נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / אורח חיים סימן שמ (עדכון שני)

, "נשמת אברהם / אורח חיים סימן שמ (עדכון שני)" נשמת אברהם – אורח חיים, עמ' שמ.

נשמת אברהם / אורח חיים סימן שמ (עדכון שני)

סימן שמ  כמה דינין מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות

 

סעיף ד  יש ליזהר שלא (א) לכתוב באצבעו במשקין על השלחן או באפר אבל מותר לרשום באויר כמין אותיות.

 

נשמת אברהם

 

                (א) לכתוב. אמר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (למו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א ולי) שמותר לרופא או לבית התולים לשלוח פקס ע"י שעון שבת – דהיינו כשכל ההכנות ייעשו בערב שבת והפקס יישלח באופן אוטומטי בליל שבת ע"י שעון שבת, עכ"ד. ושמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שלא רק שמותר לשלוח פקס כזה לנכרי, או ליהודי ששומר תורה ומצוות, אלא גם מותר לשלוח אותו ליהודי שאינו שומר תורה ומצוות ואין בזה משום מראית העין (שהוא יחשוב ששלחתי את הפקס בידים בשבת) כי ידוע ומוכר לכולם שגם בימות החול שולחים פקסים באמצע הלילה ע"י "שעון שבת" מטעמי חסכון. וכן אין בזה איסור של לפני עור (שהמקבל יקרע ויתלוש את הפקס מהמכשיר בשבת – ולדעתו של מורנו ורבנו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל אין בזה משום מחתך על אף שהקריעה נעשה במקום מסוים כי אין הקפדה שהמקום המסוים יהיה דווקא כאן) וכן אין בו משום תיקון כלי כי הכתיבה נעשתה, או ע"י השולח מחו"ל או ע"י בן ארץ-ישראל ע"י שעון שבת שמופעל מערב שבת.

                עוד אמר לנו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמותר גם להשאיר את המכשיר פתוח כדי לאפשר קבלת פקם בשבת. וכל זה בתנאי שאין אוושא מילתא כשהמכשיר פועל שנשמע מחוץ לחדר בו נמצא הפקס. אך הפקס שמתקבל בשבת אפשר שהוא מוקצה מחמת נולד (נייר שהיה חלק בערב שבת ונכתב עליו בשבת), ולכן על אף שמותר לקרוא את מה שכתוב, יתכן שאין לנגוע בו – למשל ליישר אותו אם הוא מקופל כדי שיוכל לקרא את מה שכתוב בו, עכ"ד.

                וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: הלא בעצם נייר זה היינו כלי שמלאכתו לאיסור, והרי מצאנו בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' קכג) שמעיקר הדין מותר לקרוא עתון שנדפס בשבת ומאי שנא [ולא מוזכר שם שיהיה מוקצה משום נולד – א.ס.א.], עכ"ל. ואמר לנו מורנו ורבנו זצ"ל שאין איסור נולד אצל גוי.

 

סעיף ו  חוט של תפירה שנפתח, אסור למתחו, (ב) משום (ג) תופר.

 

נשמת אברהם

                               

                (ב) משום תופר. כתבתי בנשמת אברהם [1] בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שבתפירת חתך בגוף האדם בשבת יש חשש איסור מן התורה. ונאמר לי כאילו שהגאון (שליט"א) זצ"ל חזר בו ופסק שמותר לכתחילה להשתמש בפרפר בשבת. ולכן כתבתי לגאון (שליט"א) זצ"ל בזה הלשון:

                ג' מנ"א תשנ"ב. בענין חתך בבשר האדם, כבר שאלתי את כת"ר כמה פעמים כדי להבהיר לעצמי את הנושא, והבנתי שגם בכל אופן שמקרבים את שתי שפות החתך אחת לשניה – אם זה ע"י תפירה או ע"י פרפר או ע"י פלסטר רגיל – אם מקרבים ומהדקים את שתי שפות החתך יחד כדי שיתחברו ויהיו לאחד, יש בזה תשש איסור דאורייתא בשבת וכך כתבתי בנשמת אברהם ח"ד בשם הרב. וכעת אמר לי פלוני שכת"ר אמר שפשוט שמותר לכתחילה להשתמש בפרפר בשבת. ואני נבוך ומבולבל ומבקש לכת"ר להבהיר לי אם ובמה טעיתי.

