבעיא לטעם שמותר בספוג שיש לו בית אחיזה משום דאפשר לקנח בו בלי סחיטה, במ"ב ס"ק מז, הרי הכא הוא סוחט ממש בידים, ע"ש במ"ב ס"ק נה, אלא אפילו לטעם הראב"ד שם, י"ל דדילמא התירו רק בספוג שבית האחיזה קבוע בו, ואז חשיב כמריק מצלוחית מלאה מים, עיין חזו"א סי' נו ס"ק ה, שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' נ, ועיין שו"ת שרידי אש ח"ב סי' כח[4]. ואין הבדל בכל זה אפילו אם הצמר גפן כבר טבול מבעוד יום. אולם מותר לו להשתמש לצורך זה בחומר סינתטי שאינו ספיג, כגון

ניילון[5]. ואם אין לו בד סינתטי, ישפוך תחילה את היוד או את האלכוהול או המי-חמצן על המקום הרצוי, ואח"כ ינקהו בצמר-גפן או ליגנין, דהוה סחיטה כלאחר יד, שהרי כוונתו לנגב ולא לסחוט, דומיא דסי' שכו במ"ב ס"ק כח[6]. ועדיף טפי להשתמש בליגנין, עיין אגלי טל מלאכת דש סע' יא ושביתת השבת מלאכת דש סע' מא, דכל שאינו גדולי קרקע פטור בסחיטתו, וע"ע שו"ת רבינו אברהם בן הרמב"ם סי' כג[7]. ועיין באגרות משה[8] ובהר צבי[9] לגבי שימוש בנייר. אולם עיין בשו"ת ציץ אליעזר[10] שכותב שאין לחוש לאיסור סחיטה בצמר-גפן כיון שנוזל הנסחט הולך לאיבוד ואין דרך סחיטה בכך[11]. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א דהואיל והסחיטה היא לצורך של ניקוי ה"ז שימוש לצורך, ואין זה חשיב כסוחט לאיבוד.

                  ואין בנתינת היוד על הפצע או על העור וניגובו אח"כ משום צביעת צמר-הגפן כסי' שב בשו"ע הרב בקו"א, כי זהו דרך לכלוך, וכן אין בזה משום צביעת העור כסי' שג במ"ב ס"ק עט[12]. ועיין שם במ"ב שאמנם קיים איסור דרבנן, אולם כאן ליכא למיחש, דאין צביעה אלא בדבר שדרכו לצבוע כך, ול"ד לסי' שג סע' כה[13]. ועיין גם ברש"י[14] ובשו"ת אגרות משה[15] שמשמע שדבר שאין דרכו בכך עדיפא משינוי דאסור מדרבנן.

 

 

 

[1] ס"ק מח.

[2] שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' יז פ"ב ס"ק יט בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א.

[3] שש"כ פל"ה סע' יא.

[4] שש"כ שם הערה טו בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א.

[5] שש"כ פל"ג סע' י.

[6] שש"כ פל"ה סע' יא והערה יג בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א.

[7] שש"כ פל"ב הערה קנב.

[8] או"ח ח"ב סי' ע.

[9] או"ח ח"א סי' קצ.

[10] ח"ח סי' טו מי"ד ס"ק יא.

[11] וכן עיין בדבריו בח"ט סי' יז פ"ב ס"ק יט.

[12] שש"כ פל"ג הערה מח.

[13] מהא דמ"ב ס"ק נח.

[14] שבת לט ע"א ד"ה דשרי.

[15] או"ח ח"ג סי' נב.