נשמת אברהם / אורח חיים סימן שמז

סימן שמז  על איזה הוצאה חייב מן התורה

 

סעיף א  מן התורה אינו חייב (א) אלא כשעוקר חפץ מרשות היחיד והניחו ברשות הרבים, או איפכא, אבל פשט ידו לפנים, וחפץ בידו, ונטלו חבירו העומד בפנים, או שפשט ידו לחוץ וחפץ בידו ונטלו חבירו העומד בחוץ, שזה עקר וזה הניח, שניהם פטורים אבל אסור לעשות כן מדרבנן. ואם פשט ידו לפנים וחפץ בידו והניחו לתוך יד חבירו העומד בפנים, או שפשט ידו לפנים ונטל חפץ מתוך יד חבירו העומד בפנים והוציאו לחוץ, שנמצא שהעומד בחוץ לבדו עקר והניח, הוא חייב וחבירו פטור אבל אסור, ואפי' אם העומד בחוץ הוא א"י, אסור מפני שהוא כנותנו על מנת להוציא. והוא הדין להוציא ידו לחוץ והניחו ביד חבירו העומד בחוץ, או שנטל מיד חבירו העומד בחוץ, והכניס בפנים, שהעומד בפנים חייב שהוא עקר והניח, והעומד בחוץ פטור אבל אסור.

 

נשמת אברהם

 

                (א) אלא וכו'. כותב המ"ב [1]: שכן דרשו חז"ל מקראי בפ"ק דשבת [2] מדכתיב גבי חיוב חטאת "מעם הארץ בעשותה", העושה את כולה חייב חטאת ולא העושה מקצתה, יחיד ועשה אותה חייב, שניים ועשו אותה פטורים ומ"מ מדרבנן אסור וכו', עכ"ל. וז"ל הרמב"ם [3]: כל מלאכה שהיחיד יכול לעשות אותה לבדו ועשו אותה שנים בשותפות וכו', בין שעשו אותה שניהם כאחד מתחלה ועד סוף, כגון שאחזו שניהם בקולמום וכתבו או אחזו ככר והוציאוהו מרשות לרשות, הרי אלו פטורין, עכ"ל. וכן פוסק החיי אדם [4].

                וכותב השמירת שבת כהלכתה [5]: ועיין משך חכמה (סוף פ' בהר ד"ה את) דשנים שעשו יחד מלאכה שלימה פטורים מכרת ומקרבן ואיסורם מן התורה, וכ"ה בשו"ת באר יצחק (או"ח סי' יד) ועיין שו"ת אלף לך שלמה (או"ח סי' קמד) [שחייבין בדיני שמים], ועיין שו"ת אבני נזר (יו"ד סי' שצג או"ק ט ו-י) דאינו אלא דרבנן ומשום דהוה מלאכה כלאחר יד [ראה שם שמביא בשם הבכור שור שיש בזה איסור תורה],ועיין חיי אדם (כלל ט סי' ט) דשנים שעשו גרע טפי מחצי שיעור דאסור מן התורה, ועיין מקור חיים (לבעל הנתיבות) על המג"א (סי' רסו ד"ה והנה) דבלאו דמחמר ושביתת בהמתו גם בשנים שעשו וכל אחד יכול יש בו איסור תורה, ועיין שו"ת אבני נזר (או"ח סי' מה ה-ז), עכ"ל. וראה גם בשמירת שבת כהלכתה [6] וכן ראיתי בשו"ת יביע אומר [7] שמביא בשם השו"ת שם אריה (אהע"ז סוסי' צה) שיש בזה איסור תורה, אך פוסק שהאיסור הוא רק מדרבנן. וראה בשו"ת ציץ אליעזר [8] שמביא חידוש גדול מהחסד לאברהם.

                עוד כותב השמירת שבת כהלכתה [9]: וגם אם הוא עושה את המלאכה כולה לבדו אלא שהוא עושה אותה מתחילה ועד הסוף, בשתי ידיו במקום בידו האחת, והוא היה יכול לעשותה ביד אחת, פטור מן התורה ואסור מדרבנן (עיין תוספת שבת בהקדמתו לסי' שח ד"ה ואגב). ולכן אם יש צורך בהדלקת האור (לצורך חולה שבסכנה), אם אפשר ידליק בשתי ידיו בבת אחת, עכ"ל.

                ולפי זה יוצא שכשצריך לעשות מלאכה דאורייתא עבור חולה שיש בו סכנה, עדיף לעשותה בשינוי מלעשותה בשתי ידיו או שיעשו אותה שני אנשים בבת אחת, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות. והסכים אתי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

 

 

[1] ס"ק א.

[2] ג ע"א ועיין שם תוס' ד"ה בעשותה.וראה במשנה שם צב ע"ב וגמ' שם.

[3] הל' שבת פ"א הט"ו.

[4] הל' שבת כלל ט סע' ט.

[5] ח"ג מבוא להלכות שבת פ"א הערה עז.

[6] פל"ב הערה פז.

[7] ח"ה סי' לב ס"ק ז.

[8] חי"ז סי' כ ס"ק ג.

[9] ח"ג שם פ"א סע' כא.