                וזה תשובתו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: לא שיניתי ולא חידשתי דבר ממה שאמרתי עד עכשיו. תפירה היא ממש כדרך התופרים אך תפירה בבשר אדם אינה אלא לחולה או מי שקבל מכה וגם התפירה עצמה אינה מתקיימת כלל כי אם האדם לא יתרפא הכל יבלה וירקב והחיבור של זמן קצר אינו כלום. אבל כמו שהמשקה מים לזרעים חייב משום תולדה דזריעה אע"פ שהוא רק שופך מים והשרשים מעצמם צמאים ויונקים, ואפשר שגם בזה הטביע הקב"ה שאם הם מחוברים – מתרפאים, ברם כל זורע לא עושה כלום ורק גורם לצמיחה שתהא אח"כ ודרך המלאכה בכך. אולם פרפר יותר קל, ולא דומה למדביק שתי ניירות כי הוא רק מקרב וקירוב עצמו הוא לא כלום ואפשר דחשיב רק כגורם שיתרפא. ומ"מ עדיין לבי מהסס דשמא גם זה כעין תולדה דזורע ומבשל וכדומה, עכ"ל.

                אך בז' כסלו תשנ"ה אמר הגאון (שליט"א) זצ"ל למו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א ולי שאמנם הוא עדיין חושש באיסור תורה של תפירה כשתופרים חתך בגוף האדם, אולם כעת חושב שמותר לחבר את שתי שפות החתך עם פלסטר, "פרפר" או דבק, כי אין כאן מעשה תפירה ורק מונעים הפרדה, עכ"ד.

                וכעת ראיתי בשו"ת אור לציון [2] שכותב: מותר לשים פלסטר במקום שיש חתך או פצע שבגוף האדם לא שייך תופר שאין דרך תפירה בכך (אלא אם כן תופר ממש את העור), עכ"ל.

                וראה תשובתו של הציץ אליעזר [3] שמתיר.

                שן שנעקרה בשבת. אדם שקיבל מכה בפיו ועקב זה נפלה לו שן, אם הוא מחזיר את השן למקומה ומחזיק אותה שם עד שהוא יכול לקבל טיפול ע"י רופא שיניים, יש סיכוי טוב שהשן תשוב ותיקלט בחזרה, אך בתנאי שהוא (הפצוע) יחזיר את השן למקומה תוך חצי שעה מזמן שנפלה. אם זה קרה בשבת, שמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמותר לעשות כן (דהיינו להחזיק את השן במקומה עד שיוכל להגיע לרופא שיניים במוצאי שבת).

                וכן כותב הגרא"י וולדינברג שליט"א [4] וז"ל: מכיון שהקיבוע הסופי ייעשה על ידי הרופא אחר השבת, יש מקום להתיר לשטוף את השן ולהחזירה מיד למקומה וכו' כי אין זה אלא בנין לשעה ולא בר קיימא. וכבר השיב בכגון זה להתיר בשו"ת הר צבי חאו"ת בקונטרס טל הרים במלאכת בונה אודות שיניים תותבות שזזות ממקומן ונופלות, להדביקן בנתינת אבקה על גג השיניים שעל ידי זה הן נדבקות לחיך היות והדיבוק אינו דבר המתקיים כי אם לכמה שעות. וגם אני השבתי על כגון זה להתיר לפזר את האבקה על השיניים ולהדקן לחיך בשבת או ביום-טוב, בספרי שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן כה. מובן שההיתר בנידון שאלתנו גם כן הוא כשהמדובר שלא צריכים לשם כך לעשות מסביב לכך מלאכה דאורייתא כהפעלת והדלקת מכונה וכיוצא בזה. ואם המדובר בלקבוע השן למקומה בשבת באופן סופי אסור לעשות זאת משום מלאכת בונה. ויש רק מחלוקת בין הפוסקים אם בנין באדם בשבת הוא איסור מן התורה או רק מדרבנן, והארכתי מזה בספרי שו"ת ציץ אליעזר שם. כמו כן אם חומרי הסתימה מרכיבים בשבת, אזי קיים בזה איסור דאורייתא משום מלאכת לש. ואם צריכים להפעיל מכונה ולעשות איזה הבערה מתווספת איסורים נוספים, עכ"ל של הגרא"י וולדינברג שליט"א.

