נשמת אברהם / אורח חיים סימן שכט (עדכון)

סימן שכט  על מי מחללין שבת

 

סעיף ט  כל היוצאים להציל (א) חוזרים בכלי זיינם למקומם.

 

נשמת אברהם

 

                (א) חוזרים. עיין מה שכתבתי בנשמת אברהם [1] בשם מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שלרופא יהודי אסור לו לחזור הביתה תוך כדי חילול שבת דאורייתא אלא אם כן יודע שסביר שיהיה לו עוד חולה יהודי שיש בו סכנה באותו השבת וכן אסור ליהודי אחר להחזירו. ויש לעיין במה שכתב ההת"ס דהתירו סופו משום תחילתו ואפילו ע"י איסורי תורה, ואם כן יהיה מותר לחזור ממה שפסק הב"ח וכן המג"א מביאו [2]. ועיין שם בדעת תורה. וכן בחזו"א [3]. וכתב לי מו"ר שליט"א שאין משם ראיה כי אם לא ישחט עוד, אז לא (דהיינו רק ימנע משמחת יום טוב ואין זה שייך לפקוח נפש).

                וכן עיין בשו"ת אג"מ [4] שכותב: אבל עיקר מה שיש לדון הוא לענין החזרה לביתו ממקום החולה כשהוא במקום רחוק וא"א לילך רגלי ואף אם אינו רחוק כל כך אבל הוא בלילה שיש לחוש לילך רגלי מצד הרוצחים שמצויין עתה, ולהשאר שם כל השבת ואף רק זמן גדול עד היום ואף באם כשיצטרך לשהות בזה זמן גדול יש לחוש שבני ביתו לא יניחוהו בפעם אחרת וגם שהוא עצמו יתרשל, אם יש להתיר לבא בחזרה בנסיעה ברכב (כשהוא הנהג יהורי) וכו'. ואחרי דיון רחב בנושא מסכם: שבעובדא דידן מותרין לחזור כדי שלא להכשילן לעתיד לבא, עכ"ל.

                וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: צ"ע דלא מצינו בש"ס דחוששין על ישראל שימנע מהצלת נפש, עכ"ל.

                ועיין גם באסיא [5] מה שכתב הרב ד"ר מרדכי הלפרין שליט"א בנוגע לנסיעת רופא לתורנות וממנה, מחוץ לתחום שבת, בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א, הגרי"ז גוסטמאן שליט"א (ז"ל) והגר"א נבנצל שליט"א.

                ומה הדין לגבי רופא גוי, האם מותר להחזירו תוך כדי חילול שבת דאורייתא, כי אם לא כן יתכן מאד שלא יטפל ביהודי חולה אחר. וי"ל דגם כאן אין היתר, כי הלא כעת חולה יהורי שיש בו סכנה איננו נמצא לפנינו וחולה כזה אינו שכיח, עיין תוס' [6], וממילא אם על פי רוב לא צפוי עוד חולה שיש בו סכנה בשבת זו אין כל היתר להחזירו. וכן עיין במאורי אש להגרש"ז אויערבאך שליט"א [7] שכותב: משום דשאני שבת שדחויה היא אצל חולה ולא היתר גמור ולכך אינה נדחית כי אם כבר יש החולה לעינינו ואז דחינן לשבת עבור חולה, משא"כ אם בשעת המלאכה לא היה עדיין שום חולה ועבר במזיד אאיסור שבת, לא פטר כלל אף דלאחר שעה הותרה לו מלאכה זו, מ"מ גם אז לאו היתר גמור הוא וכו', ע"ש שמתרץ לפי"ז קושית התום' הנ"ל. וכ"כ השו"ת שו"מ [8]. וכ"כ הציץ אליעזר [9] דמשום טעמא דשלא להכשילן לע"ל לא התירו כי אם איסורים דרבנן. וכ"כ הגרח"פ שיינברג שליט"א [10]. ואמנם אם הרופא הוא נכרי, צריכים לאפשר לו (משום דרכי שלום וכו') לחזור הביתה ע"י מכונית פרטית או מונית, כשהנהג הוא דוקא גוי ע"י תשלום מתאים, ואם זה לא ניתן, צריכים אולי אפילו ליתן לו את המפתחות של הרכב של היהודי כדי לאפשר לרופא הגוי לחזור הביתה, ואם גם זה לא ניתן צריכים לפייס אותו בתשלום מיוחד ואפילו גבוה מאד כדי לא להכשילו לעתיד לבוא. וזה אפילו בשבת אם הרופא לא מוכן לחכות ער מוצאי שבת.

                ולגבי רופא יהודי מומר, גם כן צריכים לדאוג לו לנסיעה חזרה ע"י גוי (ולשלם עבור זה אפילו בשבת אם לא ניתן בדרך אחרת), ואם זה לא ניתן, לפייס אותו בשכר טרחה גבוה ואפילו בשבת אם הוא אינו מוכן לחכות עד מוצאי שבת או לקבל משכון. זה כדי לא להביא אותו לשנאה וכעס על כל ההולכים בדרך התורה [11]. והסכים עם כל זה מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: לדעת החת"ס נראה דבגוי או מומר כ"ש דיש להתיר סופו משום תחלתו, עכ"ל.

                ואם לאותו רופא יש סבירות שיהיה לו עוד חולה יהורי שיש בו סכנה באותה שבת שיזדקק לטיפולו, אז ברור שצריכים להחזירו ואפילו ע"י איסור תורה. אך עיין בתשובתו הנ"ל של הגרח"פ שיינברג שליט"א שגם במקרה כזה, כל שהחולה לא נמצא ממש, מחמיר באיסורי תורה.

 

[1] כרך א או"ח סי' שכט ס"ק ז.

[2] סי' תצז ס"ק יח.

[3] סי' קיד אות א.

[4] או"ח ח"ד סי' פ.

[5] כרך יא ניסן תשמ"ז עמ' 46.

[6] פסחים מו ע"ב סוד"ה רבה.

[7] עמ' 24 ד"ה אמנם.

[8] מהדורא תניינא ח"ב סימן טו.

[9] ח"ח עמ' צד אות יב.

[10] הלכה ורפואה ח"ה עמ' קכד.

[11] ועיין מה שכתב הגרש"ז אויערבאך שליט"א בספרו מנחת שלמה סי' לה.