                (ג) תופר. כתבתי בנשמת אברהם [5] שיהיה מותר לבקש מגוי לתפור את החתך בבטן או בחזה באדם שמת בשבת באמצע ניתוח. ומה יהיה הדין אם לא נמצא גוי שיכול לתפור את החתך הפתוח, האם מותר לכירורג לתפור ולסגור את החלל הפתוח בידו השמאלית?

                וז"ל הגמ' לגבי כתיבה בשבת [6]: בשלמא אימין לחייב משום דדרך כתיבה בכך אלא אשמאל אמאי, הא אין דרך כתיבה בכך וכו'. אמר אביי בשולט בשתי ידיו, ע"כ. ובתוספתא [7] מובא: התולש בין בימינו ובין בשמאלו הרי זה חייב, ע"כ. וכותב החידושי הר"ן [8]: ואיכא למידק דהכא פטרינן במי שאינו שולט בשתי ידיו אם כתב בשמאל, ואילו במוציא בין בימינו בין בשמאלו חייב. וי"ל דהוצאה מלתא שכיחא היא לשמאל כמו לימין, אבל כתיבה שהיא מלאכה דקה, לאו אורח ארעא למיכתב בשמאל, עכ"ל. ומשמע מדבריו שלאו דוקא כתיבה אלא כל מלאכה שהיא "מלאכה דקה" ונעשה דוקא ביד ימין, כגון תפירה, אם עושה זאת ביד שמאל יהיה פטור. וראה בחזון יחזקאל [9] שכותב: כל מלאכה שדרך לעשותה אך בידו אחת, בודאי דרכו לעשותה ביד ימינו ולא ביד כהה, וכשעושה אותה בשמאלו הוא שלא כדרך עשייתה והוא פטור עליה, עכ"ל. ולכאורה כוונתו כפי שמשתמע מחי' הר"ן.

                והנה קיימת גם מחלוקת אחרונים לגבי מוחק ביד שמאל אם האיסור הוא מדאורייתא או מדרבנן. האליה רבה [10] כותב שהכותב בשמאלו וכו' פטור ואפשר דה"ה למוחק, והאבני נזר [11] חולק עליו וכותב: פשוט דהמוחק בשמאלו חייב כמו המוציא בשמאלו, עכ"ל. אך הדעת תורה [12] כותב להסכים עם הא"ר וז"ל: ומ"מ בכותב ומוחק צדקו דברי הא"ר, עכ"ל. וראה במג"א [13] שכותב שאם זרק אבן על האילן והשיר פירותיו פטור דאין דרך תלישה בכך אלא ביד או בכלי וה"ה במפרק ודש כה"ג, עכ"ל. והנה כותב הכלכלת שבת [14]: ונ"ל דדוקא בכותב, שדרך לכתוב רק ביד ימין והו"ל שינוי משא"כ שאר מלאכות כגון שהדליק נר ביד שמאל חייב מדדרך לעשות פעם בימין ופעם בשמאל. וראייתי דהרי המוציא בשמאלו חייב [15] וכן כל מלאכה ומלאכה ששינה בה מהרגיל כמפרק או דש וכדומה מהמלאכות שלא עשאה כמו שמורגל לעשותה פטור (מג"א), עכ"ל. ושוב משתמע מדבריו שדבר שעושים רק ביד ימין, אם עושה אותה ביד שמאל, פטור – והוא כדברי החי' הר"ן.

                וכן ראיתי בשו"ת זקן אהרן [16] שכותב: דוקא לענין כותב הוי זה שינוי ומשום דבשמאל אי אפשר להיות כתיבה תמה ויפה כל כך כמו בימין פטרינן בשמאל משא"כ בחליבה ושאר מלאכות, עכ"ל. ולכאורה גם בתפירה א"א למי שאינו מורגל ותופר ביד שמאל שיהיה תפירה תמה ויפה כל כך. אך ברור שאין כן דעת החיי אדם [17] שכותב: מ"מ נ"ל דבין שעשה בימינו או בשמאלו חייב חוץ מהכותב דפטור בשמאלו, עכ"ל. ודבריו מובאים במ"ב [18]. וראייתו של החיי אדם מהתוספתא הנ"ל, אך לא הבינותי, כי לפי החי' הר"ן מדובר לא על כל המלאכות אלא דוקא על מלאכות שהן שכיחות לעשותן בשמאל כבימין – כגון תולש – ולא על מלאכות כגון תפירה שעושה תמיד ביד ימין וצ"ע.

                וכותב השו"ת מבית מאיר [19]: נ"ל דכתיבה שאני דאי אפשר לכתוב בשתי ידים ביחד והכותב בימין רפה כח כתיבתו בשמאל והוי שינוי, וכן בתפירה אי אפשר לתפור והמחט בשתי ידיו, עכ"ל.

                וכן מצאתי בשו"ת שבט הלוי [20] שגם דעתו נוטה לומר שגם בשאר מלאכות, כיון שסתם מלאכה בימין דוקא ולרוב גמור של בני אדם, דינם ככתיבה.

                ושמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל שאמנם לא מצאנו במפורש שיהיה שינוי ביד שמאל במקום יד ימין אלא בכתיבה, אך מכיוון שכן מצאנו שינוי לגבי תפירה אם הוא תופר בתפירות של מעשה הדיוט, כגון תפירות רחבות ותפירות אחת למעלה ואחת

למטה [21], וכאן, שמדובר בכבוד המת, אפשר להקל ולסמוך שזה רק מדרבנן ולתפור אותו ביד שמאל כדי שלא יתנוול, עכ"ד. ולכאורה קשה מהרמ"א [22] שכותב: ולא מהני לאומן לתפור על ידי שישנה באחיזת המתט בידו אלא בעינן שינוי הניכר, ע"כ. וצ"ל דאה"נ כשתופר ביד שמאל ודאי תהיה תפירה שונה מהרגיל וממילא יהיה שינוי הניכר.

 

 

[1] כרך ד, או"ח סי' שמ ס"ק ב (עמ' נט).

[2] ח"ב פל"ו סע' טו ובהערה שם.

[3] שו"ת ציץ אליעזר ח"כ סי' יח.

[4] שם סי' מז.

[5] כרך ד חאו"ח סי' שמ ס"ק ב (עמ' סג).

[6] שבת קג ע"א.

[7] שבת פ"י מי"א.

[8] שם ד"ה אמר אביי.

[9] חידושים על התוספתא שבת פ"י מי"א.

[10] סי' שמ ס"ק יא.

[11] או"ח סי' רט סע' ט.

[12] סי' שמ סע' ג ד"ה אסור לשבור.

[13] סי' שלו ס"ק יא.

[14] כללי ל"ט מלאכות סי' א ס"ק ג.

[15] שבת צב ע"א.

[16] ח"א סי' יז.

[17] כלל ט סע' ב.

[18] סי' שמ סוס"ק כב.

[19] ספר שני סי' יט.

[20] ח"ז סי' סד.

[21] סי' תקמא סע' ה.

[22] שם.